המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
בריאה / נדודים בחול
בביכורים מאז ג´ טבת ה´תשע"ו

לחמדת לבבי, שתמיד יהיה לך קל


דָּבָר מִלְּבַד פִּיךְ הַקָּטָן נִצְמָד אֵלַי בְּרַעַבְתָּנוּת מַכְאִיבָה לְעִתִּים.
רִיסֵי עַפְעַפַּיִךְ נִשְׁמָטִים עַל עֵינֵי הַקֵּסֶם שֶׁלָּך וְאַתְּ.

בָּעוֹלָם הֶחָדָשׁ אֵין מָקוֹם לְגוּפִי שֶׁלִּי, הוּא אֵינֶנּוּ שֶׁלִּי, מוּטָב לְדַבֵּר עָלָיו בְּגּוּף שְׁלִישִׁי,
כָּךְ נוֹחַ. הֲרֵי הִיא

זָרָה לְעַצְמָהּ.
הַגּוּף נִלְקַח מִמֶּנָּה טִפִּין טִפִּין בְּמַהֲלַךְ הִתְמַלְּאוּתָהּ. בֶּטֶן יָרֵחַ עֲצוּמָה בִּרְאִי.
וְאָז נֶחְמַס בַּחֲטָף בְּבֵית הַחוֹלִים. כָּל הַיָּדַיִם יָדַיִם הָאֵלֶּה

שֶׁנָּגְעוּ וְלָקְחוּ וּמָדְדוּ וּפִשְׁפְּשׁוּ וְחָפְרוּ וּמִלְּאוּ וְרִידֶיהָ שַׂקִּיּוֹת שְׁקוּפוֹת וְרוֹקְנוּ בְּקַטֶטֶּר אֶת הַשֶּׁתֶן
(שֶׁלָּהּ, לֹא שֶׁלִּי חָלִילָה)
כָּל הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה שֶׁרָאוּ וְהַמִּלִּים שֶׁצִּוּוּ עָלֶיהָ לֹא לִבְכּוֹת עַכְשָׁיו, רְתוּמָה לְמוֹנִיטוֹר וּמִתְיַסֶּרֶת כְּמוֹ בִּכְתֹנֶת מְשֻׁגָּעִים
וְאוּלַי אָכֵן

מְשֻׁגַּעַת שָׁם עַל הַמִּטָּה שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי שָׁעוֹת כְּשֶׁהַזְּמַן נָזַל סְבִיבָה וּבַחֲדָרִים הָאֲחֵרִים פָּעוּ פִּתְאוֹם תִּינוֹקוֹת בִּזְמַן שֶׁהִיא
הִמְשִׁיכָה לִנְקֹשׁ בַּשִּׁנַּיִם מֵהָאֶפִּידוֹרָל
הִיא בָּרְאָה אֶת הַחַיִּים הָאֵלּוּ כָּל כָּךְ חָזָק שֶׁזֶּה כָּאַב

וְהֵם לֹא רָצוּ לָצֵאת מִתּוֹכָהּ עַד שֶׁבָּאוּ יָדַיִם
(וְגַם אָז הִיא הִתְחַנְּנָה, עֲקוּדָה אֶל הַמִּטָּה כְּמוֹ שֶׂה מוּבָל לְטֶבַח וּבִקְּשָׁה שֶׁיְּנַגְּבוּ לָהּ אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁנָּזְלוּ, בֵּינְתַּיִם, עַד שֶׁנִּבְלְעָה בַּעֲנָנָה מְבֹעֶתֶת לְתוֹךְ הָאֵין)
וְחָתְכוּ

אוֹתָהּ וְהִיא לֹא הָיְתָה שָׁם כְּדֵי לִמְחוֹת וְלִצְעֹק, לִשְׁמֹעַ אֶת הַבֶּכִי וּלְהַחֲזִיק אֶת הַגּוּף הַקָּטָן שֶׁקָּרַע אוֹתָהּ
לִשְׁנַיִם.

רַק אַחֲרֵי הַרְבֵּה שָׁעוֹת הִיא יָכְלָה לְלַטֵּף אֶת עֵינֵי הַקֶּסֶם.
אֲבָל הַגּוּף שֶׁלָּהּ אֵינֶנּוּ לְתָמִיד.
כִּי עַל הַיָּם נִתְּנוּ בָּהּ סִימָנִים וּמַכּוֹת
יֵשׁ אוֹמְרִים לָקְתָה חֲמִשִּׁים, אוֹ מֵאָה אוֹ מָאתַיִם, זֶה לֹא חָשׁוּב,
הִיא יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים בַּגּוּף הַזֶּה שֶּׁכְּבָר לֹא יַחְזְרוּ וְכָל הַסִּימָנִים הָאֵלּוּ
זָרִים.

אֲבָל יֵשׁ עֵינֵי קֶסֶם, וְזֶה הָעוֹלָם שֶׁלָּהּ
עַכְשָׁיו.




בריאה חיים כאב לידה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנדודים בחול
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ז´ טבת ה´תשע"ו  
ז´ טבת ה´תשע"ו  
למרות התיאור ה--
כיף לקרוא חיים.
ח´ טבת ה´תשע"ו  
ברוך שובך.
כמה כאב ויופי ופרידה וחיים.
דמעתי.

שתתמסרי לפלא,ושתזכי לשכוח.
ח´ טבת ה´תשע"ו  
להתייחס לתוכן עצמו.
אבל הסגנון יפיפה ואווירת בית החולים מועברת בו היטב.
וכמה כיף שיש כאן יצירות שלך שוב.
ח´ טבת ה´תשע"ו  
זה נורא ועוצמתי וקשה ויפהפה כל כך. והרבה זמן לא קראתי אותך.
הרבה מרפא שיבוא. והרבה אור זרוע
ט´ טבת ה´תשע"ו  
שהיא האור והחום, וטל המרפא.

(יש חיים שבאים ככה, מתוך הכאב הגדול, הטירוף וחוסר האונים. וכשכתבתי באמת הייתי בתוך זה, שבוע וחצי אחרי הניתוח)
תודה לכולכם, שאתם כאן.

ורוניני, איזו ברכה מרגשת, שאזכה לשכוח. לו יהי
ט´ טבת ה´תשע"ו  
התחברתי מאוד להתייחסות לגוף בגוף שלישי.
זה מאוד הזכיר לי את המחשבות שלי אחרי כל לידה ולידה - איך הגוף משתנה, מה עבר עליו, מה עובר על הפנימיות שלי בעקבות זה. והתובנה הזאת ש"בעולם החדש אין מקום לגופי שלי". מעורר הרבה מחשבות, שבסופן אני מזכירה לעצמי שאישה היא (גם, ואולי בעיקר) כלי.
ותודה לה' שזכיתי להיות הכלי הזה, המבורך.

תהליך הלידה שתיארת - טלטל אותי. הרגשתי את הטירוף, את חוסר האונים ואת חוסר השליטה.
ואת האהבה הגדולה וההתפעלות שמגמדות, לבסוף, את הכל -למול הפלא החדש.

והערה אחת קטנה: כן חיפשתי פה איזה מוטיב או שניים של שירה. אולי אני טועה אבל נראה שכתבת בסערה, ואהבת את מה שכתבת כי זה כל כך אמתי. ובכל זאת- קראתי פה יותר פרוזה משירה.

מזל טוב, מזל טוב.
י´ טבת ה´תשע"ו  
אם הייתי מסתכלת על עצמי ככלי, הייתי מרגישה רע מאד.
אני לא מרגישה כלי. אני אדם. אישה בפני עצמה, ולפעמים הגוף שלי הוא מקום ובית.
איך אמר לי רופא- תכבדי את זה, את היית בית הילד

י´ טבת ה´תשע"ו  
ולכן כתבתי "גם".
זה מחשבות שלי. לא תמיד ברורות לי, לא תמיד אני מסכימה איתן. אבל הן עולות תמיד במהלך ההיריון ואחרי הלידה, כי אלו הן שתי חוויות שקשורות מאוד חזק לגוף שלי - ביחס לגוף של אדם אחר.
מרוב מחשבות יש לי על זה כבר תיאוריה שלמה
בגדול זה שהריון ולידה זה שני דברים שייחודיים לאישה, כלומר יש בהם משהו מהותי לנשיות ולכן הם מייצגים משהו ששייך לנו:
הריון בעיניי מייצג את ה"כלי" שבאישה, את הפאסיביות. את היכולת שלה להכיל, להבין. את הנסתר.
הלידה מייצגת את התוכן - את האקטיביות, את כוח החיים, היצירה, את העצמות הגדולות שנשים מביאות לעולם. את הנגלה.

כאמור, תיאוריה שלמה... ואכמ"ל. אגב, בעלי הראה לי את זה אח"כ גם בזוהר הקדוש. אז יש לי על מי לסמוך :)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד