בנושא
בכרם
חדשות
 
משלוח מנות לjust a point / גמד ענק 11
בביכורים מאז י´ אדר ב´ ה´תשע"ו

חמישיית האביב שלי

 

האביב שלי הוא עבודה וחרק והר וציפור ופרח.

מובן שהציפור מגיעה ראשונה. הכל יודעים שהנחליאלי מבשר את הסתיו, אך אין אחד באלף השומע, בעיצומו של פברואר, את הקריאה הרמה, החצופה, המצחקקת, ומרים את ראשו ורואה את בעל הקול חולף מעליו בחבטות מהירות של כנף ארוכה ובזנב ארוך וכהה, ומחייך אל הבוקר החורפי ויודע שהאביב הגיע, כי הקוקייה המצויצת כבר כאן.

קוקיות אחרות עונות לה, והצחוק הרם מצלצל מברוש לברוש בשדרת חוסמי הרוח המגוננת על הפרדסים, הירוקים עתה בלא כתם פרי, להוציא חלקה אחת בה ממתינות עדיין קלמנטינות "הדס", המאחרות להיקטף. אם תעקוב אחר הצחוק אפשר שתראה את הקוקייה יושבת על ענף, וצבעיה החמים, קרם וערמון וקינמון, נראים קרירים בצל. אך אז תתאווה להביט בה פעם מלמעלה, לראות את הנקודות הלבנות שעל גבה.

העורבים יודעים שהקוקיות כאן, אך אינם עושים דבר. החבורות המלוכדות של החורף, שקראו תיגר אפילו על האוח שבערוץ, התפרקו; אביב עכשיו, וכל זוג בודד לנפשו, וכולם כאחד מעמידים פנים שהקוקייה אינה מעניינת אותם. אך מכל קן עשירי יפרח בקיץ, לצד הגוזלים האפורים-שחורים המגושמים, גם גוזל אחד ערמוני, ארך זנב.

ההר מחייך כשהוא שומע את צחוק הקוקייה, ואת צחוק העובדים העונה לה מבין השורות בפרדס: הקטיף ב"הדס" מתגמל. המקטפות מבזיקות בידיים זריזות, וכל מיכל שמתמלא משמעו מאה עשרים שקלים לקוטף.

בעיני ההר הקוקייה הבוגרת היא בת-יומה כמו הגוזל שבקע זה עתה; הוא זוכר את ליל אמש, כשצעירים דומים אלה נטעו את הפרדס הזה, ואת השבוע שעבר, בטרם ניטש כפר הבזלת הקטן שעל כתפו הדרומית, והוא הומה קולות אנשים וילדים וכלבים. הם שהצמידו לו את השם אדמי.

וימים אחרים לגמרי, ימים שבטרם צחוק הקוקייה הוא זוכר, כשקולות אחרים בישרו כאן את האביב, ואוח לא קינן בערוץ, ודבר לא היה כפי שהוא עכשיו זולת הפרחים המתפרעים בכל אביב מחדש, וחרדל השדה צובע אותו בירוק בהיר ובצהוב זרחני, ועלי כותרת נדבקים אל מכנסי הקוטפים.

אך בבסיס הגבעול מתחילים החרדלים להתעצות, והפרחים הצהובים נקמצים סביב זרעים שיתייבשו בקיץ, ממתינים לרוח שתישאם אל מקום טוב כזה שממנו לוקחו, ותניח אותם להמתין חורף שלם באדמה הפורייה שהיתה פעם בזלת הכיסוי בטרם יגיע תורם לצבוע, במשובה של צעירים, את פניו של אדמי הזקן בצהוב.

אפשר שהגדילן, בעליו העצומים, המשוננים, המרושתים לבן, ובעמודי הפריחה שלו הגבוהים מקומת אדם, היה בן תחרות ראוי לחרדל השדה, אלמלא הדובונים. הפרחים הסגולים הצמריריים, המוכתרים כתר של קוצים, אינם חשים בהם; אך העלים המשוננים, המעקצצים, המרתיעים את הקוטפים חשופי הזרועות בפרדס, הם חסרי אונים נוכח אלפי הפיות הזעירים, חסרי השיניים, הלועסים ללא הרף, ואלפי הקיבות הרוחשות של מושבות הזחלים הכתומים, השעירים, של דובון הקורים.

איש אינו יודע היכן נחבאו הדובונים בחורף, שכן דובון הקורים אינו עש נודד; אין הוא דומה לנמפית החורשף, המגיעה בכל אביב באלפיה מן המדבר שאין לו סוף, וכנפיהם קרועות להם רצועות-רצועות מן החול הנישא ברוח. הדובון הבוגר אינו נראה בלכתו ובבואו, אך בהיפתח עלי הגדילן מופיעים, אי-פה אי-שם, ציבורים גדולים של ביצים זעירות על צדם התחתון של העלים. ובבקוע הזחלים הזעירים נעלם העלה במהרה, עם העלים הסמוכים לו, תחת גוש צפוף של קורים אפרפרים, מעטה לזחלים הגדלים והולכים במהירות.

כמעט אין להם טורפים טבעיים, והם מתרבים במאות, ובכל זאת אינם ממלאים את הארץ. גם זו אחת מהתעלומות הגדולות של האביב. מי בכל זאת טורף את זחלי הדובון? ובכן, לעתים קרובות ניתן לראות לצפות בעורב, המניח זחל כזה במקורו של גוזל קוקייה.



אביב טבע פריחה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לגמד ענק 11
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ אדר ב´ ה´תשע"ו  
כמדומני שמסגירים את הגמד. קשה לי להאמין שאני טועה בניחוש זהות הכותב, נראה כשיזהה אחרי פורים.
ט"ז אדר ב´ ה´תשע"ו  
איזה ביטוי נהדר זה אי-פה אי-שם.
שימחת אותי בכתיבה על דברים שאני כל כך אוהבת: את הטבע ואת דייריו :) פלורה-פאונה.

מחכה לראות אם אברהם שיר צודק בניחוש :) אני הרבה פחות בטוחה מי אתה.
ט"ז אדר ב´ ה´תשע"ו  
כנראה יתוודו, וכדי שזו לא תהיה רק חוכמה שאחרי מעשה, אומר שאופתע מאד אם הכותב איננו זכרונות כנרת, מתאים בול לכמה וכמה יצירות שכרם המשובח שלו.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד