בנושא
בכרם
חדשות
 
שעיר לעזאזל / איתן 128
בביכורים מאז ה´ תמוז ה´תשע"ה

שני שעירי יום הכיפורים מצוותם שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד.

"מי לוקח פקלים"?  שאל יאיר, "רק לא אני" חשבתי לעצמי, "במסע שעבר כמעט התעלפתי בגלל הפק"ל מים"
"אני אקח ראשון" שמעתי את אליעד אומר, אליעד בחור גדול, הפק"ל לא באמת מפריע לו ללכת במסע. "אני שני" שמעתי מישהו אחר מכריז, ובאיחור קל הבנתי שאני אמרתי את זה. טוב, מתישהו זה בכל מקרה היה מגיע אלי, אין לנו באמת מספיק סד"כ כדי שאני לא אקח פק"ל.

ואף על פי שאינן שווים, כשרים.

"שתי דקות, עמדתם פה בח' עם מימיה מלאה. שתיים, צאו!"

מסרו למי שהיה מוליכו, והכל כשרים להוליכו.

המ"מ עומד בראש שני הטורים "את המסע הזה אני מוביל, כולם הולכים בשני טורים, לא פותחים פערים, אנחנו מתחילים את המסע הזה ביחד ומסיימים אותו ביחד, ברור מחלקה 2?"
"כן מפקד המחלקה" אני ממלמל לעצמי.
"לא שמעתי, ברור מחלקה 2?"
"כן מפקד המחלקה!"

אלא שעשו הכהנים קבע ולא היו מניחים לישראל להוליכו. אמר ר' יוסי, מעשה והוליכו ערסלא, וישראל היה.

מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה ראשונה. עשר סוכות מירושלים ועד צוק, תשעים ריס, שבעה ומחצה לכל מיל.

שעה הליכה, רבע שעה עצירה, שעה הליכה, רבע שעה עצירה. קצב שש, אולי טיפה יותר, בערך כל שש- שבע קילומטר עוצרים, מחליפים פק"לים. אני שני, רק שלא יהיו דיונות, כי אם כן אני אשקע בחול ולא אצליח לזוז.

על כל סוכה וסוכה אומרים לו, הרי מזון והרי מים, ומלווים אותו מסוכה לסוכה, חוץ מהאחרונה שבהן שאינו מגיע עימו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו.

"מחלקה 2! 12 דקות הפסקה, נחתם עשיתם מתיחות, החלפתם פקלים. כל אחד בהגדרה פירק מימיה. 12 צאו!"  
סוף סוף מוריד את הפקל, שרדתי את החלק שלי, עוד מעט יתחילו האלונקות ואז נסיים. המדסניקית עוברת בין החבר'ה עם חבילה של גומים ומחלקת לכולם, אני לוקח אחד ממלמל 'שהכל' ולועס לאט כדי להרגיש את הטעם כמה שיותר. מוריד את הכובע ומנגב אתו את הזיעה מהפנים ביחד עם צבעי ההסוואה.
שלפתי מהווסט את השוקולד שהחבאתי בו, אכלתי קצת ונתתי ליוסי לידי שיאכל גם הוא, למה הוא נראה גמור.  
אופס! שכחתי לברר אם הגומים כשרים....

מה היה עושה, חולק לשון של זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין שתי קרניו, ודחפו לאחוריו...

טופח פעמיים על מי שלפני, נכנס מתחת לאלונקה ודוחף אותו קדימה, שלא יפריע לעבור...

האורות של הבא"ח לפנינו עוד קצת ואנחנו מסיימים, ראבאק אחרון והגענו.

ומניין היו יודעים שהגיע שעיר למדבר...מירושלים ועד בית חידודו שלשה מילין, הולכין מיל, וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל, ויודעין שהגיע שעיר למדבר.

נכנסים לבא"ח, מגיעים לפלוגה, זהו, זה הסימן שסיימנו.

או שלא "חבר'ה זה לא נגמר עד שזה נגמר, אנחנו ממשיכים!" מתחילים את הסיבוב ההקפי של הבא"ח.
לעזאזל!

ר' ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם, לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל

"עלה!"
"קרב!"
"עלה"
"קרב"
"עלה"
"קרב! קרב! קרב!"

וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין, שנאמר, 'אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו'



יום הכיפורים צבא

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיתן 128
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט´ תמוז ה´תשע"ה  
זה מוצלח, רק שהיה אפשר להוביל את זה קצת מעבר ל´תראו את הדמיון´. לך לכיוון של - מה הדמיון הזה אומר לנו? מה נקודות השוני אומרות?
בכל מקרה יפה וכתוב היטב
י"ג תמוז ה´תשע"ה  
מה שניק אמר.
יפה, מעניין, אבל אם היתה משמעות לקישורים - החמצתי אותה.
י"ג תמוז ה´תשע"ה  
א. תודה רבה
ב. ניק בלי ראש, שאלה אמיתית בלי ציניות. האם היצירה צריכה להגיד משהו? האם בכלל, לכל יצירה צריכה להיות אמירה ודעה? אולי יש גם יצירה, סתם, לשם היצירה?
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד