בנושא
בכרם
חדשות
 
טוסט / 48תשע"ו
בביכורים מאז ח´ שבט ה´תשע"ו

"הלו! איט איז סו וונדרפול, ג'אסט וונדרפול. ווי אר לוקינג פורוורד טו מיט יו!" "יס, יס, סו דו אס. ורי שמחים. ורי". "וונדרפול! וונדרפול! ג'וש סייד דאט יו אינייוט אס זיס איבנינג טו דה טוסט" "טוסט?" "אנד אוף קורס ווי וויל קאם, וויז אול אוור פאמילי. איט איז ג'אסט וונדרפול!" "יס, יס. באט... גברת הורוביץ, ווי אר ורי שמחים. אנד מחכים לוורט... אבווט דה טוסט..." "מייק א טוסט, אוף קורס" "אה... אוקיי, גברת הורוביץ, אנחנו... אוקיי. סי יו" "וונדרפול!"

היא ניתקה את השפופרת ושפשפה את ראשה בחוסר אמון. האמריקאים האלה, מוזרים. צריך למהר. להכין את הכל. לא לשכוח להתקשר להזמין את דוד יונתן ואת דודה רחל, את משפחת וולף ואת שטראוס, את הרב בני, מנחם, זילפה כמובן, רק כי יהושע ביקש, את שמוליק מהוועד, את זליגמן. "משה! משה!"

אחרי הצעקה הרביעית, משה הופיע בדלת המטבח. מה-אמא?

"משה, אני מכינה לך רשימת קניות, אני צריכה שתיסע לרמי לוי. מהר, מהר. המשפחה של רבקה מגיעה עוד איזה שש שעות, ואני צריכה להתחיל לבשל... לאן נראה לך שאתה הולך? זו המסיבת אירוסים של אח שלך, משה! אני צריכה את העזרה שלך!"

בסדר-אמא-דקה הוא פלט וחזר למעלה. איך שהוא זז, היא כבר התחילה להרגיש את הלחץ. משה הזה, כבר בלידה שלו הוא העלה לה את הדופק להימלאיה, ומאז היא לא תמיד בטוחה שהוא ירד. אבל למה האמריקאים האלה רוצים לעשות טוסט? הם והטקסים שלהם. כשדוד התארס עם הקוצ'ינית שלו זה הגיע לשופיניגים של ימים שלמים לחיפוש תכשיטים לפי דרישות מדויקות. אז הם רוצים טוסטים? נעשה טוסטים.

היא תלשה רשימה מהמגנט על המקרר, וכתבה: 10 קילו גבינה צהובה, 20 רסק עגבניות, 4 שימורי זיתים, עשר כיכרות לחם. זה הכל. מוזרים האמריקאים האלה.

היא התחילה לבשל. משה המשיך לשחק על המחשב. היא סימסה ליהושע את הרשימת קניות, ובינתיים עשתה טלפונים מהנייח לכל מי שצריך להזמין. כמה סירים כבר הועמדו על הגז, ועופות מסרו את ראשיהם לקרשי החיתוך. אחרי שסיימה את השיחה למנחם, היא נזכרה פתאום מה מרגיש לה לא בסדר.

"משה! משה!"

משה ירד עם החיוך המתנצל שלו. "סליחה, אמא, פשוט הייתי באמצע..."

"יהושע כבר יעבור ברמי לוי, אבל אני צריכה מהר שתיקח את האוטו למחסני חשמל".

"בסדר".

"תקנה שם שלוש טוסטר כזה שעושים איתו טוסטים".

"טוסטר".

"כן, לא הזה של הטוסטים... הזה שעושים איתו פיצות".

"טוסטר משולשים?"

"כן, כן..."

"טוסטר משולשים! טוסטר משולשים!"

"מה אתה רוצה מהחיים שלי, משה? רוץ כבר!"

כשמשה יצא, היא התמסרה לבישולים, שטיפת הכלים, עריכת השולחן.

יהושע חזר בערך באותו זמן שמשה הגיע ושניהם התחילו לטעום מהסירים. משה הביא איתו טוסטר משולשים אחד, כי הוא שכח שצריך שלושה. יהושע שכח רסק עגבניות, ורץ להביא כמה מהשכנה. על משה היא כעסה, אבל יהושע, ביום האירוסים מותר לשכוח. זה בסדר. רק שלהכין דרשה הוא זוכר, היא מקווה.

יהיה בסדר, היא מלמלה לעצמה כל הזמן. יש עוד שעה.

דפיקה בדלת. ברוך הגיע עם הילדים. "יוסל'ה שואל איך אפשר לעזור?" הוא שאל תוך כדי שהוא ממלא את המסדרון בתיקים.

"בטח, יוסל'ה בוא... תנפח בלונים", היא אמרה בלי לחשוב, טעמה מן המרק והורידה אותו מהגז.

"מה עוד?"

"בוא תעשה בלונים"

"בסדר, סבתא, מה עוד?"

"תתחיל עם הבלונים, אחר כך כבר נראה איך להמשיך..."

"טוב..." הוא התרצה, "איפה הבלונים?"

אה, היא חשבה. "לא משנה... בוא, בוא תקפל מפיות". הוא העווה פנים ורץ לאמא שלו. יוסל'ה הזה, היא חשבה, כזה חמוד.

הדקות האחרונות היו הכי מותחות. אבל משה דווקא היה אח למופת. הוא תקתק את פינת הטוסטים, וכשהמשפחה של רבקה דפקה בדלת כבר כל הטוסטים היו מוכנים. היו אפילו כאלה בלי גבינה, למקרה שיש לרבקה איזה דוד טבעוני (בסוף מתברר שכל הדודים גרים בחו"ל, ואף אחד לא אכל את האלה בלי הגבינה).

ההורים של רבקה חייכו כמו שאמריקאים מחייכים, והחזיקו בקבוק שמפניה ביד. כשהם נכנסו עם רבקה ושני האחים, כולם גישרו על פערי השפה בכך שפצחו בשירים קולניים והכל הסתדר על הצד הטוב ביותר. היא חיכתה כמה דקות של נימוס ואז שלחה את משה לערום כמה טוסטים מובחרים על הצלחת הכי יפה והגישה את הצלחת להורים של רבקה, כשהם ישבו על הספה. הם חייכו והנהנו ואמרו לא תודה.

"דונט יו וואנט א טוסט?" הוא שאל. הם הסתכלו זה על זה. האבא לקח בחיוך מנומס ואמר "ת'נק יו" בקול מתוק מאוד. משה חייך אליו, "בכיף".

פתאום היא ראתה שהאבא קורא ליהושע בפנים מוטרדות. הוא מילמל אליו משהו ויהושע הסתכל עליו בפנים מבועתות. הדם התרוקן לה מהפנים. מה קרה? יהושע מיהר אליה עם הטוסט. "אמא, הטוסט חלבי...." הוא סינן אליה, "שכחת שהם דתיים?"

היא השתנקה.

בסוף הערב יהושע ניגש אליה בפנים נפולות. "מה, יהושעל'ה? מה קרה? זה בגלל כל הסיפור עם הטוסטים, מתוק?" "כן, אמא, אבל זה לא רק זה... את שכחת..." "מה שכחתי?" "את זלפה, שכחת להזמין אותה," הוא אמר, בפנים מוכיחות, "אני כבר רואה איך היא זוכרת לי את זה לכל החיים, את מכירה אותה, אמא". "אוי סליחה, מתוק שלי, אני מצטערת, זה באמת לא נעים שלא הזמנו אותה בסוף" היא אמרה, אבל בלב היא חשבה - אפשר לחשוב, כאילו מישהו אי פעם חיכה לזלפה לייבוביץ' השדכנית המעצבנת הזו.



48 שעות סיפור קצר

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל48תשע"ו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז שבט ה´תשע"ו  
הרעיון של הטעות עם הטוסט משעשע...
לא היה ברור לי איך הם אכלו שם משהו, אם לא כשר שם, ואיך זלפה ליבוביץ' קשורה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד