בנושא
בכרם
חדשות
 
שמחת עולם / ורד לב 7632
בביכורים מאז א´ טבת ה´תשע"ו

הרעש באולם מהמם אותי לרגע כשאני נכנסת אליו. אורות וצבעים מתעופפים בתנועות מעגליות, מוזיקת חתונות מינורית, זמר בינוני שר באנגלית שהוא רק התקשר לומר שהוא אוהב אותך, ואני נזכרת כמה זמן לא התקשרתי אלייך. אינסטינקטיבית אני שולחת יד אל הפלאפון שלי לחפש את שמך, וכשאני מוצאת אותו, אני בוהה בו כמה שניות, דוחה את רגע המפגש האמיתי איתך, מתגעגעת כשאת במרחק מטרים ספורים ממני.

"רננה!" אני מרימה את הראש בחדות כשאני שומעת את הקול של תחיה ומכבה את המסך מהר. "מה שלומך? כבר הלכת לברך את רעיה?". תחיה מתייצבת מולי, לבושה במיטב בדי השיפון שמנסים לטשטש בטן של חודש שלישי כנראה, עטויה בכיסוי ראש תואם. פניה מאירות, ואני משתדלת לחייך אליה חזרה. "עוד לא. תבואי איתי?". תחיה מהנהנת בהסכמה ואנחנו מתקדמות לכיוון הכסא שלך. השמלה האדומה הקצרה והעור הלבן שלי בולטים על פני שלל הבדים הנשרכים ממנה ועורה החום.

"מה שלומך?" היא שואלת אותי בדרך, רוצה, אך לא ממש יודעת איך, לגעת במצב הרגיש שלנו. גם לא ממש מבינה אותו עד הסוף.

"אני בסדר", אני ממלמלת, בדיוק כשאת מתגלה מולנו במלוא הדרך, שערך הבהיר מתעופף ברוח מאחורייך, וגופך דחוס בשמלה לבנה ענקית.

רצית שאבוא איתך לבחור אותה, אבל כשהצעת לי את זה בארוחת הבוקר, אמרתי שאני מצטערת, אבל אני עסוקה, ואולי תלכי עם מישהי שכבר עברה את השלב הזה. "אבל אני רוצה ללכת איתך", אמרת לי בכאב של חוסר הבנה. זה היה כבר היום השלישי שהשתדלתי להתחמק ממך, אבל הפעם הראשונה שאמרתי לך תירוץ כזה. "מה קורה לך?" שאלת. ואני יודעת שהיה לך אכפת ממני, ובאמת רצית להבין. ועכשיו, את מחייכת אליי מתוך צרור הבדים הלבן הזה, שבסוף הלכת לבחור עם רעות וירצברגר מהמדרשה שלך, והצטערתי על התירוץ הזה. אולי שם נטמן הזרע לַכֹּל.

"רננה, אני כל כך שמחה שהגעת!" את אומרת. "אני כל כך שמחה שבסוף זה הסתדר בעבודה". עוד תירוץ שנתתי לך, רק כדי לא להגיע לחתונה. "כן", אני עונה לך. "הסברתי לבוס שלי שלא כל יום חברה מתחתנת", אני משקרת. בסוף, הוא זה שאחראי לכך שלא התחמקתי ממך. עניין החתונה נפלט לי לפני שבוע מהפה, והוא מיד ביטל את הפגישה שקבעתי לאותו יום, מכריח אותי ללכת למרות התנגדותי. חיבקתי אותך חזק, הגעגוע אלייך הכה בי כשרק נגעת בידי, חזק יותר מכל דבר, ודמעה אחת נשרה מהעין שלי אל השמלה השלך.

"אני מתרגשת", אני אומרת לך ומנגבת את הדמעה ביד שלא אוחזת בך, ואת צוחקת. "יותר ממני?" את שואלת, ואני צוחקת חזרה ומהנהנת. "יותר ממך. הרבה יותר".

ואז נגמרות לי המילים, ואני נותנת לחברה אחרת להשלים את מילותיי ולחבק ולהתפלא אלייך. כתבתי לך צ'ק פרידה עוד בבית, ואני מניחה אותו בתיבה. אנחה משתחררת. זהו. עכשיו אני רוצה ללכת הביתה.

אבל אני נשארת. תחיה מוחצת את היד שלי כשאנחנו מסתכלות על ראובן שלך בא לכסות את פנייך, לכסות אותן ממני, להפריד בינינו. ביום שנכנס לחיינו, הוא כבר הרחיק אותך ממני לתמיד. באותו יום כבר הבנתי, שגם כשהתפללתי עלייך שלא תחכי לי ותתחתני, הייתה לי בלב פינה שבה רציתי לבקש שלא תעזבי אותי לבד, רק אני והמילים שלי על דף מחברת חשבונות הנפש שקנית לי, בדירה שחלקנו שלוש שנים יחד, רווקה אחרונה בשכבה כולה.

מאחורי, חיה, השדכנית של המושב אומרת לי: "יפה מצאה, החברה שלך". היא השמינה בחודשים האחרונים, עוד יותר ממה שהייתה. "עכשיו תורך", היא מתחילה לחזור על המונולוג הקבוע שלה, בחיוך שנראה לי כמעט מרושע. "עכשיו אני מוצאת לך בחור. תסתכלי מסביב, תגידי לי מי נראה לך".

אני מתעלמת ממנה, לא יכולה לסבול את הדיבור הזה, והולכת עם הנשים שהולכות אחרייך, ללוות אותך אל החופה, וכשאת מגיעה, את מסתובבת סביבו שבע פעמים, לשַבֱּר חומות שביניכם, ואני מתפללת, כן, חזרתי כבר להתפלל, אחרי ההפסקה הארוכה שלקחתי לי מאלוהים, שאולי הוא ישבר בעצמו, החיוך שלו יתפורר, הידיים הרזות מדי יתפרקו מצידי הגוף, הרגליים יתקפלו, וכל הגוף שלו יקרוס למטה, לאבק, ושוב תהיי שלי. לנצח שוב תהיי שלי.

אחרי החופה, כשאת הולכת איתו לחדר ייחוד, החברות שתמיד סובבות אותנו הולכות לכיוון השולחן שהקצית לנו. תחיה מושכת את היד שלי, כנראה היא רואה בעצמה אחראית להתנהגות שלי בחתונה. שאר החבורה מגניבה אליי מדי פעם מבט זהיר, חיוך קטן, לא יודעות אם מותר לגשת אליי או ששוב אתפרץ, כמו אז, כשקיבלתי את ההודעה על האירוסין. עד עכשיו הן לא לגמרי מבינות מה היה שם, גם אני לא ממש מבינה.

בסוף אני מתיישבת ליד תחיה, והיא מתחילה ללהג על השמלה שלך, שלטעמה יש בה יותר מדי תחרה. מלצרית קטנה שואלת אותי מה ארצה לאכול ואני מבקשת דג.

תמיד אהבת תחרה, בחצאית שלך, ופעם ראיתי שגם בחזייה, כשהיא זלגה מהמגירה שלך. אפילו בוילונות של הדירה הנצחת כמה חתיכות טובות במיוחד, נותנת לדירה טעם שהוא טיפה יותר עדין מהגיטרה שלי ומכיסאות הבמבוק שהבאנו מהטיול בהודו.

הדג שלי מגיע. סלמון. כמו שהיינו מכינות לשבת בבוקר. כמו שהכנתי לשבת הפיוס שארגנו כשהשותפה החדשה חזרה לבית הוריה לשבת. את אמרת שאת לא מבינה למה אני כועסת, ואני חייכתי ושתקתי. ישבנו אז ואכלנו סלמון, וכשסיימנו אמרת שאת סולחת ואני אמרתי שאני באמת מאחלת לך את כל הטוב, כמו שתמיד רצית, וחיבקתי אותך, זו הייתה הפעם הראשונה מאז הריב, והאחרונה עד עכשיו, ואז הלכת לישון בבית של חברה אחרת, ואני נשארתי בדירה עם ספר.

אני מחכה לך שתצאי מחדר הייחוד, מחכה לרקוד אותך, ושתחבקי אותי תוך כדי ריקוד, ואני אגיד לך מילים טובות, אשבור את הקרח הזה שאפילו שבת לא יכלה לו, אבל את מתעכבת בצילומים, וכשאת באה לרקוד, את מברכת אותי שאמצא לי מישהו טוב כמוני, ואני לא יכולה לשמור יותר את פרץ הבכי והכעס, אז אני מאחלת לך לילה טוב בקול רפה, ורצה לשירותים. אחר כך, אני חוזרת, רק כדי לקחת את התיק. משאירה טיפ למלצרית, היא הייתה בעיני האדם הכי נחמד שפגשתי הערב, וחוץ מזה- שאר הבנות פה הרי לא באמת ישלמו לה מהמלגה שמחזיקה אותן כל חודש.

אני יוצאת אל הרחוב ומתחילה לחזור באוטובוסים אל הדירה שלנו, בה ישנה במיטה שהשארת השותפה החדשה שמצאתי ביד2.

אולי מחר נתחיל מחדש. האורות והצבעים יסתדרו חזרה, יכלאו בכיסויי הראש שקנית לכבודו, ואני אוהב את האפרוריות שהם השאירו, את המיטה שלי שנשארת ריקה ממך בשבתות בבוקר, את החדות שבה כל יום נופל אל סופו. אולי מחר הכול יראה הגיוני יותר.



חברות חתונה סיפור קצר

© כל הזכויות ליצירה שמורות לורד לב 7632
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ שבט ה´תשע"ו  
אוי.
(מרגיש קצת שהעיקר חסר מהספר. כאילו, מה קרה ביניהן, בעצם? מה הולך?)
י"ב אדר א´ ה´תשע"ו  
מה קרה? למה זה ככה? מה קורה כאן, בסיפור הזה?
י"ד אדר א´ ה´תשע"ו  
ממש חונק את הגרון.
אני מסכימה שחסר כאן קצת בשר לסיפור. משהו שיסביר למה הכל כל כך כואב, חוץ מהתשובה הברורה מאליה. וגם מה באמת קרה שם בכל מיני מקומות שדברים רק רמוזים.

ט"ז אדר א´ ה´תשע"ו  
את התחושה העברת יפה מאוד.
אם כי גם הייתי שמח להכיר אותן קצת יותר, לדעת קצת יותר מה מאחורי...
תודה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד