לערבה

[מָה הַלֵּב עוֹשֶׂה שֶׁמְּשַׁעְמֵם]
הַלֵּב עוֹד יִקְפֹּץ הַחוֹצָה,
יַתְחִיל לְעַשֵּׁן אוֹ לִלְמֹד שְׂפַת הַסִּימָנִים.
אִם לֹא תִּלְמַד לְהַרְפּוֹת עוֹד יִהְיֶה
נֶקַע אוֹ קֶרַע בַּשְּׁרִיר
(הֲרֵי מָה זֶה לֵב,
חֲתִיכַת בָּשָׂר מִתְנַשֶּׁפֶת בְּזַעַם
כִּמְעַט וְנִקְרַעַת מִגַּעְגּוּעִים)

[מִשְׂחָק תַּפְקִידִים אַחֲרוֹן, סְצֵנָה א':]
תְּאוּרָה-בָּמָה שְׁטוּפָה, לְאַט לְאַט מִתְעַמֵּם.
מוּזִיקָה-דָמּוּ בְּנַפְשְׁכֶם שִׁיר גַּעְגּוּעַ אוֹ כְּאֵב.
תַּפְאוּרָה-זוּג דִּמְיוֹנִי, כְּנִרְאֶה לִפְנֵי פְּרִידָה אוֹ הֶכֵּרוּת.
שַׂחְקָנִים-"אֲנִי" וְאַתְּ"

אֲנִי: בְּחוּץ כָּל כָּךְ קַר וּבוֹדֵד
(אַתְּ מִתְכַּוֵּצֶת מְעַט)
אֲנִי: תִּרְאִי אֲפִלּוּ הַשַּׂקִּיּוֹת פְּלַסְטִיק מִתְעוֹפְפוֹת בְּרוּחַ
(אַתְּ חוֹלֶפֶת כְּמוֹ חוֹל בְּכַף רֶגֶל יְחֵפָה)
אֲנִי: בּוֹאִי פָּשׁוּט נִצְעַק
(אַתְּ כִּמְעַט וּמַחֲזִיקָה לִי אֶת הַיָּד)

חֹשֶׁךְ. הַקָּהָל מִתְבַּקֵּשׁ לֹא לִמְחֹא כַּפַּיִם.

[רַע, הַכֹּל כָּל כָּךְ רַע]
שַׂקִּית שֶׁל זֶבֶל נִקְרַעַת
כָּל הַמִּיץ נִשְׁפַּךְ עַל הַמִּכְנָסַיִם הַחֲדָשׁוֹת שֶׁל שַׁבָּת.
אֲנִי שׂוֹרֵף אֶת הַיָּד בְּנֵר שֶׁל הַהַבְדָּלָה,
הַדָּם מַתְחִיל לִזְרֹם בְּכִוּוּן הֶהָפוּךְ
בִּזְמַן שֶׁכֹּחַ הַמְּשִׁיכָה מוֹצִיא אוֹתִי מִדַּעְתֵּנוּ
אֲנִי עָיֵף מֵהַכֹּל, עוֹד רֶגַע וּכְבָר לֹא יָכוֹל
(אֶתְמוֹל מִחוּץ לְמַכֹּלֶת אָדָם זָקֵן
מוֹלֶל יָדַיִם, פָּשַׁט יָד וְלֵב לִצְדָקָה,
כִּמְעַט וְהִרְגַּשְׁתִּי-
אֲבָל הֲלֹא טוֹב לָקַח אוֹתִי אֵלָיו לְטִיּוּל)

[חֲבָל שֶׁזֶּה הָיָה רַק חֲלוֹם]
הַשֵּׂעָר שֶׁלָּךְ
דְּלֵיתּ אֲתָר פָּנוּי מִנֵּי
מַקִּיף אוֹתִי מִכָּל עֵבֶר.
אַתְּ מוֹפִיעָה בַּעֲמִידָה
הַזְּקוּפָה שֶׁלָּךְ-
הֶחָזֶה רָפוּי, הַגַּב יָשָׁר
וְהָרַגְלַיִם מִשְׂתָּרְכוֹת, מְרַחֲפוֹת
כְּמוֹ לֹא נוֹגְעוֹת בְּקַרְקַע.
הַפָּנִים הָעֲגֻלּוֹת אֲדֻמּוֹת מְעַט.
כָּרָגִיל כֻּלָּם צוֹעֲקִים לָךְ
(אַתְּ הֲרֵי כָּל כָּךְ יָפָה)
אֲנִי רוֹצֶה גַּם, אֲבָל לֹא זוֹכֵר אֶת הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ.
הַפָּנִים מִיטַשְׁטֵשׁוֹת, הַכֹּל מִשְׁתַּתֵּק,
שׁוּב הַמִּטָּה שְׁטוּפָת זֵעָה.
הַגּוּף יוֹדֵעַ:נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא.

[סוֹף]
הֲרֵי תָּמִיד יָדַעְתְּ שֶׁזֶּה שֶׁיִּקְרֶה.
הַגּוּף מֵחֵל לְהַשִּׁיל אֶת גּוּפוֹ
בִּמְקוֹמוֹת הַקְּבוּעִים
עוֹד מְחַכִּים לָנוּ
חֲצִי בִּירָה, חִיּוּךְ מְקֻמָּט
וֶאֱלֹהִים אֶחָד שֶׁמִּתְחַבֵּא.
רְסִיס הָאוֹר הַבּוֹדֵד כְּבָר נִנְעַץ בְּגָרוֹן.

(הֲרֵי מָה זֶה לֵב,
חֲתִיכַת רוּחַ מִתִּנְשֶׁמֶת בְּלַחַשׁ
כִּמְעַט וְנִקְרַעַת מִגַּעְגּוּעִים)