בנושא
בכרם
חדשות
 
הגוף זע בחושך (מחרוזת) / לשש
בביכורים מאז ט"ז תמוז ה´תשע"ה

הִתְגַּלּוּת

 

אֵין לִי אֵיךְ לְהִתְכַּחֵשׁ יוֹתֵר לַגַּעְגּוּעַ

וְאֵין לִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת עַצְמִי

רַגְלַיִם שֶׁלּוֹמְדוֹת לָרוּץ כְּשֶׁאֶפְשָׁר

וְיָדַיִים שֶׁעֲדַיִן לֹא יוֹדְעוֹת אֵיךְ לְהִתְנוֹעֵעַ

וְרֹאשׁ שֶׁלֹּא מַבִּיט לְעַצְמוֹ בָּעֵינַיִים

וְלֵב שֶׁפּוֹעֵם גַּם כְּשֶׁנִּשְׁבָּר

שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה מֵאֵיפֹה מַתְחִילִים

גַּם שֶׁיְּחַפֵּשׂ לֹא יִמְצָא מִילִים.

 

 

 וּמַה יִּקְרֶה אִם נַעֲזֹב

 

וְיוֹנָתָן רַטוּשׁ כְּבָר אָמַר

שֶׁהַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁפּוֹעֵם גַּם שֶׁשָּׁבוּר הוּא הַלֵּב

וּבַלֵּילוֹת הַפַּנָּסִים מַבְלִיחִים עַל הַדְּמוּת הַבּוֹדֵדָה עַל הַכְּבִישׁ,

רָץ וְשָׁב בֵּין הַבְטָחַת הַלַּיְלָה לְאַנְחַת הַבֹּקֶר

וְלֹא עוֹצֵר לְרֶגַע

כִּי מַה יִּקְרֶה אִם הָעוֹלָמוֹת יִפְּלוּ וְלֹא נִרְאֶה עוֹד אֹפֶק

וּמַה יִּקְרֶה אִם נַעֲזֹב

לְרֶגַע

 

 

זֵעָה

 

וְכָל הֶעָתִיד כָּךְ

לִשְׁעַת לַיְלָה מַזִּיעָה בַּמִּטָּה

הַקּיּוּם נוֹטֵשׁ אוֹתָךְ לִבְכּוֹת לְבַד

הַנָּחָשׁ מוֹסֵר שֶׁתֵּדַע יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא רַק לָהּ הַלַּיְלָה

גַּם הוּא לָמַד אֶת סוֹד חֲרִיצֵי הַמִּרְצָפוֹת.

 

מַצַּב הָעִנְיָינִים שֶׁל הַחֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן:

10  פְּעָמִים הוּא בָּא לְבַקֵּר בַּלֵּילוֹת

3  בְּעֵרוּת מֻחְלֶטֶת שֶׁל צָהֳרַיִם

פַּעֲמַיִם תָּקַע לִי חֶרֶב פִּיפִיּוֹת יָשָׁר בֵּין הָעֵינַיִים.

מְצַפִּים מִמֵּךְ לָרוּץ כְּבָר חֲזָרָה

אֲנִי עֲדַיִן מְנַסָּה 

לְהַסְדִּיר נְשִׁימָה.

 

 

 

 

 לַיְלָה

 

שׁוּב אֲנִי נִכְנָע לַלַּיְלָה שֶׁלְּךָ

הוֹלֵךְ שָׁפוּף לְהָבִיא אֶת שַׂק הַתַּעֲנִית הָרָגִיל

לַעֲמֹד מוּל הָעוֹלָם וְלוֹמַר:

                   אַתָּה כְּהֶרְגֶּלְךָ

                           כָּל כָּךְ אַתָּה

 

אַתָּה שׁוֹמֵעַ?

מִישֶׁהוּ בּוֹכֶה בַּחוּץ

דִּמְעוֹתָיו נִיתָכוֹת עַל הַחַלּוֹן.

 

 צוּקִים

 

גַּם לִישׁוֹן זוֹ אוֹפְּצְיָה

 

בִּמְקוֹם זֶה אֲנִי עָסוּק בְּלִזְרוֹק אֶת עַצְמִי מִכָּל הַצּוּקִים שֶׁבַּבַּיִת

מֵהַמִּטָּה לָרִצְפָּה

וְלִישֹׁרֶת הַמַּדְרֵגוֹת

מִתְגַּלְגֵּל כָּךְ עַד שֶׁצָּמוּד לָרִצְפָּה הַקָּרָה

מַאֲזִין לַגּוּף

שֶׁזָּע שָׁם בַּחֹשֶׁךְ.

דִּיסְקוֹרְס

 

אַתָּה כְּבָר יָדַעְתָּ לְהִנָּבֵא עָלֵינוּ נְבוּאוֹת זַעַם

לַחֲזוֹת בֹּא חַיּוֹת רָעוֹת לְעֵת רְתִיחַת הַדָּמִים

הַבֵּט בַּשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים כְּחֻלִּים

וּבֹא עִמָּנוּ לְצֹמֶת הַמְּבוּכָה

(גָּרֵד בִּזְקָנְךָ הַשָּׁחֹר, הַקּוֹדֵר)

לְחַשׁ:

        אוּלַי

              אֶפְשָׁר גַּם אַחֶרֶת.

 

 

 

וְיֵשׁ שֶׁיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ

 

וְיֵשׁ שֶׁיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ

וּמַבְטִיחַ שֶׁלֹּא יִשָּׁבֶה אַחֲרֵי אוֹרוֹת הָרְחוֹקִים

שֶׁיֵּדַע לִבְכּוֹת כְּשֶׁצָּרִיךְ וּלְחַיֵּךְ

שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן.

 

וּבְסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם בָּא אֶל אֱלוֹקִים

וְשׁוּם רְעָמִים וְשׁוֹפָר לֹא יָבוֹאוּ.

עַכְשָׁיו אֲנִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ הוּא צוֹעֵק

וְאֵיפֹה כָּל הַיָּרֵחַ וְהַפַּנָּסִים

אֲנִי נִגְרָר הוּא אוֹמֵר.

טִיפָּה סְרוּחָה נִגְרֶרֶת עַל הַדַּף,

מִתְחַנֶּנֶת לִהְיוֹת לְמִלָּה.

 

 

 

סִיּוּם

 

וְאֵיפֹה הַסִּיּוּם שֶׁיִּיתֵּן תִּקְוָה

וְהַהֶמְשֵׁךְ שֶׁיָּבוֹא וְיִגְאַל

יוֹם אֶחָד מִישֶׁהוּ יַעֲשֶׂה מִזֶּה סִפּוּר

עַד אָז אֲנִי כָּאן

מְחַכֶּה לַלֵּב

שֶׁיַּתְחִיל לְהַרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ.

 

 



התבגרות

© כל הזכויות ליצירה שמורות ללשש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א תמוז ה´תשע"ה  
ואת המילים שאתה מפיח בהן.
ברוך השב
כ"ב תמוז ה´תשע"ה  
במיוחד את 'צוקים' עם התיאור של הדמות המתפרקת לכיוון הריצפה הקרה. מוכר ומוחשי. גרם לי לחוש את הגוף ולהכנס לאווירה. השיר מצליח מאד ליצור אווירה. לא ברור לי מה הקשר בין שיר לשיר במחורזת ולפעמים חשתי שפשוט ע-פ-ת עם המילים וירית אותם בצרורות ישר מהקרביים בלי יותר מדי עיבוד.
כ"ב תמוז ה´תשע"ה  
בעיקר התגלות וסיום.
זה מאוד מאוד יפה , אבל קצת עמוס לי ( אבל יכול להיות שרק לי...)
כ"ב תמוז ה´תשע"ה  
כואב.
(יש פה כל כך הרבה שאולי מתי שהוא
אני יחזור לכתוב תגובה מסודרת,
בנתיים הרבה מחשבות\הרגשות)

(וכן זה עמוס אבל יותר כמו להיכנס לעולם
בנשימה צרופה
שאתה לא יודע איך זה יתקדם ומתי יגמר)

וכיף שחזרת,
אתה כותב נהדר

תודה לך על זה
כ"ג תמוז ה´תשע"ה  
דוקר.
אתה דוקר את הנקודה ומאפשר להוציא קולות של תיקון ממנה. אין לי מה לומר.

(והדיסקורס הזה גדול)
כ"ה תמוז ה´תשע"ה  
זה מה שתפס אותי יותר מהכל. לא יודע למה, אולי כי זה הכישירי בשיר. כל כך צפוי ולא צפוי, מצמיד אותי אל הקיר עם אגרוף מונף.

אבל גם אולי הכמעט קלישאה, עם כאב כל כך כנה:
אַתָּה שׁוֹמֵעַ?

מִישֶׁהוּ בּוֹכֶה בַּחוּץ

דִּמְעוֹתָיו נִיתָכוֹת עַל הַחַלּוֹן

(שולח יד ממרחק)
ז´ אב ה´תשע"ה  
חימשתי. מאמינה שעוד אחזור לכאן לקרוא
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד