בנושא
בכרם
חדשות
 
משולשים חופפים / 48תשע"ו
בביכורים מאז ח´ שבט ה´תשע"ו

יום אביבי, שעת בין ערביים ולפתע נזרקת לחלל הכיתה השאלה: "נו נו, הדור של היום, אתם בכלל יודעים מה זה טוסטר משולשים?"

הדוברת, לא אחרת מאשר זלפה ליבוביץ', שדכנית מפורסמת בשנות השישים לחייה, נראתה נלהבת, אולי אפילו נלהבת מדי. משקפי הקרן העצומות שלה מונחות ברישול בקצה אפה, משוות לעיניה מראה של כדורי טניס. לחייה אדומות כדם, ודוק עדין ורך של רוק מסתנן מבין שפתיה המרוחות באודם דהוי. עד כדי כך דהוי, שנראה כאילו היא שומרת עליו עוד מהגירוש.

בתקופת הגירוש זלפה הייתה נערה צעירה כבת עשרים ושתיים והתגוררה בבית הוריה בנווה דקלים. לא מכבר סיימה בהצלחה את בחינת הפסיכומטרי שלה והתעתדה להתחיל תואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון שבנגב. חייה נראו כעולים על המסלול הנכון.

הגירוש נחת על זלפה כמו תקלה נורמטיבית במדיח הכלים. לא מצפים שהיא תבוא, אבל כשזה קורה, לא מתרגשים יתר על המידה. מתמודדים. היא, איך אומרים, לא מהתמימים. זלפה? זלפה מבינה את המציאות ומביטה בה נכוחה. זלפה מדוייקת, לא מותירה מקום להתכתשויות. חשבה: אומרים יש גירוש, יהיה גירוש. בעיניה היה הכי חשוב להתייחס אל החיילים בשלווה, להבין שהם מקבלים פקודה וכן, לא בושה להוסיף, גם לראות בהם פוטנציאל לשידוך נפלא. עד שחברותיה כבר רוצות סופסוף להתקדש, למי יש זמן עכשיו להתחיל להתכתש?

יצר השידוכים בער בזלפה עוד מגיל צעיר. כבר כשהייתה בת חמש עשרה, חזתה ממקום מושבה בפאתי הסלון באחותה הגדולה, רחל היפה, בוהה חליפות בדודי הג'ינג'י מהשבט. בו ברגע אצה רצה למטבח, שולפת בזריזות פרוסה נאה של גבינה צהובה מקצה המקרר. קטשופ?! איך יש זמן להזליף קטשופ כאשר בית נאמן בישראל עומד על הפרק ברגעים אלו ממש? האם תוכל לשאת במחשבה שנמנעו דורות רבים של תלמידי ותלמידות חכמים ובעלי ובעלות בתים מכובדים בישראל בסחיטה קלה על הדק הקטשופ? חיש מהר תפסה שתי פרוסות שמנמנות של חלה מארון הלחם הישן, עטפה באמצעותן בזריזות נתח גבינה מכובד ודחפה לתוך טוסטר המשולשים המיושן שבפינת המטבח.

מי מייצר היום טוסטר משולשים? את הטוסטר ההוא הזמינה במיוחד מאתר אמריקאי רב רושם. דודה הביא לה אותו עטוף בממחטות כשחזר מחתימת עסקה חשובה בארצות הברית. ברוב הוד הניחה אותו על מדף מוגבה בפינת המטבח ושמרה אותו רק לאירועים שבאמת צריכים בהם טוסטר משולשים. לטוסטים נורמטיביים יש טוסטר רגיל, יומיומי כזה, שצורב את פרוסות החיים בקווים שחורים דקים, רגילים כאלה.

שתי הדקות הארוכות שחיכתה לטוסט דומות היו בעיניה כנצח. שתי דקות מפרידות בינה ובין שידוך מוצלח, שתי דקות אחרונות של בדידות נוראה לפני המהפך. חשה את חייה עוברים לה בין האצבעות. הרגישה שהיא עומדת לשנות משהו בעולם. סופסוף משהו עומד לקרות! חיממה את כפור אצבעותיה בחומו של הטוסטר, נוגעת בכתמים הכהים שהשאירו בו חתיכות הגבינה השרופות במרוצת השנים.

ובכן, שתי הדקות חלפו להן. חיש מהר נטלה זלפה את הטוסט ובצעה אותו לשתי חתיכות: שני משולשים חופפים עם דוק של גבינה מותכת ביניהם. הניחה את הטוסט על צלחת נקייה וקראה: "דודי, תוכל לבוא למטבח שניה? אני מסתבכת פה עם הטוסטר."

דודי, הלא הוא גבר אצילי ובעל מידות, כיצד יעמוד מנגד ולא יסייע לעלמה במצוקה? חיש קל סר אל המטבח, שם חיכתה לו זלפה בפרצוף מחוצ'קן ורציני. פניה כעוסות וחיוכה התמידי נמוג בארשת רצינית. אולי אפילו רצינית מדי בשבילו. ארשת שהרתיעה אותו וגרמה לו לצעוד צעד אחד אחורה.

