בנושא
בכרם
חדשות
 
משחק ריגול קטן - פרק 20 / דוצקי
בביכורים מאז כ"ה תשרי ה´תשע"ו

בס"ד

"אז, מה התוכנית עכשיו?" שאלתי.

דייבי, אנסטסיה ואני הצלחנו להיכנס לנשף שערך סקוראגי, ניסינו לא להתבלט אבל מי שהיה מסתכל על הבגדים שלנו - היה מבין שאנחנו לא ממש אורחי הכבוד.

"אמ... לא חשבתי על זה" אמר דייבי וגירד בראשו.

מרחוק ראינו את סופי מובלת דרך דלת שיוצאת מאולם המסיבות, צריך לעשות משהו, ומהר.

"קודם כל אנחנו צריכים להחליף בגדים, עוד רגע יעלו עלינו" אמר דייבי.

"שם!" אמרה אנסטסיה והצביעה לעבר חדר בקצה השני של האולם ממנו יצאו אנשים שנשאו חליפות מהודרות "זה כנראה חדר ההלבשה".

"איך נגיע לשם בלי שיבחינו בנו?" שאל דייבי.

הבטתי סביבי, הבטן שלי כאבה מרוב מחשבה ופעולה, חייב לאכול... זהו זה!

"תישארו כאן, נו לי לטפל בזה..." אמרתי.

לפני שמישהו מהם יספיק למחות זחלתי לעבר המטבח שהיה סמוך לכניסה. הריח של האוכל ממש הטריף את דעתי.

מחבת מצופה טפלון הייתה מונחת על השולחן מעל מקום מחבואי. שני גברים ושלושה נשים בישלו, ניקו ומסרו אוכל למלצרים. חדר ההלבשה שלהם היה קרוב.

לקחתי את המחבת ביד וקראתי בקול "חברים, אני ממש רעב - מה ההמלצה שלכם להיום?".

העובדים התעשתו והסתערו לעברי. 

"היי, רק ביקשתי קצת אוכל..." אמרתי בקול הכי תמים שהצלחתי להוציא.

הראשונה הגיעה אליי ובעטה עם רגלה הימנית, חסמתי בזרועי את המכה ודחפתי אותה עם כל משקלי. היא נפלה לאחור והתייצבתי בחזרה במהירות.

שני הגברים הסתערו עליי והלכתי לאחור.

אין לי סיכוי מול שניהם יחד.

הגעתי לסוף החדר ומאחוריי ניצבו כיריים דלוקות.

נו, באמת...

חבטתי בחוזקה בראשו של הראשון והוא התעלף נפל לצד, מקווה שלא יתבע אותי על גרימת זעזוע מוח.

בלי שהספקתי להתגונן קפץ עליי השני ובעט בי.

ראשי פגע מתחת לכיריים, הוא נחת על הכיריים וצרח.

במעורפל ראיתי את השלישית מגיעה אליי עם סכין מטבח. 

מנת היום - רנדי בראון קצוץ...

                                     *

"אני חוזר ואומר לכם, זאת אהבה!" אמרתי.

דייבי התנשף ושלח את ידו לסלע נוסף מעליו, סופי ציחקקה.

"המלאכית אמרה בכלל משהו שאומר שהיא מרגישה משהו כלפיך?" שאל דייבי וטיפס.

"אמ... לא ממש" לפעמים אני שונא את דייבי.

"תשמע רנדי, אולי תשאל אותה אם היא רוצה לצאת יחד לסרט?" הציעה סופי.

"כאילו, דייט?" שאלתי.

"לא דייט, עדיין לא, סתם בילוי... אתה לא צריך טוקסידו ופרחים" צחקה סופי.

"אני בעד שנתרכז קודם במטרה העכשווית" אמר-פקד דייבי.

מיסטר G שלח אותנו לאימון. הפעם טיפוס על אחד מההרים הצמודים לטורס דל פיינה שבצ'ילה. תוך יממה היינו צריכים להגיע למסוק שחיכה בפסגה.

הגענו תוך עשרים ואחת שעות לפסגה, לא היה שם כלום פרט לשלג.

"אתם רואים אותו?" שאלה סופי. 

"לא," עניתי, "אני לא בטוח שזאת הייתה המטרה שלנו".

"נער חכם" נשמע קול מאחוריי.

תשעה גברים חמושים ברובים הקיפו אותנו.

"שלושה לכל אחד, אח קטן?" לחשה סופי.

"לא, אנחנו יכולים להיפגע," ענה דייבי, "מה אתם רוצים?" קרא לעבר האיש שדיבר איתם.

"אותו!" אמר והצביע עליי.

"אותי?" לא ידעתי שאני מפורסם, "למה אתם צריכים אותי?".

"בואו תראו" הובילו אותנו האנשים לתוך מאורה גדולה לא רחוקה משם.

בתוך המנהרה שכב איש על מיטת בית חולים אליו חוברו אלקטרודות שונות. האיש עמד למות.

"אנחנו צריכים שתתקן את המכונה, אם לא תסכים - תמותו אחד אחרי השני!" אמר האיש.

כבר אמרתי שאני שונא לבחור?

"מי זה בכלל?" שאלתי.

הרובים הוטענו, כנראה זאת התשובה...

תיקנתי מה שיכולתי, מקווה שהצלחתי. תוך שניות הלב פעם בקצב רגיל!

"להתראות עד לפעם הבאה רנדי בראון" אמר האיש והשליך פצצת עשן. 

עד שהעשן התפוגג אף אחד לא היה שם, כולם נעלמו ללא השארת עכבות.

קולות של מסוק נשמעו מבחוץ, טוב שנזכרו.

כשנחתנו במפקדה לקחתי את הטלפון מהמזכירות בהחבא וחייגתי.

"הלו?" שמעתי קול.

"היי! זה רנדי, זה עם שם המשפחה של צ'ארלי".

ראבקה צחקה. זה השכיח לי הכול...

"מה נשמע, רנדי? לא היית היום, אתה מרגיש טוב"?

"סתם לקחתי חופש" שנאתי לשקר לה.

"מה את עושה היום?" שאלתי.

"כמו שכל בחורה נורמאלית אוהבת לעשות - שופינג!"

"אולי במקום זה רוצה ללכת יחד לסרט?"

"כן! לסרט הריגול ההוא, שמעתי שהוא חבל על הזמן!"... 

                            *

"רנדי! רנדי! תתעורר!" שמעתי קול.

ראיתי את דייבי מעליי, הוא ואנסיה לבשו כבר בגדי מסיבה.

"מה קרה"? שאלתי.

"איזה מישהו מהמטבח השמיע צרחות ונוצרה המולה, רצנו לחדר ההלבשה. תוכנית מעולה!" אמרה אנסטסיה בחיוך.

"וההיא עם סכין המטבח?" שאלתי.

"אתה מתכוון על זאת שמתחת לשולחן?" שאלה דייבי.

הבטתי לכיוון השולחן. הטבחית שכבה שם מעולפת, סכין המטבח לא נמצא שם.

"חיסלת את חמישתם לבד? אולי מעכשיו תשתדל להיות רעב לעיתים קרובות יותר" צחק דייבי.

"מעולה!" אמרתי, "ומה עכשיו?".

"כבר חשבתי על משהו," צחקה אנסטסיה, "מקווה שאתם אוהבים מסיבות..."

(המשך יבוא)



מתח סיפור בהמשכים פעולה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד