בנושא
בכרם
חדשות
 
עד עקרה ילדה שבעה / ימינו כקדם
בביכורים מאז כ"ב שבט ה´תשע"ו

רבקה אוספת את כוסית הערק, וצלוחית קטנה של זיתים עם כדורי בשר קטנטנים. גם היום הלך מסעוד לשוק, גם היום חזר בלי מצב רוח ובלי עבודה. מסעוד אהב את המאחיה והמאחיה אהבה אותו. רבקה מביטה בעצב בכוסית הערק הריקה ובצלוחית שמסעוד שלה לא נגע. רבקה חושבת איך לדבר עם מסעוד שלה, ועד שהיא חוככת בדעתה, מסעוד כבר עושה צעדיו מחוץ לדירת השיכון הזעירה.

פאני השכנה מגיעה, ורבקה שופתת מים על הפרימוס ומוציאה עלי נענע טריים שהביא מסעוד שלה היום מהשוק, פאני מתיישבת על המיטה ונאנחת. לקום בבוקר ולהכין צהרים, לרוץ לעבודה בחדר אוכל של בית הספר לחזור ולהגיש ארוחה חמה לארבעת ילדיה, לכבס ולתלות, להשלים ולהפריד בין זאטוטיה הנצים, ולאסוף כח לערב בו יגיע שלמה שלה בהסעה מדימונה. רק מעט מנוחה לוורידיה המתנפחים בשוקיה, מחפשת מנוחה אצל פאני שכנתה. לא מקנאה פאני ברבקה, רבקה עקרה ועם כל הקושי במרוץ הבלתי נגמר של עבודה-ילדים-בעל-בית, שמחה פאני בחלקה על הילדים אשר חנן אותה הא-ל.

רבקה בוכה לפאני "מה אני אעשה עם מסעוד שלי, כל היום מסתובב בלי עבודה בלי פרנסה, הכל הולך לערק", ופאני ספק מעודדת ספק משתתפת בצערה ממשיכה "כל עוד יש ילדים, הבעל מסתער על כל עבודה ולא בוחל שכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל למסעוד שלך, מה יש לו בחיים? במרוקו הייתה לו חנות, היה לו כבוד, וכאן, מה יש לו?”

המילים הישירות חותכות כמו מסמרות בבשרה של רבקה, רבקה יודעת שהדברים הקשים שהיא שומעת נכונים, קשה לרבקה לקבל אותם. רבקה מוזגת תה מהביל לכוסות הזכוכית, ממתקת אותו בכפית אחת לה ושתי כפיות לפאני, ומגישה את הכוס לשכנתה. חם בקיץ של באר-שבע ואין כמו כוס תה מהבילה להפיג במעט את החום. רבקה גומעת לגימה ארוכה ונאנחת. אולי החום נפוג מעט, החור בלב לא נסגר אף פעם.

אם ימי השבוע היו קשים לרבקה, ערב שבת היה קשה מנשוא, כל הבתים בשכונה מלאו ניחוחות תבשילים לכבוד שבת המלכה. החצרות מלאו בילדים שהחליפו מחלצותיהם לבגדי שבת ויצאו לשחק בגינה הגדולה שממול לדירת השיכון של רבקה. למרות הפצרות של אחיותיה ושכניה ביכרה רבקה לעשות את סעודות השבת במחיצתו של בעלה, ולא להתארח. ממתינה הייתה לשבת אחר הצהריים, שעה שהתכנסו אצלה אחיותיה וגיסתה וכמה מאחיינים הרבים שהיו לה. שעות אלה הסבו לה קורח רוח מרובה. בשעה זו רבקה הייתה נוטלת ממתקים מהצנצנת שעמדה על המדף בקיתון ששימש לה מטבחון, ומחלקת את הסוכרייה לכל ילד. רבקה נושקת כל אחד על לחיו, וממלמלת את הפסוק "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין" או "אחותנו את היי לאלפי רבבה".



עקרות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לימינו כקדם
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ט שבט ה´תשע"ו  
התחלה נהדרת של סיפור והתחלה נהדרת בביכורים, ברוך\כה הבא\ה.

לגבי הסיפור הרגשתי שמתחיל כאן משהו יפה מאד שכתוב טוב מאד, אבל הוא נגדע באיבו. הייתי שמח אם הסיפור היה ממשיך להתפתח ולפתח את הדמויות שניכר שיש בהן עומק.
כ"ט שבט ה´תשע"ו  
המון אווירה יש בסיפור הזה.
אפשר להריח את הנענע.
לא יודעת אם אני מסכימה עם אברהם.
נכון, אין פה ממש סיפור, יש פה תמונה.
תמונת מצב, תמונה של דמות.
אולי זה מה שהקטע נועד להיות?

בעיני, אפשר היה פחות לפרש לקורא ויותר לתת לו להסיק לבד.
ההשוואה בין פאני לרבקה - זה שפאני לא מקנאת ברבקה העקרה - הקורא יכול להבין את זה מבלי שיאמרו לו בפירוש.

"רבקה יודעת שהדברים הקשים שהיא שומעת נכונים, קשה לרבקה לקבל אותם." - אולי אפשר לתת לקורא להבין חלק מזה בעצמו, מבלי לומר לו הכל בפירוש?
כך גם לגבי " אולי החום נפוג מעט, החור בלב לא נסגר אף פעם." ועוד.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד