בנושא
בכרם
חדשות
 
אסף יוצא לקרב / 48תשע"ו
בביכורים מאז ז´ שבט ה´תשע"ו

הדפים נפלטו מהמדפסת. ביקשתי מרועי שיעביר את השדכן. כלום. "רועי תעביר את השדכן" ביקשתי פעם שנייה, הוא שוב התעלם. "רועי" קראתי בקול רם יותר. דממה. הסתכלתי על רועי, ראיתי קצה חיוך בקצה הפה שלו, הבנתי שעוד רגע רועי מתחרפן.

רועי ואני מוצבים במשרד המשמים הזה כבר שבועים וחצי, יש לנו רק עוד משהו כמו שנה להעביר כאן יחד. זוג בינישי"ם נמוכי פרופיל אבל לא מספיק נמוך, וחסרי בעיות ת"ש. הנתונים הללו הביאו להצבתנו בבסיס סגור, מפקדה אי שם בצפון. זוג פקידים. עובדים ראשון עד חמישי, יוצאים חמשוש, מלבד תורנות שבת אחת לשלוש שבועות, כל זה בתנאי שלא נרותק, רועי כבר מרותק. עם הנתונים הבינוניים שלי אני מבין למה קיבלתי תפקיד כה משמים, לא ברור לי למה רועי, הוא גאון, היה מתאים שיקבל תפקיד יוקרתי במודיעין.

רועי נעמד, השדכן בידו, הוא לוחץ אותו קלות ומרפה כאילו השדכן מדבר, בחיקוי קול נשי הוא אומר: "אתה תיתן לי את הכבוד המגיע לי, אני לא שדכן, אני  זילפה לייבוביץ', שדכנית, מקרבת דפי ישראל זה לזה, מאחדת לבבות, בונה חורבות ירושלים..." הוא זורק אלי את השדכן ורץ למטבחון, חוזר עם קומקום חשמלי ופותח וסוגר את המכסה, "אני ר-חמים זגורי, מגרש קור מהלבבות, מחמם ביראת שמים טהורה לב ביניישי"ם נידחים.." הוא ממשיך עוד כמה משפטים בקול גברי גבוה, שבהמשך למדתי ממנו שהוא חיקוי של אחד האברכים המתלהבים בישיבה שלו. נכנסתי לראש שלו ורצתי למטבחון, חזרתי עם טוסטר משולשים שאנחנו לא משתמשים בו בגלל בעיות כשרות והתחלתי גם אני פותח וסוגר אותו כשאני מנסה לחקות את קולה של תום בירמן, המפקדת שלנו.

"אסף, ריתוק" קולה של בירמן קטע את ההופעה שלי. רועי נראה חנוק מצחוק. "אה, לא ידעתי שאת כאן" מלמלתי. "חשבתי שאתם שומרים כשרות, בינישיי"ם מתחסדים" היא ענתה.

עשר דקות היא ישבה במשרד ויצא ל"ישיבה". אני ורועי שוב היינו לבד במשרד. "איפה הבנות?" שאלתי את רועי. "נראה לי שהסורהסנית לקחה אותם איתה להפעיל את המצגות, אתה יודע היא קצת מתקשה עם טכנולוגיה" הוא גיחך. רועי מכנה את  תום סוהרסנית, כי לטענתו היא שואבת את כל השמחה מסביבתה, וזה קשור לדבריו למשהו בהארי פוטר."בטח" אמרתי לו, "עם כל הדברים שאתה שותל לה גם מישהי פחות מאותגרת טכנולוגית ממנה הייתה מסתבכת".

אחרי שתי דקות הוא אומר פתאום: "לא נורא הריתוק נעביר אותו ביחד בכיף", "וסליחה שסיבכתי אותך, אבל היא נכנסה בשנייה בה נעלמת במטבחון ולא הספקתי להגיב, אבל תּוֹדֶה שהקטע היה שווה את זה."

מאותו יום ואילך כל המשרד למד שהשדכן הוא זילפה, הקומקום רחמים, ורק הטוסטר נשאר טוסטר, כי אף אחד לא רצה להסתבך עם בירמן. לאט לאט חפצים נוספים קיבלו שמות, בהשתתפות פעילה של כל יושבי המשרד.

בהרבה תחומים רועי התמחה, אבל התחום בו הוא היה גאון (מלבד מחשבים ושאר טכנולוגיות) היה היסטוריה צבאית. בשעות משמימות רבות במשרד, לא מעט מהן בימי שישי ושבת שהיינו סוגרים בריתוקים תכופים, הוא היה מלמד אותי על קרבות גדולים בהיסטוריה, על מהלכים ומפקדים דגולים. ממנו למדתי כיצד חניבעל הביס את הרומים בחשיבה מבריקה בקרב קנה,  וכיצד סקיפיו אפריקנוס שיבש את מהלכיו של חניבעל והביס אותו כ-14 שנים מאוחר יותר בקרב זמה. למדתי על טקטיקת הבליץ קריג הגרמנית ועל האדמה החרוכה הרוסית, על מבנה צבאות מוקדון, ועל צבאות המוסקטים ועוד ועוד. יותר מכל הוא אהב לנתח את קרבות צה"ל, להראות את הטעויות הרבות שנעשו, ולהסביר עד כמה יוקרה, יוקרת מפקדים ויחידות השפיעו על הניתוח ההגיוני בקרבות.

כל היכולות הללו של רועי לא מצאו את מקומן בצבא. על המפות רועי הזיז אוגדות, בפועל תייקנו מסמכים, הוצאנו מכתבים, ובעיקר השתעממנו, הצקנו לתום בירמן שמצאה סיבות לרתק אותנו.

כחמישה חודשים אחרי שהגענו לבסיס הופיע בו אלון שריד ושבר את שיגרת חיינו. הקצין אלון שריד היה יכול לככב בסרטי תעמולה של הצבא, קצין גבוה ונאה, שופע מנהיגות. כל הבנות בבסיס נלכדו בכריזמה שלו, ולמרבה ההפתעה גם רועי. רועי הציניקן הקר והמחושב נהיה לאחד המעריצים של אלון. מה הבנות מצאו בו הבנתי, מה רועי מצא בו לא כל כך. מסתבר שהיה בו משהו שחסר לרועי, ביני"ש בארץ גזירה ללא הילה, ופתאום קצין קרבי אמיתי איתו יכל לחלוק את הגיגיו ותובנותיו. למען האמת היו בבסיס הרבה קצינים קרבים, אלא שהדרגות שלהם היו מסגן אלוף וצפונה, ולנו לא היה שיח ושיג איתם, סרן אלון הסתובב הרבה בינינו.

שאלתי את רועי מה פתאום קצין מבטיח כל כך תקוע במפקדה כמונו. רועי אמר שאלון אמר שהוא נפצע, ועד ההחלמה הוא תופס תפקיד אצלנו. אם חוש השיפוט של רועי לא היה במנוחה, הוא כנראה היה עושה את מה שמתאים לו לעשות, חודר למערכת המחשוב הצבאית ומגלה למה אלון אצלנו, לי לא היו הכישורים לזה, ועל דרכים אחרות לבדוק זאת לא חשבתי.

אלון שפע סיפורי גבורה מעזה, מאיו"ש ומהצפון, ורועי הביקורתי פשוט לטש עיניים והקשיב. מידי פעם רועי היה מסתודד איתו ומברר פרטים כאלו ואחרים על תפקיד היחידה המסווגת אליה אלון השתייך, ומציע הצעות לשיפור.

אלון היה קצין האבטחה של הבסיס, וככזה הוא טען שצריך לשפר את המערך הרופף שקיים כעת. בהתחלה הוא לקח אותנו למטווחים, וגם דרש מאיתנו לקלוע ברמה סבירה. בהמשך הוא הצליח לארגן תרגיל חוליה.

יצאנו לאזור המטווחים, הבאנו איתנו קשר, אלונקה וכמות של בלונים ומטרות. רועי, אני, ויוסי הרכבנו חוליה אחת, עוד שלושה חיילים היו בחוליה השניה. אלון הסתובב בשטח כאילו הוא מנהל גדוד או חטיבה. הוא הצביע על נקודות שונות בשטח ושלח אותנו להציב בהן מטרות, כשהוא ורועי נשארים מאחור לתכנן את "התרגיל". גיחכתי בליבי על שני הגנרלים שמתלבטים על פי איזה תקדים היסטורי להניע את האוגדות שתחת ידם, המונות שישה חיילים מוגבלי פרופיל וכושר גופני. כשהמטרות הוצבו אלון אמר לי:" עדיין אין אישור אש, אני רוצה שלכל מטרת דמות תחברו בלון בגודל של ראש בערך, אולי נזיז כמה מטרות בהמשך, בינתיים תתחיל עם בלונים, אחר כך כבר נראה איך להמשיך". אלון ורועי עשו עוד כמה שינויים ואז הסבירו לנו את התרגיל. הם זרקו מושגים "חוליה כבסיס אש. חוליה שניה תקפל את האויב מהאגף. סגירה בסגנון של פטיש וסדן" ועוד ברבורים.

דרכנו את הנשקים ויצאנו לדרך, חוליה אחת ירתה על המטרות, ואלון הוביל אותנו באיגוף, הסתערנו על המטרות, אלון מעט ימינה לפני, רועי משמאלי ויוסי מקלל ומתנשף מאחור. מה קרה בדיוק אני לא יודע, כנראה החוליה השניה המשיכה לירות ולירות בלי לראות אותנו מתקרבים, אני יודע שצרחתי לאלון שכדורים שורקים לנו מעל הראש והוא צעק לי שככה זה במלחמה, ואז רועי צרח. זו היתה צרחה אחרת, מקפיאת דם.

אחר כך היה שקט, ופינוי מהיר.

 

 

 

 

כשישבתי שוב במשרד הריק והחזקתי את זילפה שדיברה על הטמטום של בני נעורים שמתאהבים בקלות ומאבדים את השכל, נזכרתי שבעצם לא הייתי צריך את כישורי פריצת המחשבים של רועי כדי לברר על אלון. נכנסתי לאחד המשרדים הריקים וחיטטתי בתיקיות, מצאתי בקלות את התיק של אלון. הסיבה להמצאותו בבסיס שלנו היתה כתובה שם בגדול - הודח מיחידתו עקב עבירות בטיחות.

 חזרתי למשרד שלנו והרתחתי את רחמים, בצד עמדה מבוישת תום בירמן, פתחתי וסגרתי את הטוסטר, דיברתי עם תום הסברתי לה שאני חייב, חייב לבקר את רועי, בכיתי התחננתי. בסוף תום הרשתה לי לנסוע לבקר את אסף בבית החולים למרות הריתוק. כשהנחתי את הטוסטר, ראיתי את תום בירמן האמיתית עומדת מאחרי. קיללתי את עצמי, היא כנראה שמעה את הכל. "אסף, אתה תוכל לנסוע מחר בבוקר לבקר את רועי" היא אמרה.



48 שעות ביינישי"ם צבא

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל48תשע"ו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ז´ שבט ה´תשע"ו  
שם הסיפור היה צריך להיות רועי יוצא לקרב.

וגם בשורה הזו לקראת סוף הסיפור: "בסוף תום הרשתה לי לנסוע לבקר את אסף בבית החולים למרות הריתוק." צריך לומר כמובן: לבקר את רועי.
ט´ שבט ה´תשע"ו  
אחלה שימוש במשרד הג'ובניקי ובחיים המשמימים בו. אחכה בסבלנות לפרסום השמות, מעניין אותי מי אתה.
ט´ שבט ה´תשע"ו  
הסיפור כתוב מקסים ורהוט.
שורת החובה קצת מאולצת, מספיקה אפילו הטיה קלה של המשפט, שמותרת על פי הכללים.
בכל אופן, נהניתי!
תודה.
ט"ז שבט ה´תשע"ו  
אבל היה נשמע לי לא אמין. מצטער. משהו בסצנת השיא יותר מדי, ובכן, מאולצת.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד