בנושא
בכרם
חדשות
 
בית חולים / 48תשע"ו
בביכורים מאז ח´ שבט ה´תשע"ו

בימים בהם אני חולה וכואב לי בחזה ובגרון רואה אני לנגד עיני את חנניה בן חזקיה בן הגרון, שממחבבי הצרות היה, העלו לו שלוש מאות גרבי שמן לרפא את גרונו וליבו- ונתרפא. אך אני איני כחנניה בן חזקיה בן הגרון, שמן אינו מרפא אותי, גם כדורים מכדורים שונים לא ואפילו תה חם. שאני חולה רק פרח אחד הוא תרופתי היחידה, פרח שמרפא גרונות צרודים ולבבות שבורים, פרח עם לב של זהב, פרח שבדרך כלל צומח בהרים גבוהים. לפעמים הפרח נוחת עלי משמיים בלי שום מאמץ, לפעמים הפרח נמצא בפה של אמא- שהיא בודקת חום בנשיקה על המצח, לפעמים הפרח הזה מתעכב מלהגיע וגם אם הגרון כבר לא כואב- הלב ממשיך לרתוח, החולי עצמו לא נעלם. היום קמתי חולה כרגיל, ילד בן שלושים יש לו חום גבוה, הכנתי לעצמי כמה טוסטים חמים במכונת הטוסטרים החדשים שאבא קנה, שתיתי תה עם דבש וקראתי את האקלברי-פין של מרק טווין. מיותר לציין שהלב כאב קצת- הרבה, במיוחד שג'ים העבד הכושי של האק נגנב ונמכר על-ידי צמד הנוכלים. צלצול עצבני קטע את השלווה, זילפה לייבוביץ'- איזו זקנה מהבית-כנסת שלא מכירה אותי בכלל, אבל היא החליטה לשדך לי בחורה בכל מחיר- "אתה רציני, אידיאליסט, בחור טוב- והיא כזאת מתוקה, עד היום ממשיכה להיות פעילה בסניף בנ"ע שלה, יש לה משפחה נהדרת- זה מושלם". אין לי כח לזה עכשיו. אמרתי לעצמי והעברתי את הפלאפון לשקט. אבל אז החלו המחשבות לכרסם לי במח- העולם אומר שכשאתה נשוי אז לא חולים אף פעם, זאת אומרת- חולים, אבל לא לבד. תמיד ביחד. תמיד הרגל כואבת לשניכם, הגרון תמיד כואב לשניכם והלב תמיד כואב גם כן לשניכם, אבל לא לכל אחד לחוד. שאתה מביא פרחים לאשתך אז אתה מרפא אותה והיא מביאה לך גם פרחי-נשיקות שכאלו שמרפאים כל חולי שיש בעולם. אז חשבתי לעצמי- למה שאני לא אתן לזקנה הזאת איזה צ'אנס קטן? אחרי הכל יש לה כוונות טובות. כמעט ועניתי לפלאפון אבל אז החלטתי שבאמת אין לי כח לכל הצ'אנסים האלה שהתוצאות שלהם תמיד גרועות- ושהעולם ילך לעזאזל עם כל הדיבורים האלה שלו. ביום שבו זלפה לייבוביץ' תהפוך לבלהה אמלזג ותפסיק להיות כזאת זקנה מרובעת אני יענה לטלפונים שלה. חוץ-מזה אני חולה עכשיו. לא מתאים לי. לפעמים אני חושב לעצמי שהפרחים האמיתיים שמרפאים כל חולי הם ילדים קטנים. אחרי הצהרים שמרתי על הילדים הקטנים של השכנה, "אני רק יוצאת לכמה דקות לקחת את בעז לחוג במתנ"ס וכבר חוזרת, להודיה יש יום-הולדת תתחיל לנפח להם בלונים, אחר-כך תראה איך להמשיך" היא אמרה, אמרתי לה סבבה ועשיתי בבית חיים משוגעים עם הילדים- בלונים לא ניפחנו אבל ציירנו ציורים, שרנו שירים ודיברנו דברים עמוקים ביותר על החיים. חבל שהיא חזרה כל-כך מהר. אם היה אפשר לדלג ישר לשלב של להיות סבא שמשחק עם הנכדים שלו בלי לעבור את מסכת הייסורים של זלפה לייבוביץ' העולם היה קצת פחות חולה ושבור, אני בטוח. לא- בעצם אני לא בטוח. אני מקווה.



48 שעות

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל48תשע"ו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז שבט ה´תשע"ו  
לדלג ישר לשלב של להיות סבא? ולפספס את כל האמצע? אין סיכוי...
אבל כתבת באופן משכנע מספיק כך שבקריאה ראשונה הכל היה נשמע סביר... רק בקריאה שניה הבנתי כמה מעורר חלחלה הרעיון הזה:)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד