בנושא
בכרם
חדשות
 
עד שמצאתי פרק ד´ / גור אריה אסף
בביכורים מאז י"ג אדר א´ ה´תשע"ו

אלמוג והוריה מיהרו בסמטאות העיר העתיקה בדרכם לבר מצווה של בן דוד. הם כבר מאחרים, היו צריכים להגיע לכניסה לכותל בתשע ושלשים בדיוק – כך נאמר בהזמנה. השעה הייתה כבר רבע לעשר, הם ירדו בריצה במדרגות מן הרובע לכותל. אלמוג נזכרה בטיול ההוא, שממנו החל הקשר עם דוד. היא נזכרה בחוויה שעורר בה אז ותהתה אם תוכל לשתף בה את הוריה. "אימא," אמרה, "אולי אחרי הטקס נטייל קצת ברובע?"

אמה הייתה במצב רוח טוב, "בכיף, חמודה," ענתה בטבעיות. טבעיות זורמת שהייתה כל כך חסרה לאלמוג לאחרונה. היא נשקה לאמה בתודה.

לאחר סיום הטקס – העלייה לתורה בכותל, השירה, השמחה, העוגות הרבות שהביאה סבתא – הם עלו לרובע היהודי. הם פנו אל הסמטאות הצדדיות, רחוק מזרם המטיילים והתיירים. הרחובות היו מלאי אור וריקים כמעט לגמרי. מחלון שהיה פתוח סמוך לרצפת הרחוב, בקעו קולות דקים של ילדים לומדים משניות בניגון עתיק. הם התיישבו על ספסל אבן מתחת לעץ חסון, שבקע מבין רצפות האבן הירושלמית שבה נבנו הרחובות והבתים. נער עטור תפילין ולבוש חליפה שחורה ומאובקת חלף לידם, מעיף בהם מבט סקרן וחולמני. הם ישבו ושתקו.  

"אימא, מה את מרגישה פה?" שאלה אלמוג.

אמה הסתכלה על השמים הכחולים העמוקים. "מה שכולם מרגישים פה."

"מה כולם מרגישים?" שאלה אלמוג מופתעת מעט.

"אלמוגי, אנחנו יהודים, זה מה שאנחנו."

"למה את נשמעת מתנצלת, אימא?"

"כי זה לא פשוט. אנחנו יהודים, אבל אנחנו לא רק יהודים."

"מה אנחנו עוד?"

"אנחנו גם אנשים מודרניים, דמוקרטיים, פלורליסטיים וכל המילים האלו."

אלמוג צחקה. "מה זה אומר שאנחנו גם וגם?"

"אלמוג, מתוקה שלי," אמה הסתכלה לתוך עיניה, "אני לא ממש יודעת, אני רק יודעת שזה מסובך."

אלמוג זיהתה ניצוץ של מבוכה, אולי אפילו של מעט מצוקה בעיניה של אמה, וזה ריגש אותה. היא הייתה בטוחה שעולמה של אמה מוחלט וחסום, ועכשיו מצאה בו פתח. גל של הערכה ושל אהבה לאמה גאה בה, והיא שמחה על כך, קיוותה שכך יקל עליה ליזום שיחת עומק אמתית.   

"אימא," אלמוג הפנתה את גופה כלפי אמה, אחזה בשתי ידיה את ידי אמה, הסתכלה ממש אל עומק עיניה, הרגישה שהיא חודרת לתוך נפשה של אמה, "אימא, ממה את פוחדת?"

אמה שתקה שתי דקות תמימות, וכל אותו זמן לא ברחה מהמבט הישיר של אלמוג. "תקשיבי," פתחה ואמרה, "קודם כול, זו בגידה באיזשהו מובן, זה כאילו את לא מעריכה את כל מה שקיבלת מאתנו. את הולכת פתאום שבי אחרי אנשים שאת לא כל כך מכירה, כאילו אין לך כלום משלך, משל הוריך, שסך הכול עשו כמה דברים בחיים. לימדנו אותך להיות אדם טוב וישר ותורם לחברה. חוץ מזה, זה נראה לי בריחה מהמציאות, כל החיפוש הפנימי הזה הוא משהו שלא הולכים אתו למכולת, הוא לא עומד במבחן המציאות, במלחמת הקיום."

אלמוג הרגישה שלבה גואה: הנה, הכול נאמר, ובצורה ישירה כל כך, ברורה ואמתית כל כך, בלי כעס, בלי הצגות. עכשיו אפשר לדבר על זה. היא התפללה בכל לבה שלא תאמר משהו שיקלקל.

"אני חושבת שמה שאני מחפשת זה תוצאה ישירה של מה שאתם נתתם לי, אימא... חיפוש לא נולד מרדיפה אחרי כבוד וכסף, חיפוש נולד אצל אדם שמחפש באמת לתת ולהיות ישר, לתת ולהיות ישר זה הדת שלך, גם את דתייה, זה קדוש בעיניך. אבל את גדלת בעולם מסודר, שבו לתת ולהיות ישר זה משהו מובן ומוחלט, כמעט כמו שאלוקים מובן ומוחלט לדתיים. אני גדלתי בעולם מבולבל ומרצד, עולם של מספרים ומידע ורשת ורדיפת כסף, של פרסומות ענק בכל חור. לא גדלתי כמוך בארץ ישראל היפה של פעם. אני שייכת לדור שגדל בלי קדושה! אין לי אמון באנשים האלה, שאני לא כל כך מכירה, יותר משיש לי אמון בכם, אני רק מרגישה שהם מעבירים משהו עתיק ופנימי ואמתי. זה לא שהם יותר טובים מכם, אלא שהסחורה שהם מוכרים מיובאת מיבואנים טובים יותר... נראה לי שהאבנים פה יכולות להסביר יותר טוב ממני מי יודע להתמודד עם המציאות, אימאל'ה, הניגון הזה נמשך כבר אלפי שנה, באינסוף מצבים!"

"כן, אבל היהודים של לפני אלפי שנה זה לא הדתיים של היום."

"מי אמר לך?"

"ככה נראה לי."

"אולי כי את לא מכירה אותם..."

"אולי."

"את רוצה להכיר?" אלמוג נבהלה מעצמה, היא בכלל לא התכוונה להציע כזו הצעה, לא רצתה להרתיע. "סתם, סתם," מיהרה להפטיר חרישית.

אולם אמה אמרה שוב: "אולי..." – ספק על הדברים הקודמים ספק כתשובה לשאלה.

***

אלמוג הסתובבה בדירה, ריכוז האדרנלין בדמה מרקיע שחקים. שוב ושוב חשבה עם מי יהיה נכון להפגיש את אמה, ואם לומר לאמה רק עובדות מוגמרות או להמשיך להתייעץ אתה – ואז אולי היא תחזור בה. אולי עדיף פשוט להזמין אותה לבוא עמה לשיעור – אך קשה לצפות מראש אם הוא ייגע באמה, ומנגד, שיחה אישית עלולה להיות חודרנית ומאיימת. ואז עלה בה רעיון, היא הפכה בו מכל כיוון והוא נראה לה מושלם. מה יכול להיות מאיים בשרה?

***

שרה ישבה על אדמת היער שעל מורדות ההר היורד לוואדי ליד ביתה, ספר תהלים סגור בידה, ראשה שמוט על גזע. היה כל כך כיף לבכות ולבכות ולבכות. על אבא ששוב נפל ושוב מנסה ואולי יצליח, על אימא שהיא כל כך עלובה וכל כך קדושה. עליה עצמה, שכל כך מתגעגעת למשהו משלה וכל כך לא מסוגלת לעזוב את הבית, לא בגופה ולא בלבה. היא הרגישה שהיא נקודת השפיות של הבית, שאם היא תעזוב הכול יתפורר. עכשיו בכתה בכיף, משתחררת לרגע ממתח האחריות העצומה מדי לגילה ולנפשה הצעירה, הפצועה.

עלה נשר על חולצתה, היא לא הזיזה אותו, עכשיו היא לגמרי בידיים של אבא שבשמים, אם זה רצונו אסור לה לשנות ולהזיז את העלה, עכשיו זה חילול הקודש, עכשיו אין מקום למעשה אנוש, רק לאלוקות. כמו עשב, כמו עץ, היא ישבה שם בוכה, לא עוצרת עצמה, נותנת לכול לזרום לגמרי.

פתאום הופיעה אלמוג. שרה לא קמה לקראתה, רצתה לשמור על קדושת הרגע. השמים היו כבר כהים, ורק במערב נראה עוד פס אדום-כתמתם. אבא, לחשה בפעם האחרונה לפני שאלמוג תיכנס לטווח שמיעה.

אלמוג נעצרה והביטה בה במבט מופתע, מוזר קצת. "את כל כך יפה, שרה!" אמרה פתאום בכנות ובהפתעה. שרה מעולם לא נראתה כך בעיניה – עיניים שחורות כל כך, עמוקות כל כך, כמו שתי בארות. ועצבות קדושה עד כדי כך שהיא דווקא ממלאה בשמחה. שרה הקרינה דבר מה שגם השיעור בתנועה וגם השיעור בחסידות לא הקרינו.

אלמוג הרגישה שצדקה בקשר לשרה, אפילו יותר ממה שחשבה בתחילה.

***

"את רוצה להגיד לי שהילדה הזאת גדלה במשפחה מוכת אלכוהול?!" שאלה אמה אחרי שסגרו את הדלת וחיכו מספיק זמן להיות בטוחים ששרה יצאה כבר מהחצר.

"היא לא גדלה במשפחה מוכת אלכוהול אימא, היא גדלה במשפחת כהן, שם האבא הוא אלכוהוליסט והאימא קצת מוכה," אלמוג התכוונה לעקוץ. לאחרונה נעשתה רגישה לחשיבה מקובלת וסטיגמטית.

"אבל, אלמוג, ה... איך היא אמרה את זה? ה'עבודת השם' שלה, היא כל כולה לצורך התמודדות עם הצדדים האפלים שבחיים, מה זה קשור אליך?"

"אימא, בכל אחד יש צדדים אפלים. למשל הנאה של ילדה לעקוץ את אימא שלה זה סוג של צד אפל," אלמוג חייכה בשובבות, "הבעיה היא שלפעמים החלקים האפלים שלנו נראים לנו דווקא די מוארים."

האוירה באותו ערב היתה זורמת, מקבלת, כיפית.

***

היא עמדה שם, באותו מקום, באותן עיניים בהירות, מקשיבות ושואלות. אבל הפעם לא הייתה בהן חשדנות, זו התחלפה במין ניצוץ. 

"שלום אלמוג," אמר דוד במבוכה. שתיקה, חיוך. "אז אנחנו שוב כאן, באותו מקום." בלבו ידע: אין מנוס מלנהל שיחה. שיחה עניינית, בלתי אפשרי לספר את הלב. אבל המציאות החיצונית ותאוריה אינם מכילים את עומקה,  אין מספיק מילים לתאר את כל שעבר מאז הפגישה הקודמת ביניהם, ועכשיו הם פה, הולכים זה לצד זה, צריכים לדבר ושותקים הרבה. והשתיקה נינוחה, יפה, משרה אווירה של יחד פשוט וטוב כל כך.

כל כך יפה לאוהבים לטייל בסמטאות העיר העתיקה, בעיר שבה אבנים חזקות ורכות. כאן אהבות נפגשות – אהבה חדשה, צעירה ושבירה, מלאה תהייה, עם אהבה חזקה, עתיקה, עמוקה עד אינסוף. הם השקיפו על העיר העתיקה כמו בוחנים שמלת כלה חגיגית של כנסת ישראל. דוד חש שהם מכירים כבר באמת לעומק. שנשמתה חשופה בפניו, שהוא מבין אותה.

הוא ליווה אותה לתחנה ברחוב יפו. שם ישב שוב אותו אדם, פניו מוקפות זיפים, בירה ביד, עיניים אדומות משתייה, ואישונן שחור עמוק.

"שלום אבא של שרה," צהלה אלמוג לעברו. דוד הופתע. התחלפה לה שמלת הכלה בלבוש צואה, ודוד לא רצה להיות שם. אבל אלמוג דווקא נראתה מרוצה, היא התיישבה על כיסא ליד האיש, חריגה כל כך בנוף האנושי המקומי שבסמוך לקיוסק. דוד הציץ בשעונו בחוסר סבלנות, כבר רבע שעה אלמוג יושבת ליד האיש הזה, והוא עומד בצד, מבקש כל העת רק לברוח. רק לפני רגע היה מרוצה, הפגישה עם אלמוג הייתה זורמת ושמחה, והוא ידע כמעט בוודאות שאלמוג גם היא מרוצה. הניצוץ בעיניה לא כבה לרגע, אפילו התלהט מפעם לפעם. אבל הפגישה עכשיו עם האיש הזה...

אתה הנושא, עולם...

כמה כאב,

האם האמת היא מרה כמותך

או יפה ומתוקה כמו ירושלים?

ירושלים לא נראית מתעתעת,

אבל כל מה שאנושי מתעתע.

אתה שומע אלוקים,

האם ניתן לשאת את הכאב

המפחיד כל כך,

הגורם לאדם לברוח, לברוח,

לברוח וליפול...

בחור השחור של האמת.

ושם, בתחתית, תמצא את עצמך,

נפול, מלוכלך ומעורר רחמים כל כך.

אבל לא יהיה לאן לברוח.

ואתה, אלוקים, האם גם אתה תהיה שם לבכות עם האדם שבראת?

דוד סגר את המחברת ועיניו התלחלחו במתיקות. הוא ירד אל הגינה הציבורית וחיכה על הספסל לרב יהודה.

"הרב, מהי אהבה?" שאל כאילו לא דיברו על כך כבר, מרגיש שהוא צריך לשמוע את הדברים שוב, לברר את החוויות שלו לעומת כל האידאלים הגדולים שכתובים בספרים.

"אהבה... אהבה היא נתינה, היא ברית," ענה הרב יהודה.

"איך אדע אם אני אוהב או מאוהב, והאם התאהבות היא דבר נפרד לחלוטין מן האהבה או שהיא אהבה חזקה מאוד?"

"אהבה היא ההתקשרות אל נפשו של האחר," הרב יהודה דיבר בשקט ובנימה פיוטית, "כאשר ההיקשרות אל האחר מסבה עונג מצד היותו של האחר יפה בכל מישור שהוא – נפש, גוף או רוח, הרי שיש סכנה שהזרימה הנפשית של האהבה תשנה כיוון ותזרום מן האחר אל העצמי, המתעצם והמתגאה מהקשר עם האחר. אולם כאשר האהבה היא אל הכלי הריק, הכואב, הצמא, והחסר של האחר, אפשר שזוהי אהבת אמת. אז החוויה של האהבה מרוממת ומקבלת גוון של התאהבות."

 "האם זה אומר שאי אפשר לאהוב אישה יפה מכל בחינה שהיא?"

"זאת לא אמרתי," אמר הרב יהודה, "אבל נדרשת בדיקה מדוקדקת יותר אם הצד הדומיננטי בקשר הוא החוויה או הנתינה. אם מעבר מן המפגש עם האהובה לעולם הפשוט נראה כמו נחיתה, הרי שיש מקום לברר יותר לעומק את טיב הרגשות."

דוד סיפר לרב על הפגישה עם האיש, על התחושה הקשה שפגישה זו עוררה בו.

"הייתה שם בהחלט נתינה – מצד אלמוג כלפי האיש. אולי זה היה קשה לך כי זה היה זר לחוויה שלך עם אלמוג."

"אז בעצם הקשר צריך בירור," אמר דוד, ספק לעצמו ספק לרב יהודה.

***

רק לפני חודש הם התארסו, הכול היה כל כך משמח, כל כך מבטיח, כל כך מפתיע לכל הצדדים.  אימא של אלמוג חיבבה את דוד, הם דיברו הרבה על המון נושאים. אלמוג סיפרה לו בסוד כמה אמה אוהבת את היציבות ההשקפתית שלו. "יש בה משהו מהדור הישן, שאוהב דברים מוגדרים ומובנים," חייכה אלמוג. ההיכרות עם דוד עוררה הן באמה הן באביה זיכרונות שנשאו עמם מבית סבא, ומצא חן בעיניהם שדוד עובד קצת לפרנסתו בהדרכת טיולים. נבנתה ביניהם הבנה אמתית, אפילו התחלה של התקרבות. המשפחה שלו קיבלה את אלמוג בחיבוק גדול. 

ועכשיו דוד עושה את דרכו לבית החולים, צועד במסדרונות המחוממים בחום מעיק כזה.

"דוד!" אלמוג נראתה די אבודה, כאילו ראתה בו קרש הצלה. הוא הרגיש שכל מה שיש עכשיו בלבו זה רק נתינה ולא חוויה, רק רצון להיות כולו למענה, בגוף ובנפש. "אני מחכה לתוצאות של הביופסיה, אני שישית בתור. אנשים פה נכנסים בעצבים, חלק יוצאים רגועים וחלק בדמעות או בעיניים אדומות, לבד או בזוג, כמו בבית משפט."

דוד הוציא מתיקו שני ספרי תהלים, הגיש אחד לאלמוג ופתח את שלו.

"מי זאת אלמוג?"

"דוד, הלב שלי דוהר, גזר הדין מגיע."





© כל הזכויות ליצירה שמורות לגור אריה אסף
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד