בנושא
בכרם
חדשות
 
רגע לפני תחילת המחזה / 48תשע"ו
בביכורים מאז ח´ שבט ה´תשע"ו

טיילת תל אביב, חורף, ריק.

מה חשבתי לעצמי בכלל?

היצור שהעניק לי כאן את מירב תשומת הלב היה עכבר. גיליתי אותו רק עכשיו, מסתתר בתוך התיק שלי, כנראה גם הוא זקוק לקצת חום.

אני בוהה בטיילת. מה שהשבת לא עשתה, עשה החורף. היא מלאה בכיסאות הפוכים על שולחנות.

באפור הזה, אפילו הבלונים נראים לי דהויים מדי.

מה חשבי לעצמי?

אני הופך כיסא וקושר אליו את הבלונים, כנראה אף אחד לא יקנה אותם בקרוב.

הכריך נראה לי קצת מעוך, חבל שלא קניתי שקית, אבל המחיר שלהן עלה לאחרונה ובלונים נראו לי כקניה רווחית יותר.

אני מגלה נגיסות קטנות בלחם שלי. העכבר לא חיפש חום. אני לועס לאט את שארית הלחם.

"במה אפשר לעזור?" אני מפנה את מבטי בתמיהה, אבל זה רק מלצר. "תתחיל עם בלונים, אחר כך נראה איך להמשיך" אני עונה בציניות, ורגע אחר כך מתחרט, הוא רק מנסה לעשות קצת כסף מהיום הזה, כמוני.

הוא מחייך "יום חלש, אה?" אני נאנח בתגובה והוא הופך כיסא נוסף "תמיד חשבתי שמוכרי הבלונים הם היצורים החביבים ביותר בטיילת" אני מחייך במבוכה "גם אני חשבתי ככה, בגלל זה התחלתי למכור בלונים" הוא מגחך משועשע  "בכל זאת יש בך הומור, מה אתה אומר, שאכין לנו טוסט?"

אני נכנס איתו לבית הקפה, נעים שם.

הוא מכניס שתי פרוסות לחם למכשיר שחור ומתיישב לידי. "מה אתה אומר?" הוא מחווה אל המכשיר, "חדש. קניתי אותו ביפו, ככל הידוע לי אני היחיד שיש לו כזה" "אממ.. מה זה? אני מגמגם "זה טוסטר משולשים!" הוא זורח לעברי, אני מחזיר לו חיוך נלהב, או לפחות מנסה, עוד לא הבנתי מה זה.

שתיקה.

"אז מאיפה אתה?" הוא נבוך מהשקט, קם להוציא את הפרוסות מהמכשיר.

"אני מפה, מתל אביב" מנסה להתחמק

"התכוונתי מאיפה עלית" הוא מניח צלחת עם שני צנימים בצורת משולש. הבנתי מה זה טוסטר משולשים. "אני למשל הגעתי ממצרים, מאיפה אתה?" "סמרקנד" אני עונה בהקלה, מעדיף להתמקד בעבר.

"אה!" הוא מחייך לפתע "יש לי שכנה משם, זילפה ליבוביץ', שדכנית, מכיר?"

אני מנענע בראשי לשלילה, זה לא נשמע לי שם בוכרי במיוחד.

"או שאולי היא פולניה...?" הוא מהרהר שוב

אני מחייך לנוכח המבט המבולבל שעל פניו "יותר הגיוני"

רעש נשמע מהים, לא שהגלים לא היו חזקים עוד מלפני כן, אבל עכשיו זה נשמע כאילו עצם כבד נפלט אל החוף. אני פותח את הדלת בסערה ורץ אל החוף

דמות כהה ספוגה במים צצה עליו. מעפיל. איך הוא הגיע לכאן?

אני מביט בו ממרחק מה, הוא שולח מבטים אל הים ואל הטיילת ומתיישב באנחה על ספסל. המלצר אמיץ ממני, ניגש אליו, אך ברגע שהוא מתקרב המעפיל קופץ "אנוש מלא כלימה ועוון. תן לירה ונגמור את החשבון!" המלצר נסוג בבהלה וחוזר לבית הקפה. כשהוא עובר על ידי אני שומע אותו ממלמל "בחור אומלל, מי יודע מה הוא עבר כדי להגיע הנה"

אני לוקח את הבלונים ועוטה על פני מבט עליז מקווה שהוא לא יתפרץ גם עלי.

הוא לא קופץ כשאני מתיישב לידו.



48תשע"ו ילדי הצל רגע לפני

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל48תשע"ו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז שבט ה´תשע"ו  
מקסים.
כמה עצב מסתתר מאחורי הבלונים הצבעוניים והשמחים.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד