בנושא
בכרם
חדשות
 
נשבע לך דפנה / 48תשע"ו
בביכורים מאז ח´ שבט ה´תשע"ו

הלו, דפנה, את שומעת, אני צריך שתתחתני איתי דחוף

לא, אל תנתקי, אל תנתקי דפנה אני נשבע לך אני ימות במקום אם תנתקי עכשיו, אני פשוט יתפוצץ מרוב מה שיש לי להגיד, שנתיים וחודש לא דיברתי איתך וגם עכשיו עד שהשתחררתי והשגתי את המספר, תחשבי שהכפתור האדום של הלנתק זה כמו הכפתור האדום של הפצצה, ואני הפצצה כאילו, את רק לוחצת בום אני מתפוצץ ---

 - את צודקת דפנה אני סתם מגזים, זה רק ביטוי כזה, את צודקת אני תמיד אמרתי שאסור לסמוך על מילים וככה יצא לי מילים סתם, אבל אני באמת התכוונתי כדי שתביני איך אני מרגיש, כי זה מקרה חירום עכשיו שאת צריכה להתחתן איתי, את לא מבינה, נשבע לך איזה דפוק זה שאנשים לא יודעים מה יש אחד בבפנים של השני, תחשבי איזה חזק זה היה אם היינו הולכים עם הבפנים בחוץ והבחוץ בפנים, הפוך כאילו, ישר היית רואה מי אוהב אותך באמת ומי סתם כלב, אבל בעצם אולי זה לא רעיון טוב כי אם הבחוץ היה בפנים תחשבי איזה מוזר זה היה שהחולצה והמכנסיים היו בתוך הגוף בטח זה היה ממש מגרד אז עזבי ---

 - לא  קרה לי כלום, אני בסדר, הנה, היום יצאתי מתל השומר, אפילו הם האמינו לי שאני בסדר, דיברתי איתם כאילו אני רגיל וזה, ת'אמת שקצת עשיתי את עצמי אבל מה אני יעשה הייתי חייב לעוף משם כבר כדי לדבר איתך, נשבע לך דפנה סיוט היה שם, נגמרתי משעמום, כל היום שכבתי על הגב וחשבתי מלא ואחרי שנגמרו לי המחשבות עם המילים נהיו לי מחשבות שאין להם בכלל מילים או צורה או כלום. איך אני יסביר לך את זה שתביני, נכון יש משפט כזה בתורה שאסור להסתכל מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור, מכירה, אז אני קלטתי שהרבנים כנראה מנסים להסתיר שם משהו אז בכוונה הסתכלתי, וגיליתי הכל, דפנה, הכל גיליתי, למשל הקטע הזה ---                      

                    

- טוב טוב אני ינשום ויתחיל מהתחלה, אבל איך אני יכול לנשום אם כל פעם שאני נושם ישר את מפסיקה אותי ושואלת מה קרה לך יניב מה קרה לך יניב, אה, אז תני לי לדבר אני יגיד לך מה קרה לפי הסדר. זה היה באיזה לילה מחורבן בסג'עייה, ליבוביץ' חטף רסיס בבטן וחירחר לי בידיים, בחיים לא שמעתי קולות כאלה, והדם שלו יצא בשפריצים חמים כאלה על המדים שלי ועל הגוף, את לא יודעת כמה דם יש לבנאדם בפנים, ואני עוד לא הספקתי אפילו לחשוב מה אני עושה והבנאדם נגמר לי בידיים

ובהתחלה אתה כמו מכונה, אתה ממשיך להילחם כמו חיה העיקר שלא תמות גם אתה, אתה לא חושב כלום לא מרגיש כלום לא יודע איך קוראים לאמא שך אתה רק סוחט את ההדק ומוריד את הזבלים האלה אחד אחד, אבל אז אחרי איזה עשר דקות ככה באמצע הכל באמצע הקרב ככה עם הנשק רותח ביד שלי ואיזה מחבל מחורבן על הכוונת, פתאום חשבתי מחשבה מוזרה כזאת, לא יודע מאיפה זה בא לי, חשבתי, רגע, ליבוביץ' היה דוס, מהכי רציניים כאילו, היינו חברותא בסדר ערב בשישית, אז זה אומר שהוא בחיים לא נישק בחורה, את מבינה, אפילו חברה לא היתה לו, תמיד הוא היה אומר שחברה זה רק בשביל חתונה וכשהוא יגיע לגיל אמא שלו כבר תכיר לו מישהי בדיוק, ואיזה דפוק זה שבנאדם מת ככה באמצע החיים בלי שהוא הספיק לאהוב מישהי באמת, נשבע לך דפנה זה הדבר הכי דפוק בארץ

ואז חשבתי ומה איתי, אה, אם אני יגמור כאן כמוהו אז את מי זה נקרא שאהבתי, והתחלתי להעביר בראש את הפנים של כל הבנות שהייתי איתם, קארין, דורית, תמר, יוליה, נועה, אביב, נופר, רותם, ועוד מלא פרצופים ששכחתי את השם שלהם וחלק שאפילו לא ידעתי אותו, כי את לא יודעת אבל מאז שזרקת אותי הייתי עם מלא בנות, כל השמינית הייתי בורח מהישיבה ומסתובב במועדונים מיואש רק למצוא מישהי ללילה, לפעמים אפילו הייתי משלם, והכי הרבה היו לי כאן בצבא, פה הכי קל להשיג בחורה כי כולם פה רעבות רצח, סליחה שאני ככה אומר, אז העברתי ככה מהר בראש אחת אחת ולאט לאט נהיה לי כזה קפוא בלמטה של הבטן כי לא מצאתי אף אחת מהם שאהבתי אותה גם עם הבפנים, את כולם אהבתי רק עם הגוף, ואז פתאום ראיתי את הפנים שלך, זכרתי אותם בדיוק למרות שכבר שנתיים ניסיתי לשכוח אותם חזק, ת'אמת הכי ניסיתי למחוק את העיניים שלך הירוקות אבל דווקא אותם הכי לא הצלחתי, וכשראיתי את הפנים שלך פתאום הקפוא בלמטה של הבטן נהפך לשורף כזה, וזרקתי את הנשק התחבאתי מאחורי קיר והתחלתי לצעוק תוציאו אותי מכאן תוציאו אותי מכאן אני רוצה לדפנה אני רוצה לדפנה

ואחר כך כשהייתי בקב"ן בהתחלה ניסיתי להסביר להם בהגיון, אמרתי להם אתם לא מבינים שדפנה. והם חבורת מטומטמים שם לא הבינו כלום, אמרתי אתם לא מבינים שדפנה, אתם לא מבינים, ובסוף נמאס לי להסביר להם אז רק צעקתי דפנה דפנה דפנה דפנה, דפנה דפנה דפנה דפנה, נשבע לך ככה צעקתי דפנה דפנה עד שלא שמעתי כלום ---

- לא, רגע, את תעצרי עכשיו את כל מה שאמרת, את תעצרי את כל המילים היפות שלך דפנה ותסבירי לי פעם אחת איך את אומרת כל רגע בעזרת השם, אינעל דינק, תגידי לי איפה את רואה את אלוהים בעולם המחורבן הזה, הכל פה בלאגן אחד גדול, דוגרי אני אומר לך, אין טיפה של צדק, ואני לא מדבר איתך איך זה שקורים דברים רעים לאנשים טובים, עזבי אנשים, אנשים עושים כל מיני דברים אולי מגיע להם שיסבלו, מה אני מבין, למרות שאבא שלי היה בנאדם זהב אני אומר לך, זהב, ואת כבר יודעת איך הוא מת ככה באמצע החיים כמו כלום, וגם ליבוביץ' היה אחלה בנאדם סך הכל, נכון הוא היה קצת יותר מדי דוס ולפעמים זה היה מעצבן איך הוא תמיד חשב שהוא צודק בויכוחים, אבל באמת שזה לא סיבה להרוג בנאדם את לא חושבת, וחוץ מזה תחשבי שניה, נכון שלא היתה לו חברה אבל זה לא אומר שלא היתה לו אמא, אה, ולמה זה מגיע לה אישה צדיקה כזאת שעושה חסדים ומשדכת שידוכים וכל פעם באה להביא צ'וקולוקים לכל הפלוגה, אפילו שכל החבר'ה צחקו על השם שלה אמרו לה ספתה זילפה מה הבאת לנו, כי באמת זה שם מוזר כזה, של ספתות, אבל מה זה משנה העיקר זה מה יש בבפנים של הבנאדם, לא, אז למה מגיע לה שככה הוא ימות לה אה תגידי לי

אבל עזבי אנשים, אנשים זה מסובך, הדברים הגדולים זה תמיד מבלבל, אני אומר תחשבי רק על צב אחד שהתהפך על הגב ונשאר ככה תקוע עד שהוא מת, או אפילו חיפושית משה רבנו כזאת, אבל בעצם עדיף צב כי בדיוק ראיתי כזה לפני כמה ימים ועדיין כל פעם שאני חושב עליו ישר אני בוכה. כאילו צב זה חיה תמימה, את יודעת, דפנה, יש חיות את מסתכלת להם בעיניים הם נראות לך קצת רשעות, נגיד עיזים יש להם עיניים כאלה כאילו שהם צוחקות עלייך, ואני שונא שצוחקים עלי ושונא עיזים, אבל צב, צב זה החיה הכי תמימה בארץ, ענווה כזאת, אפילו הייתי אומר צדיקה, צב את מסתכלת לו בעיניים ישר את רואה איזה בנאדם טוב הוא, את מבינה, הולך לאט כזה, בסטלה, סוחב ת'שריון, אוכל דברים וזה, ופתאום הוא מחליק מאיזה סלע ומתהפך ולא יכול להסתובב, והוא עושה ככה עם הידיים והרגליים, מנופף כאילו, ובטח הוא חושב על אשתו הצבית ועל הילדים הקטנים שלו שהם מחכים לו אבל הוא ככה תקוע והוא בוכה ובוכה אבל אין לו דמעות כי הוא צב, את מבינה, אפילו אין לו דמעות לבכות אותם, וככה הוא בוכה ומנופף עד שהוא מת, נשבע לך אני מדבר איתך עכשיו יש לי דמעות בעיניים, תסבירי לי עכשיו אם יש אלוהים איך הוא עושה שצבים יתהפכו ככה על הגב ולא יוכלו להסתובב, אה, תגידי לי עכשיו דפנה אל תמרחי אותי אני עוד שניה מתפרק פה ---

-  מה פרופורציות, חלאס עם הפרופורציות האלה שלך, איך את יכולה להגיד את זה כל הזמן אם יש שמיים. מה יש להבין, דפנה. סתכלי שניה בשמיים, אוקיי? ברצינות אני מדבר איתך. אבל סתכלי חזק, סתכלי להם בעיניים. יופי, עכשיו תנסי להגיד עוד פעם "אני חושבת שצריך להתייחס לזה בפרופורציות" ותראי איך את מרגישה דפוקה, איך המילים נתקעות לך בפה, אז זה סימן, כי אני אם אני חושב איזה רעיון ואני רוצה לבדוק אותו אז אני מסתכל רגע בשמיים ואז אומר אותו בקול, ואם אני מרגיש דפוק סימן שהוא לא נכון

 אבל אולי את צודקת, אולי באמת צריך לחשוב גם על הדברים הטובים, אבל לא הדברים הגדולים כמו מין ואוכל וג'וינטים, הדברים הגדולים כבר נמאסים אחרי כמה זמן, למרות שהאמת יש לי איזה חומר טוב, אתה לוקח ממנו קצת, בום כל העולם נהיה כזה חזק וצבעוני, אני רק פותח ברז אני מרגיש  שזה מפל, והכי חזק זה לראות איתו סרטים, הכל נהיה פתאום יותר, נגיד אם אני רואה פורנו אז הוא יותר מגרה, אם אני רואה בובספוג אז הוא יותר מצחיק, הכל יותר כאילו, אבל דוגרי אני יגיד לך בסוף אפילו זה נמאס, כל הדברים הגדולים, כבר אמרתי לך שהדברים הגדולים מבלבלים, אני חושב אולי איך אומרים, אולי אלוהים הוא בפרטים הקטנים

הנה יש לי דוגמא, נגיד בנאדם הולך כל היום על הרגליים, קצב חמש, הרגליים שלו כואבות רצח. עכשיו, בסוף המסע כשהוא יושב לנוח, אם זה סתם היה עולם רגיל בלי אלוהים אז הוא היה מרגיש סבבה כזה וזהו, אבל יש את הקטע הזה שאתה מוריד את הנעליים ואז מוריד את הגרביים ואתה מרגיש כל כך טוב, אלוהים, נשבע לך אין שום דבר יותר כיף מזה בעולם

וגם הקטע הזה עם טוסטים, נגיד את קמה בבוקר שונאת את העולם בא לך למות, את באה, לוקחת שתי פרוסות לחם, שמה קטשופ שמה זיתים שמה אורגנו וזה, ואז את שמה איזה שתי פרוסות גבינה צהובה. עכשיו, אם זה היה עולם רגיל אז סבבה, היית אוכלת את הטוסט נהנית וזה אבל עדיין קצת שונאת את העולם, אבל בגלל שאלוהים ברא את הטוסטר משולשים אז זה יוצא לך עם אלכסון כזה באמצע, ואם את מפרידה את המשולשים לאט לאט לפי הקו אז באמצע נהיה לך כאלה חוטים של גבינה צהובה שהתנמסה, ואז את אוכלת אותם ככה עם הלשון ואת אומרת לעצמך וואלה לא רק שיש אלוהים, הוא גם סידר לנו אחלה עולם, מה את אומרת על ההוכחה הזאת אה דפנה 

הנה כבר אני מרגיש יותר טוב, כפרה עלייך דפנה איזה נשמה טובה את, איך כל פעם שאני מדבר איתך אני פתאום נהיה קצת בנאדם טוב, אבל ת'אמת אני יגיד לך כשהיינו חברים אף         פעם לא סיפרתי לך שאני גם הייתי קצת סובל, כי כשהייתי איתך אז בגלל שאת עדינה כזאת ויפה וצדיקה וזה אז הייתי מרגיש כאילו יש לי נשמה, מרגיש איזה משהו טוב בפנים, אבל גם תוך כדי זה הייתי יותר מרגיש שאני זבל, כאילו איך בנאדם כמוני בכלל מעיז להיות חבר של בנאדם כמוך, וכל פעם אני ככה היה לי גם נעים וגם כואב ביחד, אבל עכשיו אני דווקא רוצה את הכואב הזה שהוא כאילו ינקה אותי מבפנים, את מבינה דפנה פשוט ---

- כן, זה הגיוני מה שאת אומרת, יא אללה איתך דפנה תגידי לי איך את תמיד כל כך צודקת, איך לא נמאס לך לצדוק, גם אז מתי שזרקת אותי אמרת דברים הגיוניים, אמרת באמת היה לי טוב איתך ואתה בנאדם מיוחד, אבל זה פשוט לא אפשרי, מאז שחזרת בשאלה זה כבר לא יכול להמשיך, ככה אמרת בדיוק, אני זוכר את כל המילים, ככה אמרת וצדקת ותראי מה נהיה ממני עכשיו מרוב שאת צודקת

 אני מתחנן אלייך דפנה תתחתני איתי, נשבע לך דפנה יהיה לנו טוב ביחד, אני יעשה שתהיי מאושרת, אם רק תגידי לי שאת רוצה אני תוך שניה יחזור בתשובה ילמד מלא תורה יהיה צדיק והכל, אני יהפוך כאילו למישהו אחר, נשבע לך אני יהיה בנאדם עדין, אני יהיה עדין רצח, ואני יהיה בעל טוב, אני יאהב אותך חזק חזק, רק אותך אני יאהב, אני ישכח את כל הבנות, אפילו עכשיו כל שניה שאני מדבר איתך אני שוכח עוד פרצוף שאני לא יודע את השם שלו, פוף הנה שכחתי עוד פרצוף, היי, אפילו יצא לי חרוז, מגניב, גם משורר אני יהיה לך, אני יכתוב לך מלא שירים כמה שאת רוצה, ואני גם יעבוד קשה יקנה לך מה שאת הכי אוהבת, בלונים של בובספוג כמו שפעם קניתי לך ליומולדת שבע עשרה, ופיצה ובגדים ופסק זמן וטלויזיה ענקית, מה שתרצי, אפילו את הירח אני יקנה לך, אבל בעצם זה סתם ביטוי כזה שאומרים כי אי אפשר לקנות את הירח, כבר אמרתי לך מקודם שאסור לסמוך על מילים והנה שוב אני מתלכלך, אז עזבי, תשכחי מה שאמרתי על הירח, אני יקנה לך רק ת'בלונים וזה, אבל אולי בעצם כן אפשר לקנות את הירח אם אתה ממש עשיר, נגיד ביל גייטס, אבל למי משלמים כאילו, לא יודע, טוב לא משנה אני אומר נתחיל עם הבלונים אחר כך כבר נראה איך נתקדם עם זה, נו אז מה את אומרת דפנה את מתחתנת איתי או לא



הלם קרב תחרות 48

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל48תשע"ו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט´ שבט ה´תשע"ו  
וואו.
כתוב ממש, ממש טוב. לא הצלחתי להוריד את העיניים מהמילים.

יפהפה.

(והיא תתחתן איתו. נשים הן חלשות בדברים האלה.)
ט´ שבט ה´תשע"ו  
ככל שקראתי יותר זה רק הזכיר לי יותר את זה

http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=70975#.Vp1rnPkrLIU

אבל אני כבר יודע שהוא כתב סיפור אחר לתחרות אז..אולי מעיין? הכי קרוב בסגנון.

בכל אופן מסכים עם רעות,
כתוב פשוט מושלם.
ט´ שבט ה´תשע"ו  
טוב. מה יש לומר הא
נשבעת לך שאין לי מילים
בחייאת דינאק למה לא נתת קצת מרווח נשימה
זה מכניס יותר מידי לסיפור ככה נשבעת לך
-
הדבר שהכי אהבתי פה זה איך שהצלחת להיצמד לשפה בצורה אמינה, והשפה עצמה היא אמנם יומיומית אבל כל כך הרבה עומק מחשבתי והסתכלות רגישה על החיים, זה כאילו יאיר מ'שתהיי לי הסכין' נהיה קצת ערס.
(ולקחת נושא כבד. במיוחד כשיש רק 48 שעות ובטח פחות, והצלחת לגעת מאד)
ט´ שבט ה´תשע"ו  
אוווּ. יפה ממש.
זה טוב. ויש כאן, בהחלט.

הסצנה עם השמיים היא דבר מופלא מאוד מאוד. תודה.

הקטע עם האנשים והצב הוא בעצם וורסיה של קטע מהאחים קראמזוב בנאום של איוואן בכרך הראשון, אם לא הכרת אז ממש שאפו כי זה יופי של חידוד, ואם הכרת - אז מה שיפה כאן זה שהכנסת את זה לתוך התבנית של השיח החיילי הפשוט והעממי הזה ועם שגיאות הדקדוק וכל השאר, וזה ממש נהדר, אם כי אולי טוּ מאץ' הזכיר לי את דוסטוייבסקי הנ"ל.

(ואולי זה קצת טו מאצ', כאילו, שהיה צריך טיפה יותר מינימליזם אבל אני לא בטוח)
ט´ שבט ה´תשע"ו  
באמת כתיבה טובה, אהבתי מאד.
ט´ שבט ה´תשע"ו  
הסיפור הזה מזכיר לי יותר מדי דברים.

איזה דפוק זה שאנשים לא יודעים מה יש אחד בבפנים של השני
הכי דפוק בארץ

והקטע עם הצב (אוכל דברים וזה) ממש דומה לדוסטוייבסקי.
ובד"כ אני לא אוהבת כשכותבים בלי לתת לנשום בין מילה למילה אבל כאן זה היה פשוט מושלם
כאילו
ממש רציתי מצד אחד שינתק וייתן לי לחשוב על כל זה ומצד שני שימשיך לדבר כי זה פשוט כל כך אמיתי
ולהסתכל לשמיים

ונראה לי שאני יודעת מי כתב
ט´ שבט ה´תשע"ו  
את הטוסטר משולשים
אז זה יוצא לך עם אלכסון כזה באמצע
ט´ שבט ה´תשע"ו  
י"א שבט ה´תשע"ו  
לאזן מה שאנשים כאן כתבו:
כתוב באופן מזעזע.
אם הייתי בחורה, אחרי ה"אני ימות" הראשון הייתי מתפחלצת (בתור בחור רק התפחלצתי). "אני יעשה", "אני יחזור " , "אני ישכח", "אני ילמד".
שתי בעיות מרכזיות:
- יותר מדי "אני".
- הכותב לא יודע עברית תקינה.
י"א שבט ה´תשע"ו  
להבהיר מה שאולי לא קראת בתגובות מעליך.

הכותב יודע גם יודע עברית תקינה מהי.
אבל כמו שליל כוכבים ולב לדעת כתבו:
הוא כתב את השיר הזה בכוונה תחילה בשפה יומיומית של צבא כדי להכניס אותו לתוך התבנית של השיח החיילי הפשוט והעממי שכולל גם את שגיאות הדקדוק וכל השאר.
כולל יותר מדי "אני".

כל הישועות.
י"ד שבט ה´תשע"ו  
מהפתיחה עד לסיום, והשילוב, והדחיפות, והצב ההפוך, והבנות, והגוף, והלם הקרב. ככה, בועט ולא מרפה.
ט"ו שבט ה´תשע"ו  
וואו.

ההלם קרב, והקצת-שריטה-קצת-לא, והמוות בלי אהבה, והבנות, והשמינית.

אוי טאטע.
ט"ו שבט ה´תשע"ו  
יש לך מין כשרון מיוחד לעשות אצלי רגש, כאילו לתאר בשפה שלך, המאוד משוחקת וקצת ילדותית ומלאת רמזים אבל מלאה בעולמות גדולים, ואז פתאום איזו מין תמונה גדולה מתבהרת כמו שמש עולה, ואז דמעות. אני חושב שאני צריך להיות מנוי על אנשים כמוך, מנוי במובן של משהו שבועי. מנוי במובן של צריכה קבועה. כדי שאוכל למצוא מילים שאני מחפש הרבה, ולמצוא עולמות ולדעת איך לספר אותם ועליהם ולעשות אנשים פעורי פה, ואחר כך גם לגרום להם לכתוב באותה צורה של מרדף ולחץ מחד, והרבה דיוק ועדינות וסבלנות קשוחה מאידך. תעשה לעולם הזה טוב ותסתובב בו עוד, ותכתוב עליו עוד, בסדר אחי?, אל תיתמם או תתחסד או תמצא מקומות שיקטינו או יפחידו, אלא תמשיך לפרוח. ולהתראות באמת.
ט"ז שבט ה´תשע"ו  
עד מתי תיקח ת'לב שלנו ותלחץ עליו חזק כל כך זה גם מסוכן ככה לפחות אומרים אבל זה בעיקר כואב שלמה זה כואב.

אני מת על הז'אנר החדש שמתפתח לאחרונה, והסיפור שלך ריגש אותי מאוד.
תודה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד