בנושא
בכרם
חדשות
 
ההצגה של אורי / אדרבה, גם אני
בביכורים מאז ח´ אב ה´תשע"ה

בלילה סיפרתי מעשה לצדיק הקטן. וכל השומעו, בעז"ה לא יצא מזה העולם בלי חיוך:

אורי ורוני הלכו להצגה עם סבתא. איזה כיף! הם מאוד אוהבים הצגות, ובעיקר עם סבתא, בגלל שהיא קונה מלא גומי. הם דילגו וקפצו כל הדרך, בעוד סבתא מנסה להרגיע את ההשתוללות ולהזהיר אותם מהכביש. כשנכנסו לאולם, סבתא לחשה להם שכאן צריך להיות בשקט כל ההצגה, ולא להפריע בכלל. "תהיו ילדים טובים" היא אמרה, והם התיישבו. אחרי כמה דקות, האורות כבו. אורי החזיק חזק את היד של סבתא, כי הוא קצת פחד, למרות שהוא ידע שבתיאטרון אין מפלצות אמיתיות. המסך נפתח, ועל הבמה ישב אביר יפה, עם שריון נוצץ, חרב ומגן, ובכה. הוא בכה ובכה, והבכי רק התגבר. סבתא ראתה שאורי נדרך כולו, הפה שלו רוטט, ונראה היה שהוא רוצה לצעוק משהו. האביר ממש יילל, והקהל ממש ישב והסתכל. אורי לא הבין למה אף אחד לא שואל את האביר מה קרה לו. למה שאר השחקנים החברים שלו לא באים לעזור לו?

פתאום, אורי קפץ ורץ לבמה, טיפס למעלה ורץ אל האביר. הוא נגע בכתפו, ושאל "מה קרה לך? למה אתה בוכה?" האביר הסתובב בהפתעה לאורי, והשתנק "אין.. אין לי סוס"

"סוס?" שאל אורי, ומיד הבין " אהה, סוס". האביר המשיך בהשתנקויות ואמר "מה זה שווה אם יש לי שריון יפה וחרב גדולה ואפילו מגן, אם אין לי סוס. איך אני אוכל להציל נסיכות ולהרוג דרקונים? במונית?" והוא המשיך לבכות. אורי נראה ממש מודאג. הוא הסתכל מסביבו,  ופתאום רץ לקצה הבמה, תפס מטאטא שהיה שם וגרר אותו עד לאביר. "הנה!" הוא צועק בשמחה "מצאתי לך סוס!". אורי התיישב על הסוס, והתחיל לרכב בקפיצות ודילוגים. הוא צהל כמו סוס, וקרא קריאות של אבירים. האביר הרים לאט את הראש, והביט בהפתעה עצומה על אורי. חיוך ענק התחיל להפציע בפניו של האביר. כשאורי ראה את זה, הוא רכב לכיוון האביר, ירד מהסוס ואמר "בוא, תעלה עליו, הוא שלך". האביר קם לאט, ליטף את הגב של הסוס בעדינות ובהתרגשות, ועלה בזהירות. אורי הראה לו איפה לשים את הרגליים, איך להחזיק את המושכות, וקרא "קדימה, תתחיל לרכב!". והאביר, שעדיין קצת רעד,  רכב לאט, כמה צעדים, ואז התחיל לקפוץ ולהגביר את הקצב. "יופי!" צעק אורי, והתחיל לרוץ לידו. הם קפצו ודילגו ברחבי הבמה, וצעקו צעקות של אבירים. סבתא שמה לב למנקה שהגיע לשולי הבמה מודאג, וכשראה את המטאטא, חייך ונרגע. האביר, כולו מאושר, דילג בשמחה עצומה, וליטף מידי פעם את הסוס באהבה רבה. הוא עצר וחיבק את אורי חזק "תודה רבה ממש! אתה לא מאמין כמה אני שמח. סוף סוף אני אביר אמיתי!"

 אורי שמח, אלא שפתאום, הוא הסתכל על הקהל, והבין איפה הוא נמצא. הלחיים שלו האדימו והוא רץ מיד למטה וחזר למקום ליד סבתא.

בהמשך ההצגה, האביר הציל כמה נסיכות, הרג דרקונים ואפילו חצה את היער השחור לבדו, והכל-עם הסוס הנפלא שאורי הביא לו! בסוף ההצגה כל השחקנים נעמדו בשורה והתכוננו לקוד קידה, כנהוג, אלא שפתאום האביר הסתכל אל הקהל וחיפש את אורי בעיניו. סבתא לחשה לאורי שהשחקנים מחכים לו.

 "לי?" הוא הופתע והתכווץ. רוני ראה שקשה לו, אז הוא לקח את היד של אורי והם עלו לבמה ביחד. הם התחברו לשורה של השחקנים וקדו קידה כמה פעמים.

אחרי זה השחקנים לחצו ידיים לאורי, והנסיכה אפילו נתנה לו נשיקה. האביר הרים וחיבק אותו, ולחש לו: "תודה רבה, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך". אורי רק הנהן וניסה להסתיר את הלחיים שלו. ואת החיוך.

והם ירדו מהבמה וחזרו לסבתא.



סיפור ילדים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאדרבה, גם אני
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ´ אב ה´תשע"ה  
אין לי כ"כ הרבה מה להגיד מעבר. אולי שכסיפור ילדים זה מודע מדי לעצמו וכסיפור מבוגרים זה לא מורכב מספיק. אבל באמת שזה לא חד וחתום.
כ"ט אב ה´תשע"ה  
את הקלילות, את המסגרת שיש כאן (גם אם אינה מושלמת). אני חולה על סיפורים קצרים חמודים כאלה אם כי אני חושב שאפר לתת כאן עוד קצת...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד