בנושא
בכרם
חדשות
 
טרנטה / 48תשע"ו
בביכורים מאז ח´ שבט ה´תשע"ו

הוא יושב בטרנטה שלו, על השטח של החניה במרכז העיר עומדים לבנות בניין נוסף של מכללת הדסה. יופי להם. לא, באמת שיתחדשו אבל מה יהיה איתו? רונה היתה אומרת עכשיו שזה סימן שהוא צריך לגרוס את האוטו ולעבור לאופניים. היא נוסעת תמיד על אופניים. יופי גם לה. לפחות ככה לא צריך לחפש אחר חניה. נכון. וגם לא לסבול את הפליירים האלה שהמכון פה "ישר ללב" מחלק- "חדש" ו"כדאי" ו"הזדמנות אחרונה". אבל הפעם הוא יראה להם. הוא יוצא מהמכונית, ומפרק את הוישרים. היא גם ככה גרוטאה. נראה אותם עכשיו מניחים לו פלייר.

כשהוא חוזר כבר אחה"צ. בחניה בסמוך אליו גבר בחליפה שבדיוק מוציא פלייר מהוישרים של המאזדה שלו, "אחי, תראה", דופק על השמשה הקדמית, "אין כלום, כלום!". החליפה נראית בשוק, והוא מבסוט מעצמו. "מה עשית לוישרים?", "אה, זה כלום" הוא מלמל, "זה, הנה, דקה ואני מחזיר את זה למקום", ממשיך למלמל בזמן שהוא משחק קצת עם הוישרים על השמשה וזורק חזרה לטרנטה. החליפה והוא נכנסים כל אחד לרכבו. הוא מתכנן לנסוע, המפתחות בדרך להנעה, אבל אז משהו מפריע לו בעין בחלון מצידו הימני. מבט אחד קצר, והוא מבין שהוא דווקא המפסיד במערכה הזו. על החלון מודבק פלייר במסטיק. מסטיק! טינייג'ר שהחליט להתמסר לעבודה שלו. הכיתוב כאילו גם מתגרה בו "מציאת זיווג- גורל או בחירה? הרבנית והשדכנית, ד"ר זילפה לייבוביץ'. הרצאה הערב בשמונה. פתוח לקהל הרחב !!!"

הוא יוצא מהטרנטה וטורק אחריו את הדלת. שולף את הפלייר בעיקום פרצוף. חלק מהמסטיק נשאר על החלון. הוא הפסיד במערכה, אבל במלחמה הוא ינצח. הוא אפילו לא טורח לנעול את הטרנטה- רונה היתה אומרת שזה סימן שהוא צריך להגיע לביקור במכון, לשמוע את ההרצאה. לא מפסיקה לעולם עם החיוביות שלה. הוא צועד לשם, להוט.

 

הוא נכנס למשרד שלהם, מחפש את הטינייג'ר שהעז להדביק את המסטיק על הרכב שלו, מולו יושבת אחת כזו, אז ברור לו שמצא את הפושעת. הפושעת עסוקה בלעיסת מסטיק, מנפחת בלון, הכולרה. אישה צעירה, אולי אמא שלה, מנסה לדבר אליה. הוא מתקרב אליהן מאחורי האישה, שומע אותה אומרת "תתחילי עם בלונים, אחר כך כבר נראה איך להמשיך", כשהמחבלת מסתכלת עליו במבט של "מה א-ת-ה רוצה?", והאם מפסיקה לדבר ומסתובבת לראות מי עומד מאחוריה. האם מברכת אותו לשלום, אבל הוא מרוכז בפנים השדוניות, שכובע צמר מכסה את העיניים המרושעות שלהן, מראה לאם את הפלייר עם שאריות המסטיק, בלי לומר מילה ובלי להסיט את המבט. האם מרימה את הקול, נוזפת, "מה יהיה איתך, מה?", יכול להיות שהוא שם לב לקצה של חיוך על הפנים של השועלה? "תביאי לאורח משהו לשתות, קדימה, קומי!", והיא דווקא קמה, ניגשת למטבחון, והוא "עזבי, לא צמא ולא כלום, תמשיכו לארגן את מה שאתן מארגנות-" והמפלצת זורקת מאחורי גבה "מי מארגנת? אני לא מארגנת כלום". הוא נכנס אחריה למטבח, נעמד מאחוריה בזמן שהיא מכינה לו שתיה חמה. בלי לשאול מה הוא רוצה, מגישה לו נס קפה מתוק מידי. הוא מעווה את הפרצוף, המכשפה מגחכת, לוקחת ממנו את הכוס, שופכת חצי לכיור, מוסיפה מים חמים ומגישה לו, מחייכת. אחר כך מוציאה מהמקרר לחם, גבינה צהובה, עגבניה, זיתים, קטשופ, וגם אורגנו מהמדף. כשהיא מסיימת את ההכנה של הכריך, השפית הצעירה מניחה אותו בטוסטר משולשים, מסתובבת אליו ויורה, "יום אחד אני אחסוך מספיק כסף ואז אני עפה מפה. לא משנה לאן". מציצה בפלייר שתלוי שם, אחר כך בו, "יש לך חברה?", הוא מהנהן, "תתחתן איתה?", הוא מושך בכתפיים. מה הוא יודע מה יהיה. היא מכריזה "אני לא אתחתן אף פעם". הצליחה לגרום לו לחייך -"אז לא תתחתני מבחירה, אני מבין?" -"ברור שמבחירה, מה נראה לך, שאתן לגורל לשלוט בי?". האמת, צודקת.

כשהטוסט מוכן היא חוצה אותו לשני משולשים ומגישה לו אחד, "הכי טעים בעולם", היא מבטיחה.



48 שעות

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל48תשע"ו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז שבט ה´תשע"ו  
דמויות מעניינות, אוהבת את זה, שנותנים לקורא קצה חוט, ומשאירים לו לחשוב לבד מה מסתתר שם בתוך הדמות.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד