בנושא
בכרם
חדשות
 
אומנות / 48תשע"ו
בביכורים מאז ח´ שבט ה´תשע"ו

  "חדווה היא המורה שלנו , היא עושה את הכל בשביל כל אחד ואחד ממנו,  לפעמים זה לא מספיק ולפעמים זה לא יותר מידי . אבל לפעמים זה גם הכל. תודה לך המורה"

דמעות שבצבצו בקצה עינייה של חדווה לא גילו אם צוחקת היא או בוכה. כאן, בכתת אומנות - חינוך מיוחד, בערבו של יום האחרון לשנת הלימודים, הדמעות נראו כמו כוכבים אימפרסיונסטים של וואן גוך .

בשיעור הראשון של השנה , חדווה אמרה שהיא תלמד אותנו אומנות. אבל לא כמו אומנות שלומדים ילדים אחרים בבתי ספר אחרים, היא אמרה שאצלה זה אחרת.  "אני לא אלמד אתכם לרקום על בד כמו שעשתה המורה רוחמה וגם לא אלמד אתכם לבנות קופסא מעץ כמו שהבנים של כתה ו בנו בשנה שעברה, אני .. וכאן שהתה קימעאה, בלעה משו בגרון [נראה לי שזה היה מחנק] וסיימה.. אני אלמד אתכם שירה"

 

לחשתי לנעמה שישבה לידי, שנראה לי וכמדומני ואם הבנתי נכון, אז האומנות שחדווה תכננה ללמד אותנו הייתה יותר כמו אמונה. ובעצם, למעשה, זה היה הרעיון של אמא שלי, זילפה ליבבויץ, לשדך בין חדווה שהייתה תלמידה שלה באוניברסיטה לבין בית הספר שלנו. אמא אמרה לי כבר בחופש הגדול, שחדווה מאוד מאוד מיוחדת ומוכשרת ועוד איזה משו על זה ששני הצדדים יצאו נשכרים שלא ממש הבנתי . אבל הכי מגניב , הוספתי בדרמטיות לנעמה, מגניב הדבר שהמורה שלנו היא בעצם תלמידה.  

 

וממש באותו השיעור היא קראה לנו סיפור, " הנסיך הקטן ". ולמרות שכולנו כבר יודעים לקרא ואפילו בלי ניקוד , עדיין היא רצתה לקרא בקול שלה לאוזנים שלנו, כדי שנבין, כדי שנרגיש, שלמילים תמיד יש גם מנגינה , "וכן אוהד, גם אם הם נראים רק  סיפור." כך לחשה לי  בקול השקט הזה שלה.

והיינו צרכים לצייר את מה שהרגשנו מהסיפור הזה. וכל אחד קיבל דף גדול ועבה , דף כזה מבלוק דפים שיש בו איזה לפחות שלושים דפים. והיה אפשר לצבוע בדף הזה בצבעים רגילים או בטושים או בצבעי מים או פנדה או אפילו בעפרונות של פחם שאף פעם  לא הרשו לנו להשתמש בהם.

ושאלתי את נעמה מה היא תצייר אבל היא לא גילתה לי ואפילו היא אמרה לי שזה אישי וזה חוצפה בכלל שאני שואל. ורק ישבתי מול הדף הריק שלי ומרוב שידעתי מה לצייר בהכי אמת לא ציירתי כלום .

והרבה חברים שלי הסתבכו קצת כי הם לא ידעו מה לצייר אז חדווה עשתה סיבוב כזה של מורים שמנסים לעזור לתלמידים שלהם. ושמעתי את חדוה אומרת לדניאל - הילדה שעשתה עליה מצרפת,  שבעצם מי שכתב את הספר הזה הוא צרפתי "אז אני בטוחה שתצליחי". ואת, הדס חמודה , הציור שלך מטפטף מים לכל עבר אז או שתשימי אותו בעגלת ייבוש או שאני לא יודעת מה, תכניסי אותו לטוסטר המשולשים שייבש אותו. לא , לא . לא באמת חמודה . גם בקצה השולחן זה טוב.

וחיכיתי שחדווה תגיע אלי ותראה איך שהדף שלי עדיין ריק והיא תחשוב שלא עשיתי כלום למרות שזה בכלל הרעיון שלי, ועצם הריק שאצלי הוא  עצם העשייה. אבל היא כל הזמן התעכבה. ככה זה מבוגרים, כל הזמן מתעכבים.  והתחלתי לבהות בתקרה.

שם למעלה יש נורה אחת שרופה ואחת שעובדת ויש מאוורר דלוק שמזיז חלקיקים מהקרנים של השמש ועכביש קטן שטווה לעצמו קור בפינה. ויש עוד דבר שאני לא מזהה ולכלוך ופרפר. וגם אתמול היה ליותם לווין יומהולדת אז חלק מהבלונים של אתמול , האלא עם הגז, התחילו לנשור מהגג כמו עלים שנופלים מהעץ כשיש שלכת.

בלון כחול נחת לי על האף.

חשבתי שאתן אותו לנעמה , היא הכי אוהבת צבע כחול , אפילו יותר מכל הבנים בכתה. והנה תוך כדי שאני קמתי מהכסא שלי המורה חדווה הגיע לידי. למה לא ציירת כלום? שאלה. ואני, שכבר עמדתי עם הבלון ביד והרגל לכיוון של נעמה, התעלמתי משאלתה ושאלתי בחזרה: היא תשמח? ועיניי נדדו לעבר נעמה בסימן שאלה .

חדווה הסתכלה עלי ואחר כך על נעמה, ושוב עלי  ואז על הדף הריק שמולה.  לך היא אמרה, תתחיל עם בלונים, אחר כך נראה איך להמשיך את הציור " והשאירה אותי לבד  כשפנתה לילד הבא.

 

 

 

 

 

 

 



48 שעות תחרות 48

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל48תשע"ו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ שבט ה´תשע"ו  
העלה לי חיוך... תודה :)
ממש אהבתי את השימוש היצירתי באלמנטים שהכתבו בתחרות
ט"ז שבט ה´תשע"ו  
"הדמעות נראו כמו כוכבים אימפרסיונסטים של וואן גוך" איזה יופי.
זה שהשדכנית שידכה בין מורה לכיתה זה ללא ספק מקורי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד