הרגשות ומחשבות אישיות מהימים האחרונים, פשוט הרגשתי צורך

להעלותם על הכתב. גם אם לא 'מלוטשים', ומעט ארוכים.

ג' חשוון.

הולך ברחוב

סורק את השטח מסביבי,

לזהות תנועה חשודה.

ברגעאחד נכנסתי למעלית-הנפש,

ירדתי מהמפלס העליון, הבטוח,

לקומת הקרקע.

מחשבות מתרוצצות לכל עבר.

והנה יורד אל המרתף,

שם

פחדים קמאיים, קיומיים,

שורשיים.

שם

הראשוניות מצויה,

רגשות בל-ידעום.

מחפש פנס להדליק

בתוך כל החושך הזה.

והנה שם, נמצא –

יצר החיים פועם שם

בעוצמה כה חזקה,

ואני

לא ידעתי.

**

הטרור משחית.

כשהאמון הבסיסי נעלם, והחשד

עולה על גדותיו.

הופך את החיוך – לחשד,

ואת הזיקה – לפחד.

ואפילו לאדישות מתחילים להתגעגע –

בהופכהּ למתיחות סמויה.

(מבט חטוף, מהיר, לוודא

שלא).

והחֶברה, מבלי-משים, מתקטבת,

וגם האח – כזָר נֶחשב.

וגם אם אין פגיעות בגוף –

פגיעות רבות הן בנפש.

**

מהלך ברחוב הריק, החשוך,

מחפש מפגש פנים-אל-פנים,

מפזר-הערפל.  כי כוחנו באחדותנו,

זו כבר לא קלישאה. כי

מחֲרָדָה אין לנו אלא

לנסוע

למַקְהֵלֹת.