בנושא
בכרם
חדשות
 
[לבד זו תמיד אופציה] / 48תשע"ו
בביכורים מאז ח´ שבט ה´תשע"ו

לבד זו תמיד אופציה. אולי לא המושלמת שבהן, אך בהחלט קיימת. בימים האחרונים הייתה זילפה חייבת להזכיר זאת לעצמה. היא קימטה את מצחה על מול ערימת דפים, גרפים ותרשימים, היה אפשר לחשוב שהיא דוקטור למתמטיקה. אבל האמת לא הייתה כל כך רחוקה, לפחות לעניות דעתה. רבים חושבים ששידוכים הוא עניין מיסטי. אך מי כמוה יודעת שאין די בהרגשה טובה. זו כמובן נחוצה, אך קודמות לה שעות של בירורים חישובים וטבלאות- חסרונות מול יתרונות, תכונות נדרשות ותכונות קיימות וממש כמו במתמטיקה בשביל לקבל את הפתרון הרצוי אי אפשר לשכוח אף לא פסיק אחד. רגישות לחלב יכולה למוטט גם את המפואר שבשידוכים וכך גם סנטימטר אחד מיותר. היא הציצה בהיחבא בדלת הכניסה שממש מאחוריה כך ידעה, שלט עץ ישן שאותיות בו ברורות- ליבוביץ'. היא סילקה את המחשבות הטורדניות מראשה משל היו זבוב אקראי ונרכנה אל עבר הדפים. מאות שידוכים עברו תחת ידיה. חלקם מוצלחים וחלקם נגמרו בכישלון אך לא היה לה עוד אחד כמוהו- אריאל. זה כבר שבועות שהיא מעסיקה את מחשבתה רק בו. מנסה למצוא את האחת עבורו אך נדמה שאף אחת לא טובה דיה. אריאל לא בא לכאן מיוזמתו וגם לא נגרר לביתה על ידי אם מודאגת כמו רבים אחרים. הוא פשוט פסע לו בנחת לחייה עם גומת החן והחיוך המקסים שלו. היא נשענה לאחור ונתנה למתיקות להציף אותה. היה זה לפני כחודשיים, ביום הולדתו של מיכאל שלה. היא פנתה כהרגלה כל שנה אל עבר החנות בפינה. "מתנות זה אנחנו- דברי נוי, מתנות וחפצים שימושיים לכל עת". אין לה סיבה להרחיק שכן מעבר לרגליה הדואבות, המוכר בחנות כבר מכיר אותה ויוכל וודאי לעזור לה בבחירת המתנה. היא פנתה לעבר החנות ולפני הכניסה נעצרה. המוכר המוכר שפניו מוכרות לה כבר לא היה שם. חככה בדעתה אולי זה סימן שעליה להרחיק לקניון אך היא אזרה עצמה ונכנסה פנימה. חיכתה בסבלנות שיתפנה המוכר הצעיר שעל יד הדלפק ואחר פרסה לו כבכל שנה בקשותיה. בעלי, הוא חוגג היום יום הולדת. איננו. כלומר, הוא לא נמצא הרבה. אך את יום הולדתו מקפיד לבלות איתי. כשציינה עובדה זו כמו נתרומם קולה ונתיישר מעט גבה. אני זקוקה למתנה. משהו צנוע עם כוונה אך שיהיה גם שימושי כמובן. (מיכאל שלה שונא בזבוזים.) הוא הקשיב לה בשתיקה שעה ארוכה ואחר נבלע אל תוך החנות וחזר עם שלל בידיו. ישנו העט הזה, הסביר, הוא נוח ביותר וגם שימושי. אם תרצי נוכל לחרוט עליו גם הקדשה. יש גם כובע, שלף לה כקוסם מתחת לדלפק. הוא בצבע כחול- יומיומי, נטול יומרות. תוכלי לומר לבעלך שהוא תמיד בראשך, הצטחק. ישנה גם קופסא לטבק, המשיך, בעלי לא מעשן, ביטלה אותו. לפתע עינה צדה קופסה צדדית. מה זה, שאלה, זה טוסטר משולשים, ענה. כשראה שהיא אינה קרובה להחלטה שאל אותה מה בדבר בעלך? ספרי לי עליו מעט, במה הוא עוסק? אם הוא מרבה לנסוע? מה בדבר שעון יפה? שאלתו בלבלה אותה. רואים שהוא חדש בשכונה. כולם יודעים במה עוסק הבעל שלה, אבל לא שואלים. יש דברים שאי אפשר ממש לדבר עליהם. ועכשיו השאלה הישירה הזו חוצפן! הוא לא יודע, הזכירה לעצמה. יש לו עסקים הפליטה בתשובה ומיד הוסיפה- אני אקח את הטוסטר ההוא, המשולשים. העיקר לצאת מפה. המוכר הנבוך משך בכתפו ועזר לה לארוז את הקופסא בנייר יפה וסרט מתנה. היא הודתה לו ויצאה. נזכרת לעצמה שלא שאלה אותו לשמו. ולמרות המבוכה הקלה ולמרות הטוסטר (שנותר מיותר בחדרה) דמותו נשארה בראשה. בשבועות שחלפו סיגלה לעצמה מנהג להיכנס לבזאר ולהחליף אתו מילה. (מספר הנכדים שלה שחגג ימי הולדת באותה עונה טיפס בצורה חדה). היא הייתה נכנסת לשם מספר פעמים בשבוע ולפעמים אף פעמיים ביום. מתבוננת בתכולה, מסתובבת בין המדפים ולבסוף נעמדת מול הדלפק ומצפה לו שיבוא לשלם על הסחורה. וכל אימתי שבאה הוא היה שם, מחייך אליה בין המדפים ובקולו המתרונן שואל " נו איך הבעל שלך, אהב את הטוסטר משולשים"? והיא בחיוך עונה לו תשובה בלתי מחייבת. באחד הבקרים נכנסה לחנות כהרגלה- בוקר טוב אריאל, עכשיו היא כבר זכרה לשמו, היום אני מחפשת משהו עבור נכדתי. נכדתי הבכורה. אני נוסעת אליה הישר מכאן. הוא קימט מצחו- לא אמרת שהיא חגגה בת מצווה בשבוע שעבר? היא נשתתקה וכדי לכסות על המבוכה הוא החל להוציא מהמדפים דברים עבורה- כרית, אולי חולצה, ואפשר כמובן גם ערכת צביעה. אך היא כשלה לאחור וסירבה למתנות שהציע לה תתחיל עם בלונים, אחר כך נראה איך להמשיך.. הוא הגיש לה צרור בלונים והיא הסתובבה לאחור ויצאה להחנות בלי להוסיף מילה. לאחר אותה תקרית לא באה לחנות ימים ארוכים. אחר הופיעה פתאום משל לא עזבה ובפיה בקשה למתנה. הוא מצדו למד לא להזכיר עוד את בני משפחתה. והאמת שטוב שכך כי גם הוא לא שש לשתף אותה בפרטי חייו. כששאלה אותו למשפחתו או מקום מגוריו תמיד נענתה במשיכת כתף חיננית. אך ככל שמיעט לנדב במידע כך גדלה התעניינותה בו והיא האזינה לו ברוב קשב וליקטה כל פירור מידע. במהרה הפך לפרויקט מספר אחד במחברת השידוכים שלה. וככל שהשתדלה כך התרחקה מלמצוא מישהי משביעת רצון. וכשהיו דופקים על ביתה הלקוחות הייתה עונה להם בקוצר רוח לא אופייני. רק אם היו אלו בנות הייתה מראיינת אותן בדקדקנות מרבית . אך בסוף כל פגישה שוב התנוסס לו שוב איקס גדול אדום על יד שמה של המועמדת. לשעבר. כעת ישבה בביתה כמידי ערב ועברה שוב על מעט המידע שהיה מצוי ברשותה- רווק, אריאל. 28. גומות. זה בעצם היה כל המידע שברשותה. וזה היה מתסכל. לבד זו תמיד אופציה אך האופציה הזו לא בשביל אריאל. היא לא תיתן לו לסיים לבד. ואף שלא אמר לה דבר היא כבר הרגישה שדוק של עצב מכסה את עיניו. ובכלל איזה בחור בעל חיים מלאים ושמחים מנהל שיחות ארוכת עם לקוחה זקנה שכמותה..? בימים שהחיוך מעט רפה על פניו היא מעודדת אותו ורוכשת לה שתי מתנות, שיהיה. היא לא שואלת אותו מה הו מחפש ולא נענית בתשובה אך יום רודף יום ועוד ורודף מחשבה והיא לא אומרת נואש ולא עוצרת בעד עצמה. ערב אחד מפציעה בה רעיון. ישנה עלמת חן ממש במורד הרחוב. מיד הוציאה מחברותיה לבחון את המחשבה והחלה לחשב. בימים הבאים עברה על חישוביה בדייקנות. יש לה מספר דברים לברר והיא לא תחסרי פרט. ראשית הגובה שהתברר כהולם (היא מדדה אותו כשהסתובב אל מדפי המצעים) יופי ללא ספק לא חסר, בלי עין הרע. בפגישותיהם הבאות הייתה משחילה לו בכל פעם שאלה בדבר העדפותיו ונטיותיו וסימנה בהיחבא את תשובותיו. ככל שהצטבר המידע במחברתה ראתה כי טוב. באשר לתכונות- אהבת אדם צניעות ושמחה היו משותפים לשניהם היא הוסיפה עומק, הוא תבונה. הגיל אף הוא מתאים והנוסחה, כך אמר לו ליבה, קרובה לפתרון. לאחר שהוציאה ממנו את טעמו הקולינרי (אוכל כל דבר, יודע גם לבשל) החליטה שהצטבר לה די מידע והגיע הזמן לנקוט בפעולה. באותו לילה כמעט ולא ישנה. היא התהפכה מצד לצד משתיקה קול קטן בתוכה שדרש ממנה לעכב את ביצוע התכנית ולו רק בכדי לשמור לעצמה את אריאל לעוד כמה רגעים. בבוקרו של אותו יום התלבשה זילפה ועטתה ארשת חגיגית. כמתיקת סוד פנתה אל עבר החנות והמתינה כבכל בוקר לתורה שיגיע. בוקר טוב זילפה, ברך אותה אריאל לשלום. בוקר אור. יקירי, פנתה אליו בקרבה שלא מן המניין, מדוע שלא תבוא היום לסעוד אצלי ארוחת צהריים?. אשמח לדבר אתך. היא החליקה לעברו פתק עם כתובתה. אם היה מופתע מן ההזמנה לא ניכר הדבר בפניו. הוא חייך אליה ומשך בכתפו- בשמחה. היא יצאה מן החנות וצעדה בעליצות אל עבר הבית שבמורד הרחוב. למלא את החצי השני במשימתה.. בשעה היעודה הופיע אריאל מבושם קלות ובידו צרור פרחים. היא הביטה בו מהחלון בחיבה ומיהרה לפתוח לו את הדלת. אריאל נכנס והגיש לה את הפרחים בחיוך הוא סקר את הדירה הנאה. שילוב של טוב טעם ופשטות. כשהעלה לרגע בראשו את הדירה המוזנחת שלו לא היה אפשר לטעות, ניכר היה שמדובר בדירה של משפחה. לאחר שיחת חולין קלה הסבירה זילפה את הסיבה לשמה הזמינה אותו לביתה. למעשה, אמרה לו כמתיקת סוד, היא הולכת להופיע כאן ממש בעוד כמה דקות. אריאל עטה ארשת קלה של עצבנות. תראי, גברת זילפה הוא פתח. אני מעריך את זה, באמת אבל לא ביקשתי שתסדרי לי מישהי ולמען האמת לא היה לי מושג שאת עוסקת בשידוכים הוא הוציא את המילה מפיו כאילו מדובר היה במילת גנאי. אני כרגע לא מעוניין ובכל מקרה אוכל להסתדר בעצמי. זילפה השתתקה. לזה היא לא ציפתה. היא הרי ראתה את עיניו המתחננות אליה מידי יום. והיא טווה את עתידו כבר חודשים רבים.. תראה היא כבר בדרך לכאן, למה שלא תיתן לזה הזדמנות? ניסתה לדבר אליו בהיגיון. או הוא בשלו. הוא קם מן השולחן ובירך אותה לשלום בנוקשות. תראי אני לא מצפה ממך להבין את אישה מבוגרת בעלת משפחה. אני מבין שאת גם עוסקת בזיווגים ואכן העיסוק ראוי הוא אך ישנם דברים נוספים. דברים שבצנעה, דברים שבבדידות.. הוא פנה אל עבר הדלת אתה רוצה להיות לבד? אתה לא יודע מה אתה רוצה!! הטיחה בו כשידו כבר על הידית. מילותיה היכו בו כברק, הוא הסתובב. להיות לבד זו לא תמיד האופציה הכי גרועה. הוא יצא מן הדירה ופנה אל הרחוב. בקצה הרחוב הבחין בנערה מתקרבת הוא מיהר להתרחק. למחרת לא הופיעה זילפה בחנות וגם לא ביום מחרת אריאל התבייש להודות בכך אך הייתה בכך משום ההקלה. לא ידע מה יעשה אם תופיע שוב בחנות, כהרגלה. עברו הימים וזילפה לא הופיעה. וככל שחלפו הימים נרגע אריאל מעצבנותו ופניה היטשטשו בזיכרונו. אותו בוקר, יום רביעי היה הוא הציץ כדרכו בלוח השנה והרגיש כיווץ קל בבטנו. היום, ממש היום היה יום השנה. כלומר יום הולדתו של מיכאל. הוא לא שכח את התאריך. זילפה הרבתה להזכיר את התאריך בשיחותיהם והוא הרי ידע את מנהגה. הוא ידע אם לא תופיע היום לא תופיע בכלל. הוא המתין כל הבוקר בדריכות אך הבוקר חלף לו וכך גם הצהריים והיא לא הופיעה. כשסגר את החנות באותו ערב חש צביטה בליבו. הוא פנה אל עבר דירתו ושם מיותמת על לוח ישן היא הייתה תלויה, מודעה- "הלכה לעולמה זילפה. אישה אצילה. ערירית הייתה ובודדה, לא ידעה כל אהבה."



תחרות 48

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל48תשע"ו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז שבט ה´תשע"ו  
אוי, כמה עצוב. כמה החמצות יש בסיפור הזה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד