בנושא
בכרם
חדשות
 
צפרדעים / 48תשע"ו
בביכורים מאז ח´ שבט ה´תשע"ו

היות וקירות האבן הגבוהים והמוזנחים של החומה נבנו על ידי המושל הערבי של יפו לפני שנים רבות, והזמן מקלף וטוחן לדק שכבות של יופי וכוח, ונשים מסורות כמו אמא קריסטינה אין כבר לייבא מממלכות נורבגיה, על כן הצטברו על הקיר המגושם החוצץ בין בית החולים והעולם צרות רבות אלו כלהק זבובים טורדני והתישו את נחרצותו. שלומי ואני ישבנו בשקט שלפני הסערה בסטיישן החבוטה שלי, מבצעים תצפיות אחרונות על האזור ושותים מפחיות היינקין. שלומי שאל כקלישאה מהסרטים אם אני מוכן לזה, ושאם אני מתחרט אז זה עכשיו וגו' ואני בתגובה רק מעכתי את הפחית הריקה, נותן לטיפות הבירה האחרונות ליטוף על הכביש ולהיבלע בדממה באספלט השחור.

שלומי נאנח, כיבינו את נעמי שמר בלחיצת כפתור ויצאנו מהרכב.

לכבוד המאורע התלבשנו באופן חגיגי: סרבל שחור והדוק עם כיסים מתאימים בדיוק לצרכים המבצעיים, מסכות צבעוניות ופאת שיער גדולה ומופרעת. בדממה חמקנו דרך השביל ההיקפי ונצמדנו לחומה. אמדתי במבטי את הגובה של החומה: "נראה לי משהו כמו חמש מטר, שש גג" לחשתי לו. הוא הסתכל במבט מחושב של מומחים, סובב במהירות את הקרס שבידו והשליך אותו מעלה, מקיף בלעג את הפאסיביות חסרת האונים של הקיר וננעץ בקרקע מאחוריו.

טיפסנו בזריזות ובחרש, משתדלים שלא להעיר את תשומת ליבו של השומר הזקן שנחר על כיסא פלסטיק לא רחוק משם. השלב הראשון בוצע בהצלחה, וכעת נותר רק להגיע לקומה שבה מוחזק האוצר. היו לנו שתי דרכים איך להגיע לשם, ושאלתי את שלומי איזה דרך נראית לו יותר במצב הנוכחי. הוא אמר לי שאתחיל עם הבלונים ואחר כך נראה כבר איך להמשיך. הוצאנו את הציוד והתפצלנו בעבודה: אני מנפח את בלון הבד הגדול בעזרת בלון ההליום, ושלומי קשר אליו חבל עבה מספיק כדי להחזיק את שנינו.

כשסיימתי כבר בקושי הצלחתי להחזיק את הבלון ולהישאר על הקרקע, דחקתי בשותפי קטן-המימדים וקפצנו על החבל. הבלון הצליח להרים את שנינו באיטיות מורטת עצבים אל החלון בקומה השנייה, שלומי קפץ פנימה וקשר את החבל לאסלת החרסינה של שירותי הנכים. קפצתי אחריו והסדרנו למשך דקה את קוצר הנשימה של שנינו. צריך להפסיק לעשן אמרתי לו, והוא הנהן והשתעל אל תוך השרוול.

התפשטנו מהסרבלים השחורים, מסדרים את השיער ומתקנים את המסכה. עכשיו היינו נראים סוף-סוף כמו ליצנים תמימים שרק במקרה באו לשמח קצת את חולי הנפש במוסד הסגור על שם פטר הקדוש.

יצאנו מהתא והתקדמנו בזריזות לאורך המסדרון האפור ודלתותיו האינסופיות. האוצר צריך היה להימצא באחד החדרים, אבל לא ידענו באיזה אחד בדיוק. מהמידע המודיעיני המוקדם שאספנו היה נראה שקצה החוט נמצא בחדר שלוש מאות חמישים ושלוש, אבל על גבי הדלתות והקירות לא היו שלטים עם מספרים. שלומי רפרף בידו למשך כמה דלתות, ונעצר ליד אחת מהן. זה כאן הוא פלט בהתרגשות, ואני לא התנגדתי לחוש ההתמצאות הידוע והמופלא שלו.

בחריקה איטית הדלת נכנעה לכוחנו, ונפלנו אל תוך חדר מאובק עם ריח חריף של ישן. על המיטה שכב איש זקן שהתעורר בעיניים מבולבלות, נלחץ מאוד מבואנו ולחץ מיד על כפתור אדום שהשתרבב מהקיר לידו.

"מהר, אין זמן!" קראתי ושלפתי מהכיס את הסקסופון המתקפל שלי. שלומי פצח בזמר לך מכורתי נרגש וליהטט בחמישה כדורי ג'אגלינג בצבעים ובגדלים שונים. על שפתי הזקן החלה לטפס יבבת צחוק, ועיניו חזרו לגודלן הטבעי. הוא ניסה להאבק בפרץ הצחוק ולחזור למחלתו, ועוד רגע והיה מתרפא לגמרי מהמוות שחי בו. כל זאת אלמלא הגיעה האבטחה ועצרה אותנו, כובלת את ידינו באזיקים וגוררת אותנו אל המרתפים הקדושים של בית החולים.

*

ישבנו שלומי ואני על כיסאות פלסטיק של כתר וחיכינו שיגיע מישהו שידבר איתנו. על יד הדלת עמד איש שמן עם משקפי שמש והסתכל קדימה באטימות, ולכל ניסיון שלנו לדובב אותו הגיב בשתיקה רועמת ולא-ידידותית.

קרקוש מפתחות נשמע מעבר לדלת, ולאחר כמה סיבובים בחור המנעול, דחיפות וצעקות הדלת הסכימה להיפתח ולחדר התפרצה אישה מבוגרת חבושה בפאה בלונדינית. אני שונאת את הדלתות הארורות של המקום הזה היא סיננה ברוגז לעבר הבחור האטום, והוא רק הינהן במבטו, דידה החוצה וסגר את הדלת מאחוריו.

המבוגרת התיישבה על הכיסא מולנו, הניחה את תיק הצד ליד רגליה ושלפה ממנו קלסר עבה, פתחה אותו ודפדפה בו הלוך וחזור עד שמצאה את מבוקשה.

"שלום חמודים, איך התייחסו אליכם החברים שלי?"

שלומי הרים את הכפפה, "קצת בגסות, אני חייב לציי – "

"חצוף!" המבוגרת צעקה ונתנה לשלומי סטירה חזקה. "אני רואה שלא למדת שום דבר מאז היסודי, מר ברלינגר הצעיר".

להפתעתי שלומי השתתק, וזאת למרות שהזכירו את שם משפחתו במפורש.

אני רוצה להסביר לכם משהו אמרה האישה שהעזה להרים יד על שלומי, וזה יהיה רק לטובתכם:. הרווקות המאוחרת ממש לא בריאה לכם – הגיל נושק כבר לשלושים ואתם עדיין מתנהגים כמו ילדים בכיתה א' שמגחכים על שטויות.

מתי יצאת לאחרונה עם מישהי היא פנתה אלי, ואני שמרתי על זכות השתיקה ואמרתי רק שלפני שלוש שנים.

אני יכולה לעזור לכם האישה פלטה ברוגז, צאו מהרדיפה אחרי ביטוי האימננט הפנימי והעמוק שלכם ותלכו לפגוש בחורות. יש לי כמה נחמדות להציע לכם.

הנה כרטיס הביקור שלי, זה היד שלי שמושטת להציל אתכם מתוך הנהר, תקפצו עליה אם אתם מסוגלים. היא הוציאה מהקלסר שני כרטיסי ביקור סגולים מדי שעליהם היה כתוב באותיות ורודות מזעזעות "זילפה לייבוביץ' שידוכים – כי הקיום קודם למהות".

"רגע, את מכירה את ישעיהו?" פניתי אליה בהתרגשות, והיא רק משכה כתפיים ומלמלה משהו על הבן-דוד חסר החשיבות שלה, וכמה שהוא התפרסם ואילו היא נשארה באלמוניות מזהירה ואיך זה שאלוהים (אם אכן) מרשה לדברים כאלה לקרות בעולם. היא פנתה לצאת מהחדר, ורגע לפני שנעלמה מעבר לדלת סובבה את הראש ואמרה שאנחנו חופשיים ללכת.

"כן המפקדת" הצדעתי בגיחוך, מתעלם בחשש מפניו המהורהרות של שלומי.

*

עמדתי הערב בגן האירועים של המושב וקיבלתי את פניהם של האורחים, שלום גברת סולטונוביץ' מה שלומך שמלה נהדרת שולחן שבע עשרה, אהלן מיקו מה העניינים גבר שולחן שמונה בר חופשי אלא מה. וכל אותו הזמן לא הפסקתי להרהר בשלומי שקפץ החוצה מהביצה החמימה שלנו, יצא במשך חודשיים עם איזו מלכה מרעננה והחליט להתחתן עכשיו. מה יהיה על כל התוכניות המופרעות שלנו וההווי המיתולוגי עכשיו כשיש איזו מישהי ביני לבינו והוא אבא ובעל וכל מיני הגדרות כובלות כאלה.

אחרי החופה ניגשתי אליו כשדמעות חונקות את גרוני, חיבקתי אותו ואמרתי לו מזל טוב אח יקר שלי שיהיה במזל טוב, והוא הסתכל עלי במבט שמח ועמד להגיד לי משהו, אלא שהאישה משכה אותו קדימה אל חברותיה וצווחותיהן מחרישות האזניים. היות וראיתי שאין לי עוד תקווה יצאתי מהאולם בפחי נפש, משאיר אחרי כמתנה טוסטר משולשים הגון עבור הזוג, שאולי יזכיר פעם לשלומי את התעלול שעשינו בראש העין למוכר פלאפל.

נכנסתי לסטיישין החבוטה והטובה שלי והתחלתי ליסע אל החדר וחצי שלי, ונעמי מפייטת אחרי החגים יתחדש הכל גם אתה גם אתה תתחדש. באמת עתה אין לי שותף לפעולות ומי יפיג את הבדידות בקצת טירוף מלא-חן.

כשהחלטתי בסוף לפנות שמאלה לכביש הראשי נזכרתי בדבר ופרצתי בצחוק מתגלגל, כי בעוד שאני נוסע אל חוף הים שטוף-השמש ממתין במקרר בדירה של הזוג מאפה נהדר ומעורר השראה שהשארתי עבורם: פאי צפרדעים מטוגנות בניחוח קינמון.



48 שעות תחרות 48

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל48תשע"ו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז שבט ה´תשע"ו  
כתוב טוב, מתחיל מופרע ומסקרן. עם הסיום היה לי קצת קשה, הרגשתי שהוא קצת נטול הקשר.
ב´ אדר א´ ה´תשע"ט  
הצפרדעים שקפצו מן הביצה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד