הַדָּבָר שֶׁחָסֵר לִי
דּוֹפֵק עַל דַּלְתוֹתַי, חוֹמוֹתַי, רַקּוֹתַי
כְּבָר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת.
וְרַק מִמִּקְצָב הַהִתְרוֹקְנוּיוֹת
אֲנִי מַצְלִיחַ לְהַאֲזִין בְּסַבְלָנוּת
אֵיךְ אֲנִי נֶחְסַר
אֵיךְ אֲנִי נֶעֱצָר
בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת אֵיךְ מִתְנַגְּנוֹת
הַצִּפִּיּוֹת וְהַחֶסְּרוֹנוֹת.
אֵלּוּ אֵינָם גַּעְגּוּעִים אוֹ צִמְּאוֹנוֹת אוֹ מִרְדָּפִים
אֵלּוּ הֵם חַיִּים אֶפְשָׁרִייִם
שֶׁמְּצִיאוּתִי כָּל-כָּךְ נֶעְדֶּרֶת מֵהֶם וְחַיַּי כָּל-כָּךְ מְעַטִּים.

עַל-כֵּן אֲנִי לוֹמֵד לָשֶׁבֶת.
מְלָאכָה לֹא-אֶפְשָׁרִית שֶׁכָּזֹאת
לָשֶׁבֶת וְלַחֲזוֹת
לִדְּמוֹם מְנוֹעִים
וְלַחוּשׁ
אֵיךְ, מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתַי,
הַחַיִּים אוֹזְלִים.