בנושא
בכרם
חדשות
 
דיאלוג פנימי / שאולי
בביכורים מאז כ"ו אלול ה´תשס"ג

מטבע ברייתו נועד הגוף לסייע את הנפש. לא ניתנו לה לנפש מיני איברים שונים ומשונים אלא על מנת שתעשה מה שתחפוץ כל אימת שתחפוץ. זכה אדם, נוהג גופו על-פי טבע ברייתו: מסייעו בחייו ואינו מטריח עליו במיתתו. לא זכה – ממרר את חייו בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא.

כך היה המעשה בגדעון. אף שהיה גבר בריא ונאה למראה, לא חי גדעון בשלום עם גופו, והיה מתעב אותו. כל כך למה? על שלא היה גופו הולך אחרי נפשו. הא כיצד? בכל עת שמתאווה נפשו של גדעון דבר, קופץ גופו ואומר: אני תחילה! שוכב, דרך משל, גדעון על גבו ומבקש להאזין לסימפוניה בלה-מינור. מייד רוגשת בטנו ומקרקרת קרקורים ברה-מז'ור. אומר לה גדעון, וכי נעשית נגנת שאת מקרקרת לך ברה מז'ור? אומרת לו בטנו, חייך שאין אני מניחה לך להאזין בנחת ולו לצליל אחד אם אין אתה מאכילני ומשקני. קם גדעון והולך למטבח ומענג את כריסו במיני מאכל ומשקה טובים וערבים, עד שאומרים בני-מעיו שירה. חוזר גדעון ומתרווח ומטה אוזנו להמייתה של הסימפוניה בלה-מינור. מושכים עצמם עפעפיו על עיניו ומכסים אותן. אומר להם גדעון פושעים, עכשיו שהניחה לי בטני באים אתם וטורדים אותי? מנידים עפעפיו ריסיהם אנה ואנה, אך אינם משים ממקומם. נרדם גדעון בלית-ברירה וישן. נאטמו אוזניו, ואין הצלילים באים אל נפשו לעדנה וללבבה.

מתעורר גדעון מקץ זמן-מה, רוחץ את פניו ונוטל ספר. אינו מסיים עמוד עד שהוא נזקק לנקביו. אומר גדעון לנקביו, שמא תמתינו עד שאסיים את הפרק. אומרים לו נקביו, מטבע ברייתנו אין דעתנו סובלת שיהיו מעכבים בעדנו. קום ועשה את אשר יש לעשות. עומד גדעון והולך לאן שהולך, ורוחו נכאה. עד מתי, אומר הוא אל נפשו, עד מתי אני עומד מנגד ואת שבויה בידיו של המרצח הזה הקרוי גופי. שותקת נפשו ואינה יודעת מה שתשיב. חוזר גדעון ואומר לה ממה נפשך, הרי אני משול כבהמה שכל מעייניה באכילה ובשתיה ובשינה ובדברים אחרים שאין הדעת סובלתם. אם כך, למה לי חיים? אמרה לו נפשו הארך רוחך, שעתידה הרוח למשול בעולם, ולא יהיה החומר נחשב לכלום. אמר לה דברים בטלים, דברים בטלים.

כך היה גדעון בא יום יום בטרוניות על גופו, והייתה נפשו מצירה בגללו. בא יום ואמר לה גדעון, הרוצה בשלום ייכון למלחמה. הגיעה עת צחצוח חרבות. עמד והכריז מלחמה על גופו: לחם לא אכל, מים לא שתה, שינה הדיר מעפעפיו והתעמר אף בנקביו, ודי לחכימא ברמיזא.

נדברו איבריו ביניהם ובקשו לפרוש ממנו. אמר להם גדעון, וכי בני-חורין אתם ליפטר ממני? אמרו לו, אם אין אתה מתקן את דרכיך, מראים אנו לך גיהנם עוד בחייך. אמר להם, גדול כוחה של הנפש מכוחו של הגוף. השיבו לו אדרבא, מייד אנו נפרעים גם מנפשך.

היו גדעון וגופו נלחמים זה בזה מלחמת גוג ומגוג, עד שגבר גופו והפריח את נשמתו מתוכו. ניטלה מאיבריו חיותם, ובאו תולעים ואכלום. אמרה נשמתו של גדעון למספר רשע, מה טעם סכסכת בי את גופי? אמר לה, גדעון משל היה, ואף את משל בן בנו של משל את. לא נתקררה דעתה, עד שהשיב אותה לגדעון. והשאר יסופר.




© כל הזכויות ליצירה שמורות לשאולי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד