בנושא
בכרם
חדשות
 
כמו ללמוד לרכב על אופניים / 48תשע"ו
בביכורים מאז ח´ שבט ה´תשע"ו

זה כמו בהתחלה, כשלומדים לרכב על אופניים, אסף חשב לעצמו בזמן שהביט בגלי קוראת את התפריט כאילו שהיא הולכת להזמין משהו חוץ מקפה. אם לא צוברים מהירות, נופלים. חייבים להאמין שהנסיעה אפשרית ופשוט לדווש בכל הכוח. כמה דייטים מיותרים הוא העביר כמו בנסיעות המקרטעות הראשונות כשהיה בן 8, על האופניים הלבנות – נופל ונחבט ולא מתקדם לשום מקום.

"אז שמעת שיש לי יכולות, נכון?" הוא קפץ ישר לתוך הנושא הכי בעייתי. זהו. אחרי שני דייטים נחמדים, הגיע הזמן להתקדם. גלי הרימה את הראש והביטה בו מופתעת. זילפה לייבוביץ, דודה של חגי מהסניף,  אמרה לאמא שלה משהו בזהירות על יכולות, אבל להפתעת כולם לגלי לא היה אכפת. טוב, כי הם לא ידעו את הסוד שלה.
"כן, שמעתי." ענתה, מרימה סוף סוף את הראש מהתפריט. "מה בדיוק אתה יכול לעשות?"
"טלקנזיס" הוא ענה, מחכה שתשאל אותו מה זה אומר. אבל במקום זה רק ראה ניצוץ של סקרנות בעיניה. הוא פתח את המלחייה, הניף את ידו וגרם למלח לצוף באוויר במעגלים קטנים, ואז בתנועות עדינות לנחות חזרה שוב לתוך הכלי. היא חייכה בהנאה, כמו שלא ראה אותה מחייכת בדייטים הקודמים, אבל אז שוב חזרה העננה לפניה. "יש לי רישיון." הוא הרגיע אותה "ואני יודע שזה יכול להיות מפחיד בהתחלה, אבל אחר כך..." הוא אמר בעדינות.
"לא, לא," היא מחתה מיד "זה לא מפחיד בכלל. זה נהדר, למען האמת. זה פשוט ש..." היא לא ידעה איך לנסח את זה. היא לא סיפרה את הסוד שלה עדיין לאף אחד. "אתה ממש מוכשר." אסף הרגיש איך הרגל שלו מתחילה לנוע בעצבנות. הוא תמיד הרגיש חשוף כשהראה לאנשים זרים את היכולת שלו. והיא דווקא הגיבה בצורה עניינית. לא שאלה אם זה כואב לו. לא הציקה לגבי המוסריות שלו. ובכל זאת, הבחורה הרגע החמיאה לו וזה עדיין איכשהו נשמע רע.
גם גלי הרגישה קצת אבודה בתוך המילים של עצמה. "זה פשוט ש..." היא ניסתה שוב, והקול שלה הפך חלוש יותר ויותר. "גם אני."
"גם את מה?"
"גם אני... טלקינטית." היא לחשה. "אבל לא כמוך. אני... סתם. ממש ברמה נמוכה." חיוך קטן התחיל לעלות על שפתיו של אסף. זילפה לא אמרה לו כלום על יכולות לגביה, אבל זאת הייתה דווקא הפתעה נעימה.
"תראי לי!" הוא אמר בהתלהבות. לעשרה אחוז מהאוכלוסיה יש יכולות, כך אמר המחקר האחרון שקרא, במלאת עשר שנים לליקוי החמה שעורר באנשים מסויימים "יכולות על-חושיות מיוחדות", או כמו שכולם קראו לזה, פשוט יכולות. וכמה מהם היו טלקניטיות? וכמה מהן היו דתיות?
"לא.. אני.. זה באמת לא מרשים..." הוא ניסתה להתחמק. אבל כבר היה מאוחר מדי. היא שלחה לו מבט אומלל ואז הביטה במלחייה בריכוז, וגרמה לה לזוז כמה מילימטרים הצידה. אם היא לא הייתה מכוונת את היד שלה לכיוון המלחייה הוא בכלל לא היה שם לב שהיא נעה. זאת הייתה ההדגמה העלובה ביותר שראה בחייו. אפילו כשרק גילה את היכולות שלו, הצליח לגרום לחפצים לנוע בצורה בולטת יותר. הוא ניסה להעלות חיוך מעודד על פניו, אבל יצא לו משהו שבין רחמים לשעשוע. גלי בלעה את הרוק שלה בקושי רב ותחבה שוב את אפה בתוך התפריט. אוף. אתה כזה אדיוט, אסף חשב לעצמו. נכון. זה עלוב ממש. אבל מצד שני, מה זה משנה? היית מוכן לצאת איתה כשחשבת שאין לה יכולות בכלל. ובסך הכל היא מוצאת חן בעינייך, אחרת לא היית מספר לה על היכולות שלך, נכון? מה שנכון. העיניים שלה מאוד מצאו חן בעיניו. ובמיוחד הדרך שבה בהתה לחלל לפני שענתה על משהו חשוב, כאילו שהתשובה נמצאת בעולם ולא בתוכה, והיא רק צריכה להקשיב טוב.

"את בטח מתרגשת," הוא ענה  "אולי תנסי שוב". גלי הסמיקה. לא, לא, הוא לא מבין. זה הכי טוב שלה. היא התאמנה במשך שבועות כשגילתה את היכולות שלה לפני שנה, ממש בטעות, כשגרמה לנמלה לעוף לה מהיד בלי לגעת בה. עד אז, כל הסיפור עם היכולות החדשות שצצו בעולם לא מאוד עניינו אותה. בסדר, אז יש אנשים שמזיזים דברים בלי לגעת בהם, ויש כאלה שיודעים ליצור שדות מגנטיים, ואנשים שממש טובים בלתקשר עם בעלי חיים. שילכו להירשם במשרד הפנים ויוציאו רישיון. כל הדיונים על היכולות האלה בתקשורת היו כל כך משעממים ונטו להיגרר לדיונים פוליטיים. אבל אחרי שגילתה את היכולת שלה, היא גלתה שקוראים לזה טלקינטיות, קראה על זה בויקיפדיה, ראתה סרטונים ביוטיוב, והבינה כמה זה עוצמתי. להעיף מכונית בסיבובים באוויר. לגרום למים לרחף בצורת ארמון מפואר. איזה דברים מדהימים אנשים צילמו שם. והיא הרי הזיזה נמלה. אבל נמלה זאת לא מכונית, את זה היא גלתה מהר מאוד.

המדריך הביתי לטלקינזיס למתחילים ביוטיוב אמר להתחיל עם בלונים, ואחר כך לראות איך ממשיכים. היו עוד עשרה שלבים למתחילים, עם כוסות חד פעמיות וכריות פוך, אבל היא מעולם לא הגיעה אליהם. היא בקושי הצליחה לגרום לבלונים לעלות עשרה סנטימטרים באוויר. ולא שהיא לא ניסתה. ימים על ימים, החדר שלה היה נראה כמו מסיבת יומולדת. אבל גם כשהבלונים היו כבר מצומקים וקטנים, היא בקושי הצליחה להזיז אותם. זהו, היא חשבה לעצמה. כמו בכל דבר, יש אנשים מוכשרים, ויש כאלה שפחות. וכרגיל, היא מאלה שפחות.

"נו, תנסי שוב" הבחור שמולה התעקש. למה בכלל ספרה לו? הרי אפילו להורים שלה היא לא ספרה. מה הטעם בלעבור איתם את כל הדרמה, כשהיא בקושי מצליחה להזיז בלונים. זה כי הוא מוצא חן בעיניך, היא הייתה חייבת להודות בינה לבין עצמה. טוב, אין ברירה, הבחור עקשן. תנסי שוב ותראי לו שאת לא מצליחה. והיא שוב הושיטה את ידה וכוונה את גלי המוח שלה אל המלחייה. רק שהפעם, המלחייה נעה בביטחון הצידה סנטימטרים שלימים. היא פלטה צחוק של הפתעה. מעולם לא הצליחה להזיז משהו כבד וגדול כל כך. אסף חייך בחזרה. היא כל כך יפה כשהיא מחייכת. כן. הוא הצליח להציל את הדייט הזה. מתחת לשולחן, הוא שפשף את הידיים שלו בעצבנות. הוא קצת רימה כשעזר לה בלי שידעה, אבל ממש רק קצת. מה זה לעומת החיוך שעל פניה, והעובדה שההצלחה שלה גרמה לה להיות פתוחה יותר, נחמדה יותר. קרובה יותר מאי פעם.  

הוא נשבע לעצמו שזאת תהיה הפעם היחידה, בכל פעם מחדש. אבל בכל פעם לא הצליח לעמוד בפיתוי. היא אמרה שהיא חזקה יותר כשהיא איתו. ראתה בזה סימן משמיים. מה יקרה אם תגלה? או אם הוא יפסיק לעזור לה והיא תחזור להבנה שהיא טלקניטית חלשה? אולי היא תחשוב שזה גם סימן ותלך? הוא לא יכול לתת לה ללכת.

"אתה יודע מה אני אוהבת בך?" היא אמרה לו פעם. "שאתה כזה אמיתי" והוא חייך, ואז נחנק בפנים, וכמעט סיפר לה על כל הפעמים שמתחת לשולחן גרם לדברים לנוע בשבילה. אבל הוא היה פחדן מדי. פשוט פחדן מדי. והוא אהב אותה יותר מדי מכדי לאבד אותה. והרי בסך הכול, לא היה לו אכפת בכלל שהיא לא מוכשרת. הוא הרי עושה את זה בשבילה, כדי שתרגיש טוב יותר עם עצמה. שתעריך את עצמה קצת יותר. היא תמיד חשבה שהיא לא מספיק מוכשרת. ולא משנה שאמר לה, שבשבילו היא הכי מוכשרת בעולם, היא ידע שהיא האמינה לו רק כשראתה את החפצים מתחילים לרחף סביבה. לא הייתה לו ברירה.   

הוא הציע לה נישואין על שפת הים, מול חולות שריחפו באוויר ואמרו 'גלי, התנשאי לי?', והיא אמרה כן, ברור, והסמיקה כולה, וגרמה ללב של גרגרי חול לרחף באוויר, בלי ששמה לב שהוא עושה תנועות קטנות בידיים מאחורי הגב. והכל היה מושלם. אבל רק כשישבו לפתוח את המתנות מהאירוסין, מעל אריזה שלישית של טוסטר משולשים, היא העיזה להגיד לו שהיא מתכוונת לספר להורים שלה על הכוחות שלה. "את בטוחה?" הוא אמר בשקט, מנסה להסוות את הרעד שבקולו. "כן. בטח. הכוחות שלי כבר גדולים עכשיו. אין טעם להסתיר. וחוצמזה, עברנו את הדרמה הגדולה כשהם למדו לקבל אותך עם הכוחות שלך. הם יהיו בסדר גם איתי"
"את יודעת שזה אומר גם להירשם במשרד הפנים ולהוציא רישיון, והמון בירוקרטיה" הוא ניסה להקשות עליה. אבל גלי התעקשה, והלכה לספר להורים. בלעדיו. כי זה משהו שהיא צריכה לעשות לבד. ככה היא אמרה.

הוא התקשר אליה שלוש פעמים באותו ערב, אבל היא לא ענתה. היא לא ענתה גם למחרת, וגם לא ביום אחר כך. אחרי שלושה ימים של נדודי שינה, אמא שלה ענתה לו לטלפון. זה נגמר.
"גלי מאוהבת, אבל לא מטומטמת. אני לא מבינה למה שיקרת לה ככה." היא נזפה בו באיפוק אכזרי. "אתה צריך להתבייש. כזה ניצול של רגשות עדינים. שלא תעז להתקשר לכאן שוב."

זאת הייתה אשמתו. הוא ידע את זה. כמובן. הכול היה באשמתו. כן. הוא נזכר במחשבה שעברה בו אז, בדייט השלישי. לפני שהשקרים התחילו. אהבה זה כמו בהתחלה, כשלומדים לרכב על אופניים. מקרטעים ומקרטעים, עד שמבינים את העיקרון ופשוט מתחילים חזק, בכל הכוח. ופתאום מצליחים, ומתחילים לנסוע במהירות, ונהנים מכל רגע, ומרגישים הכי שווים בעולם. אבל אז, בדיוק כשהמהירות סוחפת את החושים, הדרך מסתיימת. ואז נזכרים שעדיין לא יודעים איך לבלום.  



48 שעות

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל48תשע"ו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט´ שבט ה´תשע"ו  
קראת במקרה את הספר אדון הטלקינזיס כי זה מזכיר את זה חבלז
ט´ שבט ה´תשע"ו  
כתיבה יפה וזורמת, תיאורי רגש נהדרים. היו משפטים שאהבתי במיוחד, כמו-

ובכל זאת, הבחורה הרגע החמיאה לו וזה עדיין איכשהו נשמע רע.

ובמיוחד הדרך שבה בהתה לחלל לפני שענתה על משהו חשוב, כאילו שהתשובה נמצאת בעולם ולא בתוכה, והיא רק צריכה להקשיב טוב.
י´ שבט ה´תשע"ו  
כתוב בצורה סוחפת והנושא מעניין.
ט"ז שבט ה´תשע"ו  
רעיון מקורי וכתוב היטב.
י"ח שבט ה´תשע"ו  
קצת פאדיחה, כי אני ממש לא שלימה עם הסיפור הזה. הגעתי למחשב מהעבודה רק שעה וחצי בערך לפני תום הזמן, וכתבתי בלי יותר מדי עריכות, פשוט מה שיצא.
בעיקר, היה לי כיף להצטרף לחוויה הזו. וגם לחשוב בראש יום שלם, תוך כדי עבודה, איך אני מפצחת את הדרישות של הסיפור. זה מה שיצא

תודה על כל התגובות המפרגנות! שימחתם
כ"ה ניסן ה´תשע"ו  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד