בנושא
בכרם
חדשות
 
מפגש חברים במדור השביעי / תומר זה אני
בביכורים מאז י"ב ניסן ה´תשע"ו

"הפסקת סיגריה!". קרא אשמדאי והפסיק את פעולת המבערים, מצחקק לעצמו מהכינוי שהמציא להפסקה. "בעוד חצי שעה שחיית לבה רותחת".

"מה לבה? איך לבה?" רטנו מספר קולות, "שלושה ימים רצוף לבה?"

"עוד מילה אחת ותשתגרו ללבה בכף הקלע! קדימה, מציע לכם לא לבזבז את ההפסקה על ויכוחים".

הרשעים התפזרו ברחבי המדור קבוצות קבוצות, משככים את כוויותיהם במלח. קבוצת מסופוטמיה התיישבה בפינת 80 המעלות, מנסה להתקרר.

"וואי וואי, היום הייתי על השפיץ של הלהבה". אמר סנחריב. "כמו עשרה משורים חמים על הגב".

"אתה, גם 180 אלף חיילים לא יגנו עליך". השיב נבוכדנאצר, והקבוצה כולה געתה בצחוק גדול, מלבד סנחריב הנעלב.

"טוב, מה אתה מתלונן?". אמר לו נבוכדנאצר. "כבר חשבתי שהצלחתי להתחמק, אבל סדאם ושלמנאסר דחפו אותי על הברזל של המבער. ככה עושים לסבא, יא סדאם?". סדאם הוסיף לנמנם ולא השיב.

"מה מצב, מסופוטמים?!". נשמע קול מאחור.

"טיטוס! מה הולך, לטינוס?". קראו סנחריב ושלמנאסר.

"וואלה, אש. אמרתי לכם כבר, המלח לא עוזר לכוויות. תמרחו סולר, יותר טוב. להביא לכם בהזדמנות?"

"תביא, תביא".

"בכיף. קפצו הערב למיץ פחמים". השיב טיטוס, ופנה לנבוכדנאצר. "בוא שנייה הצידה. יש לי דיבור איתך".

"יש בעיה?". שאל נבוכדנאצר לאחר שהתרחקו מהקבוצה.

"תגיד אתה. שמעת על אונסק"ו?".

"הבלונדית ממדור 6 עבדה איתם. למה?".

"כי עכשיו ארגון התרבות שלהם אומר שבירושלים היה תמיד משהו "אל אקצא" ולא הר הבית".

נבוכדנאצר גירד את פדחתו. "ירושלים זה המקדש של היהודים".

"זה גם מה שאני זוכר. כאילו, אני שרפתי אחד ואתה אחד. לא?".

"נו, ברור. בשנה התשיעית למולכי".

"בטוח?"

"על מה אני יושב כאן?! על מקדש הבעל? רגע, אז את מה אתה שרפת?"

"אתה לא זוכר? אחרי שאתה שרפת היהודים בנו חדש. אותו אני שרפתי". השיב טיטוס, והשניים חייכו לעצמם כמעלים זכרונות נעימים. 

"טוב, מה האונסק"ו האלה רוצים עכשיו?". שאל נבוכדנאצר.

"הם אומרים שלא היה בית מקדש יהודי".

"אז את מה שרפנו?"

"בגלל זה באתי לוודא איתך שכף הקלע לא דפקה לי לגמרי את הקופסה". אמר טיטוס.

"מה, אפשר לשנות משהו שהיה פעם?"

"אונסק"ו ותעמולה ערבית יכולים".

"טיטוס! זה רע, הסיפור הזה. אתה יודע איזה כבוד עושים לי במדור על השריפה הזו? זה כל הקטע שלי! אני מסתלבט על סנחריב, פרעה מנשק לי את הרגליים כשאני עובר לידו, המן מציע לי הובלה על סוס. מה אני עושה עם הסיפור הזה עכשיו?"

"אתה מדבר? את יודע איזה רספקט אני מקבל? אני ישן על המנגל שליד החלון, מיץ פחמים כל בוקר, חמלניצקי סוחט ואנטיוכוס מגיש. גודפרי מבויון מספק לי סולר חינם. אפילו החבר'ה של אדולף-שפמפם מדברים אליי יפה. הכי גרוע, שאם אני מאבד מהערך שלי כצורר, אז הוא הופך להיות סופית הקינג".

"צודק, צודק. אדולף-שפמפם יהיה מספר אחד, ואנחנו נהפוך לבדיחה של המדור כמו אדולף-בלי-שפמפם".

"זה שהיהודים תפסו ותלו? חחחחחחח, טמבל".

השניים צחקקו, ולאחר מכן נאנחו. במשך מספר רגעים נשמעו רק הלבה המבעבעת והמיקרוגל. ממדור חמש נשמעו רשעים מתקוטטים על מנגל לשינה. לפתע התנער נבוכדנאצר.

"חכה שנייה, יא רומי! אם לא שרפנו את בית המקדש של היהודים, אז על מה אנחנו פה?".

"מה הכוונה?".

"נו, אין מצב שמשאירים אותנו במדור 7 אם לא שרפנו את בית המקדש. גג מדור 2, ושם ינכו לנו שליש".

"סחתיין, נבוכדנאצר! יש לך ראש. מדור 2 זה בית מלון. גזיות כחולות במקום מבערים, ישנים רק על טוסטרים".

"ואני מכיר שם את אחשוורוש, יכול לסדר אותנו טוב טוב. נגיש בקשה לאשמדאי?".

"לגמרי. סוהר אשמדאי! אנחנו רוצים לערער ולבקש לעבור מדור".

אשמדאי התעורר מנמנומו ורטן: "תגישו מכתב על מתכת חסינת אש בשלושה עותקים, ותמלאו אתי עכשיו טופס. מה סיבת הבקשה?".

"לא ביצענו את שריפת בית המקדש היהודי". השיב טיטוס.

"וזה על סמך פוסט-מודרניזם או תיאוריות קונספירציה?".

"תעמולה ערבית עם אונסק"ו". השיב נבוכדנאצר.

"אוף! אלה עושים לנו יותר בלגאן מכולם. מה האליבי שלכם?".

"זה לא היה בית המקדש אלא מסגד "אל אקצא".

"נעביר לוועדה ונעדכן. יאללה, קחו מגבות מגנזיום, עוד מעט שחיית לבה".

השניים הפנו את גבם שמחים ורגועים, כשלפתע נחסמה דרכם.

"אהלן, יא טיטוס, יא נבוכדנאצר". אמר חאג' אמין אל חוסייני.

"מרחבא, יא חאג'. מה שלומו?". השיב נבוכדנאצר.

"מה שמענו, אתם עוברים מדור?". שאל ערפאת.

"אינשאללה, כמו שאתם אומרים". חייך טיטוס.

"ושווה לכם להסתבך ככה?". שאל אוסאמה.

"עם מי?".

"תראו, חבר'ה". אמר חאג' אמין בנחמדות מעושה. "אתם אומרים שלא שרפתם את בית המקדש של היהודים".

"מה הבעיה עם זה? לא היה שם בית מקדש. זו הגירסה שלכם, לא?". אמר טיטוס.

"אתם חושבים שאנחנו יכולים לשתוק לכם על ששרפתם את מסגד "אל-אקצא"?". קירב ערפאת את פניו באיום אל נבוכדנאצר.

"מה זה???".

"אל אקצא! אל אקצא!". צפצף השייח' יאסין. "אתם שרפתם אותו!".

"איך שרפנו אם הוא קיים עכשיו?!". שאל נבוכדנאצר בכעס.

"איך שרפנו אם לא היה אסלאם כשחיינו?!".  קרא טיטוס.

המוסלמים הביטו לרגע זה בזה, במבוכה, אך מייד שבו למתקפה: "איך העזתם לשרוף את "אל-אקצא"?!".

"אתם אשכרה חושבים שבמדור 2 לא יסגרו איתכם חשבון?". שאל ערפאת. "יש לנו חברים בכל המדורים. פוליטיקאים ערבים, מחבלים בלי דם על הידיים, ליברלים קיצוניים – אין מדור שאין לנו קשרים בו".

"אוקיי, אוקיי, בואו נירגע". אמר נבוכדנאצר. "אני מבטל את הבקשה. שרפתי את המקדש היהודי. אם טיטוס רוצה הוא יכול להישאר עם "אל-אקצא".

"נראה לך?!". התרגז טיטוס. "גם אני מבטל. עושה לכם כבוד. שרפתי את המקדש השני של היהודים".

הערבים הוסיפו להתבונן בהם בחמת זעם הולכת וגוברת.

"נו, מה אתם רוצים?!". קרא טיטוס. "לא שרפנו את "אל אקצא". טבחנו יהודים כמו שאתם אוהבים. מה הבעיה?".

"אז אתם אומרים שהיה בית מקדש יהודי ב"אל אקצא". סינן אוסאמה, בעוד חאג' אמין וערפאת פוסעים לעברם באיום.

"מה אתם מדברים שם?". קרא אשמדאי. "קדימה, ללבה!".

"אשמדאי, אנחנו רוצים לשנות את בקשת ההעברה". אמר נבוכדנאצר בייאוש.

"לאן תרצו לעבור?". שאל אשמדאי, והשניים השיבו פה אחד:

"לכף הקלע!".



אונסקו אל אקצא בית המקדש

© כל הזכויות ליצירה שמורות לתומר זה אני
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ט ניסן ה´תשע"ו  
רעיון וביצוע חמודים. משהו בטקסט לא היה סגור לי עד הסוף. ניחא.
י"ט ניסן ה´תשע"ו  
הומור מרענן.
(קצת נדיר לראות פה דברים אקטואליים מהסוג הזה, אבל זה אחלה)
כ"ד ניסן ה´תשע"ו  
שווה היה לעשות בזמנו מנוי...
הייתה תקופה שגם לי היה זמן לכתוב
הומור סטירי אקטואלי.
מעולה תמשיך עם זה!
כ"ה ניסן ה´תשע"ו  
הצחיק אותי על הבוקר...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד