א.

לֵךְ לַךָ, לֵךְ אַתָּה,

אֲנִי אוֹמֵר כְּשֶׁאֲנִי סוֹגֵר שׁוּב אֶת הַגְּמָרָא,

יוֹצֵא לַמִּסְדְּרוֹן וְנִשְׁעָן עַל הַקִּיר.

הָאֲוִיר כָּאן סָפוּג כָּל כָּךְ

בִּשְּׁאֵרִיּוֹת הַלִּמּוּד וְאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם,

וְקַרְנֵי הָאוֹר מִבָּחוּץ מֵצַחְקוֹת בּוֹ,

מַזְכִּירוֹת לִי אֶת הַבֵּן שֶׁשִּׁלַחְתִּי.

לְאַחֵר תִּשְׁעָה מַסָּעוֹת

בְּאוֹטוֹבּוּס שֶׁטִּרְטֵר אוֹתִי כָּל הַדֶּרֶךְ לַכָאן –

אֲנִי לֹא מוֹצֵא אֶת עַצְמִי.

תּוֹרוֹת קְטַנּוֹת מְשַׂחֲקוֹת בִּי, מוֹשְׁכוֹת

לִי בַּצִּיצִיוֹת, מְלַטְּפוֹת זִיפִים טְרִיִּים.

ב.

בַּסּוֹף, הוּא בָּרֵךְ אוֹתִי בַּכָל

חוּץ מִבְּיָדִי – שֶׁהִיא בַּכָל וְהַכֹּל בָּהּ.

וּמֵאָז אֲנִי נִזְכַּר, בַּסּוֹף כָּל סֵדֶר עֶרֶב

בָּרֵיחַ הַמְּדוּרָה שֶׁדֶּבֶק בִּי אָז,

מִחוּץ לַזְּמַן – אוֹ דַּוְקָא בְּתוֹכוֹ.

לֹא וִתַּרְתִּי עַל לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ בַּמִּדְבָּר

לִרְאוֹת נְבִיעוֹת בֵּין אֲבָנִים

לְדַמְיֵן מַלְאָכִים –

ג.

שֶׁאֵין לִי בְּרֵרָה אֶלָּא לְהָרִים אֶת הַמָּאֳכֶלֶת

וּלְחַכּוֹת שֶׁיַּגִּיעוּ,

שֶׁיִּפְתֵחוּ אֶת הַגְּמָרָא שׁוּב

וְיִבְכּוּ לְתוֹךְ עֵינִי:

אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ.