בנושא
בכרם
חדשות
 
אולי יינבא / 48תשע"ו
בביכורים מאז ח´ שבט ה´תשע"ו

ובכן, דייט, או משהו מעין זה, מה כבר אפשר לומר. בחור צעיר, זקנו מדובלל, ציציותיו אשר צבע התכלת נשזר בהן משתלשלות להן במרושלוּת על ברכיו, יושב על ספה. מצידה השני של הספה: בחורה, צעירה אך לא יותר מדי, לבושה בקפידה מהודקת. ברקע: סלונו של הבית של ההורים שלה (שאגב, נמצאים כעת בחדר סמוך ומפטפטים בשקט רוגש ושוצף המוני מילים). ארון עתיק גדול ועמוס לעיפה בספרים עומד בצד הספה, מולו ניצב פסנתר עץ כהה שניכר עליו שידע שנים רבות, שטיח גדול פרוס על הרצפה. יש גם תוכי, שימו לב לתוכי: כלוב סורגים גדול ובתוכו תוכי ירוק גוף וצהוב זנב, זולל גרעינים בחדווה גרגרנית.

בחור שוקט, מסתיר את פיו מאחורי זקנו המדובלל, ידיו משחקות בציציותיו, הבעת פניו נבוכה מאוד. בחורה יושבת על הספה לידו, אלמלא היינו יראים לקטרג על רגעיהם היקרים היינו עשויים לומר שמבטה משועמם, אך אנו חסים על האינטימיות ולא מעיזים לנקוט במילים, ואף אתם - אם תאמרו עליה שמבטה משועמם ניכר עליכם שאתם ממהרים לשפוט את הזולת לכף חובה, בבקשה מכם, הסירו את מגפיו של חוש השיפוט שלכם, הניחו אותם בצד, תנו לו להירדם על מיטתו המפוקפקת, וצפו בהם לרגע קט: הוא משחק בתכלת שבציציתו הארוכה ומשפיל מבטו, היא מצפה.

למה תצפה, מקשים אתם? ואתם מוסיפים קושיה על קושייתכם: למה כבר ניתן לצפות מאותו הבחור מדובלל הזקן, שאפילו מתוך הדברים שכבר דברנו ניחשתם בוודאי שנער נוטה לשתיקה הוא, לפחות ככל שנוגעים הדברים בשיחה עם עלמת-חן? אכן, קושייתכם אינה מבוטלת כלל. גם דליה (שכן זהו שמה של הבחורה שלנו) הקשתה אותה לא פעם ולא פעמיים. אחרי שנפגשו שלוש פעמים התקשרה נרעשת לזילפה לייבוביץ', השדכנית שלהם, והודיעה לה בבכי תמרורים שהיא לא יודעת מה לעשות איתו, וזילפה הרגיעה אותה ואמרה שהוא ממש עדין וצדיק וגדול הדור, וגם שיש לו נשמה חסידית ושהוא לומד ספרים של חב"ד וגם רֶבּ נחמן. דליה נרגעה, היא לא הייתה צריכה יותר להתקשר לזילפה, אבל עדיין המשיך ליבה לתהות, למה היא מצפה, בעצם. בכל פעם השיבה תשובה אחרת, עכשיו כבר לא ממש הייתה בטוחה.

אולי היא מצפה שיגיד לה משהו מהגמרא, שפתאום ישצוף במילים כשרעיון יישזר ברעיון ומחשבה במחשבה ושמעצם המושכל ראשון של קושיית הקצות ייראה ליישב לקושיית השָׁךְ, והיא תנסה לעקוב ותצליח קצת, שהרי דליה בחורה חכמה, אבל כיוון שאינה בטוחה לגמרי שהיא יודעת מהו מושכל ראשון, וגם שכחה איזו קושיה נקראת קושיית שָׁךְ, ותהרהר שמא מדובר במושג שהושאל ממשחק הלוח העתיק, הוא כבר יביא את הסיוע השלישי לביאור שלו בשיטת התוספות, והיא תאבד אותו לגמרי. אחרי זה היא רק תסתכל בו. המבט שנראה לנו קודם כשעמום יהפוך למעין קשב מלא הוד והוא ימשיך לשצוף את שיצופיו, שוכח שהיא שם, שהוא שם, כאילו הוא בבית המדרש, צולל בתוך ספרים, צועק מילים של תורה על החברותא שלו, עובת את השכינה בעבותיו עד קרנות הסטנדר. אז הוא ייאלם שוב, לרגע אחד המבט יספר לה שהוא נזכר היכן הוא נמצא ואז הוא יציץ בה לרגע ושוב שפתיו יתעקלו במעט בחיוך שיותר משאומר שמחה אומר את המבוכה, והוא ישפיל את המבט. היד, בל נשכח את היד, תישלח שוב לעבר ציציתו התכולה-לבנה, הוא יעביר את אצבעותיו בפתילות שוב ושוב, כאילו כדי לבדוק שעכברים לא לעסו אותן בזמן שהוריד לכנסת ישראל תורה חדשה מן הרקיע השביעי.
אבל אולי היא מצפה למשהו אחר. אולי אפילו מרגש יותר. אולי הוא יתנבא. כן, יתנבא, זה יכול להיות, היא הייתה בטוחה בזה. פעם אחת אפילו חלמה בלילה שהם יושבים להם על הספסל הקבוע שלהם שבין תחנת הדלק לקניון הגדול, והמון אנשים עוברים מכאן לשם ומשם לכאן ומכוניות חולפות על פניהם, והם מדברים על דגמים שונים של טוסטרי-משולשים (בחלום תמיד היה מדבר, ואיכשהוא, תמיד על הכנת אוכל). והנה, ביאר לה עם איזה טוסטר בדיוק כדאי יותר להכין טוסטים עם גבינה צהובה, כי, הסביר לה באורך רוח, הטוסטר של אלקטרו-גמליאל איכשהוא תמיד שורף את הלחם הרבה לפני שהוא מספיק להתיך את הגבינה. והיא צחקה את צחוקה מתנגן וטענה כנגדו שטיפשון שכמוהו, הוא מניח שלוש שכבות של גבינה צהובה, ומסוג עבה במיוחד, וברור שהיא לא תותך, ואז לפתע עיניו מתלהטות, והוא נעמד על רגליו והשמיים נקדרים, והוא שוב מדבר, הפעם מילותיו מדודות ואין בהן צחוק ולא טוסטים, במקום זה הן נאמרות בקול רם ועמוק, כמו נביא, והוא אמר לה כה אמר א-דני ומשא לאיש הא-לוהים על דבר דליה מנשות ישראל, ואמר עוד מילים שכבר לא שמעה, כי רעד שעבר בכל גופה עורר אותה משנתה באחת, ואימה מענגת נמסכה באיבריה וגרמה לליבה להלום, כמו איים לשבור את כלוב הצלעות ברצותו לצאת החוצה וללכת, אולי אליו.

דליה מתבוננת על התוכי זולל ומדמיינת אותו לרגע אחד מפסיק מזלילתו, נזקף באציליות, מחכך בגרונו, וקורא ברורות בקול רם: אהה, בת פלוני לפלוני, אהה, בת פלוני לפלוני. אבל התוכי לא נענה לצורך הנפשי הזה של דליה, במקום זה הוא המשיך לזלול את הגרעינים שלו, אפילו במבט לא זיכה אותה.

אבל אולי צפתה למשהו פשוט יותר, הרי, תמיד היה מאוד קל לשמח אותה. פעם אחת הלכו יחד ברחובות ירושלים והיא ספרה סיפור מצחיק על אחיה הקטן והוא חייך וצחק מעט והיא נעשתה כה מאושרת שהתלמיד-חכם שלה צחק, שדעתה נעשתה קלה עליה, אולי אפילו קלה מדי, והם בדיוק עברו בצד הקניון הגדול ועמד שם ליצן גבה קומה בלבוש מלא וחילק בלונים צבעוניים לילדים עוברים ושבים. דליה כמעט רצתה למרפק אותו מרוב שמחתה, ברגע האחרון התעשתה, וכשהיא חייכה את החיוך השובב ביותר שיכלה לגייס אמרה לו, בקול רם, שיביא לה בלון אחד. ושיהיה אדום, אני אוהבת שהם אדומים.
ובכן, הוא לא בדיוק ידע איך פונים לליצנים לבקש בלונים, ואיך מתמודדים עם זה שהיא אוהבת אדום, ולמה היא רוצה את זה עכשיו ולמה ממנו, אבל לא משנה מה חשב לעשות, הליצן הגבוה שמע את דליה והיה זריז ממנו, נו נו חביבי, מה אתה יודע על בחורות, תתחיל עם בלונים, אחר כך כבר תדע איך להמשיך, הוא קרץ לו, ותוך כדי השתחוויה עמוקה הושיט לו בלון מזר הבלונים הגדול שאחז בידו. ובכן, הוא כנראה מעולם לא היה נבוך יותר, אבל הוא לקח את הבלון ואמר משהו כמו שכוייעח, ואחר הושיט את הבלון לעלמת החן שלו שלקחה אותו מידו ובליבה כמו תרועת ניצחון וחיוך ננסך על פניה, ולרגע אחד נגע מבטה במבטו ושחק, ולרגע גם מבטו הושב לה וגם בו הייתה איזו בת-שחוק, וערב למחרת הם פסעו יחד בירושלים וישבו על הספסל שלהם שליד תחנת הדלק והוא ניגן להם במפוחית שלו, ואחרי זה הוא השתתק ונעץ בה עיניים והלחיים שלו בערו ושאלו אותה אם היא רוצה, והיא, שתמיד הייתה כנה ודברה רק אמת, השיבה להן ואמרה לו שהיא רוצה להתחתן.

ועתה, הרי להתבונן בקשנו מכם, הם יושבים על ספה בסלון של הבית של ההורים שלה, ונבואה לא נובעת מתוך פיו והוא גם לא שוצף דברי תורה, והבלון שלה (שאמנם היה ירוק ולא אדום, אבל היה כל כך בלון, וכל כך שלה!) כבר מזמן התפוצץ. ועכשיו הגדול-דור שלה, החסיד, מעביר את ידיו בציציותיו ומביט בהן. והיא מביטה בו. מצפה.



48 שעות

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל48תשע"ו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ח´ שבט ה´תשע"ו  
הריח כמו שטיסל חוץ משם הגיבורה הלא ממש חרדי.
וכשאני אומרת הריח אני מתכוונת שהייתי יכולה להריח את זה, ממש. תיאורים נפלאים.

כתוב היטב.
ט´ שבט ה´תשע"ו  
תיאורים, רגשות, דיאלוגים - נפלא.
תודה
ט´ שבט ה´תשע"ו  
היה דווקא נחמד להתלחשש עליהם.
כתוב טוב, אם כי פחות אהבתי את העניין עם הנבואה (פשוט לא הצלחתי לראות את זה). תודה!
ט"ו שבט ה´תשע"ו  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד