"בתוך גופי המיוסר ...
הכל נשפך כמו דבש"
(דבש, רמי פורטיס)

מִי שֶׁ מִי שֶׁ מִי שֶׁמַּכִּיר

אַחַת שֶׁמִּסְתּוֹבֶבֶת בָּעִיר

עִם כַּדּוּרִים.

בְּחֲלוֹמוֹתֶיהָ הַכּוֹעֲסִים אֲנִי מַזִּיעַ וְרָץ

(קְצָרוֹת

כְּמוֹ רַמְזוֹר הַנְּשִׁימוֹת)

בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַמְּיֻסָּר

וְהַכֹּל נִשְׁפַּךְ כְּמוֹ כַּדּוּרִ הַרְגָּעָה כְּמוֹ דְּבַשׁ

בְּבֶטֶן

הַגּוּף נִשְׂרַף צַעַר

וְהַחַשְׁמַלִּית אֶת נִשְׁמָתָהּ

צוֹרַחַת

אֵין מִלִּים עֲפִיפוֹנִיוֹת

בַּבַּיִת, מָה חָשַׁבְתִּי לִי, מָה רָצִיתִי?

שֶׁתִּבְכֶּה אֶת עֵינֶיהָ הַחוּצָה

עַל הָרִצְפָּה תַּחַת חֲבָל עִם בְּגָדִים עָלָיו

לְהַמְצִיא עֲרִיסַת יַהֲלוֹם

לִשְׁלֹחַ לְנָהָר נוֹרָא

שֶׁהִטְבַּעְנוּ בּוֹ יָגוֹנִים רָבִּים.

לְפָחוֹת אָדָם בְּחַדְרוֹ נִשְׁכַּב

כִּי אֵין לְמָה לְהִתְגַּעְגֵּעַ.

כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים

בּוֹדְדוֹת שֶׁהִיא

חִכְּתָה לְהִשְׁתַּלֵּם בְּיִסּוּרֶיהָ

וְלִבָּהּ פָּרֹכֶת אַחַת כְּבֵדָה

עַל מֶתֶג כָּמוּס

חֶסֶד שָׁלוֹשׁ שְׁנִיּוֹת

כְּמוֹ דֶּבֶק

כִּמְעַט וְתֵּצֵא נִשְׁמָתָהּ

לְטִּיּוּל