"שמע דודי, הרגשתי במבטים שהחלפת עם אחותי לאורך כל הערב, הרי אני מציעה לך, בחום רב, הזדמנות ליצור חיבור כלשהו, טוסט משולשים הוא דבר מיוחד, זוהי המצאה ייחודית. חצי הטוסט משלים את החצי השני, ושואף להתקרב אליו. באורח פלא, כששני אנשים לועסים משולשים שונים של אותו הטוסט, הנשמות שלהם מתקרבות ונוצר חיבור מיוחד ביניהן. הנה לך, הגש לאחותי ותראה שלא תצטער."

דודי, כמובן, לא הבין מה היא רוצה. זו לא ילדה, זו חתיכת זקנה. תגידי, אין לך שכל, זו בסך הכל חתיכת לחם עם גבינה צהובה מותכת?

אבל את המחשבות, למזלנו הטוב, הוא שמר לעצמו. את הטוסט נטל בפרצוף חמוץ ונתיישב ליד רחל היפה, והשאר? השאר הסטוריה.

**

יום הגירוש היה היום החם ביותר שזלפה זכרה מאז ומעולם. זלפה ישבה בחדרה, צופה בפרקיה האחרונים של העונה הראשונה של הסדרה "אבודים" והרגישה קצת אבודה. אבודה בביתה שלה. קולות החיילים כבר החלו נשמעים ברחבי השכונה. היות שביתם של הליבוביצ'ים ממוקם בקצה השכונה, היה לה בטחון מלא שתוכל לסיים את הפרק ללא הפתעות. והרי, זלפה זו, בחורה ללא מעצורים. את הגירוש כבר תכננה לפרטי פרטים: אביה ניהל את הסניף הגדול ביותר של תספוקת הגז בגוש, כך שכל החצר האחורית שלהם הייתה רוויה בבלוני גז בגדלים שונים ומשונים. זלפה תכננה לומר לחיילים שיפנו את הבלונים, ובזמן הזה להפרד מהבית, מהחיים שהיא משאירה מאחוריה. לא היה מקום לרגשנות מיותרת. התכנית הייתה מוכנה ומהודקת.

החייל הראשון נכנס לבית בשעה 10:40 בבוקר. סמוק כולו, לא מכבר סיים לפנות את הבית של משפחת פיינשטיין, שאיך נאמר, לא היו קלים איתו, בלשון המעטה.

זלפה עמדה בפתח בזרועותיים שלובות. "ובכן," אמרה בקול מתוק, "הבה נתחיל עם הבלונים, אחר כך כבר נראה איך נמשיך."

החייל, שכמסתבר לא ראה את חוות בלוני הגז העצומה שבחצר, חשב כבר לסרב פקודה ודי. לשם מה? לא מספיק פינוי היהודים הכה קשה. סבא שלו השביע אותו בטלפון: ביום כיפור לא סירבנו. ותאמין לי, יהלי, היה קשה. הו הו כמה שהיה קשה. כמה שרצינו הביתה וכמה שהקרבות היו מיותרים בעינינו, לסרב? זאת לא נעז!"

כל זה נכון ויפה כשמדובר בחובה מוסרית, בפקודה שמישהו יצטרך לעשות, הרי מישהו צריך ללכלך את הידיים בפני השגעונות של המדינה הזו, אבל בלוני גז? זה כל אחד יכול להרים! יאללה שיבואו כל הדוסים והביינישים, שמהבוקר ריחמו עליהם והשאירו אותה בפלוגה. שיתנו כתף, מה יש? כולא בלוני גז, לא יהודי חם ורוטט!

החייל כבר החל לסוב על עקביו. "אני הולך לקרוא לכמה חבר'ה שיעזרו לי להרים. אני גמור. נשבע לך. לא חשבתי שזה יהיה כך. חשבתי שיהיה קל, אמרו: 'כולא תגידו להם יאללה בואו' ונגמר העניין."

"חכה רגע, איך אמרת שקוראים לך?"

"יהלי."

"יהלי, תרצה טוסט, יש גם מיץ תפוזים קר?"

וכך הכניסה זלפה את מרכיבי הטוסט לתוך מהדק ההידוקים, הוסיפה זיתים, גירדה בנחת את שאריות הבצל מאתמול, סגרה שנית והידקה בכוח את משדך השידוכים ומחבר הלבבות השבורים, קונה דעת עולמות עליונים, הלא הוא טוסטר המשולשים.



48 שעות

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל48תשע"ו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ שבט ה´תשע"ו  
הדוברת, לא אחרת מאשר זלפה ליבוביץ', שדכנית מפורסמת בשנות השישים לחייה, נראתה נלהבת, אולי אפילו נלהבת מדי. משקפי הקרן העצומות שלה מונחות ברישול בקצה אפה, משוות לעיניה מראה של כדורי טניס. לחייה אדומות כדם, ודוק עדין ורך של רוק מסתנן מבין שפתיה המרוחות באודם דהוי. -
התיאור הזה מלא צבע, אפשר לומר גרוטסקי, נפלא.

לגבי הכנסת הטוסטר והבלונים- בשניהם זה יצירתי מאד.
ומעניין לכתוב סיפור שנוגע בגירוש אבל נשאר קליל וכיף.
י"א שבט ה´תשע"ו  
השימוש בטוסטר משולשים מעולה ויצירתי
וגם הבלונים.
חיכיתי לזה שמישהו יקרא ככה לסיפור שלו! "משולשים חופפים" זה מתבקש.
ואהבתי את זלפה.

תודה!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד