|
|
 |
בואי נשחק בחולה ורופאה
או שתהיי רק אחות במדים לבנים ומזרק חד ואני אהיה הדוד ואושיט לך וריד פתחי לי אחותי רעייתי. איפה כואב? נו, תשאלי אספר לך שראשי ראשי נמלא טל וכל קווצותי מרוססות לילה אני מרעיד בקור את גגות ירושלים. הסתכלי בעין בוחנת אמרי לי שזה עונתי ויעבור מהר וצריך לישון הרבה, להיות לבד. כשאצא כבר תביני שצריך קצת אנטי-ביו שטיפה הורג אותי. אני כבר מקיא את נשמתי ברחוב.
ילדות רפואה שיר השירים
©
כל הזכויות ליצירה שמורות לילד, גדול.
|
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
| |
| |
ג´ שבט ה´תשע"ו  | | |  | ג´ שבט ה´תשע"ו  | | כתיבה יפה |  | ג´ שבט ה´תשע"ו  | | |  | ד´ שבט ה´תשע"ו  | | שנמצא אצלי ביצירות שאהבתי. תודה |  | ד´ שבט ה´תשע"ו  | | למרות כל האזכורים משיר השירים זה עדיין לא מרגיש קלישאתי ונדוש, יש כאן משהו אחר, עדין, כואב, מהורהר. ושתי השורות האחרונות. וגם- אני מרעיד בקור את גגות ירושלים.
|  | ד´ שבט ה´תשע"ו  | | ההתכתבות עם שיר השירים עשויה מעולה, לגעת ולחזור, מספיק כדי להנהן בהכרה והבנה אבל לא מוגזם, משאיר טעם של עוד.
פתאום השם של השיר מחדד לי, לפעמים שיר השירים טיפה מבלבל בראש את התפקידים, בגלל שזה סיפור אהבה, לא לגמרי ברור מי נצרך למי. וגם בשיר, מהראייה הבסיסית שאנו נצרכים לאלוהים, פתאום הוא בא אלינו לקליניקה, אבל הוא גם ה״מספר כל יודע״ אז בכל זאת כן מרגיש שאנחנו הקטנים לידו. סחרור מקסים שכזה. |  | |