זוכר איך שהלכנו יד ביד
והתחרינו בריצה?
זוכר את החיבוק
והחיוך עם הקריצה?

והנשיקה החטופה
ומגע היד שלך, המרפרף
כל בוקר כשלגן נכנסת
לעוד יום שלם של כיף?

ואיך שאותי חיבקת
ביד אחת התיק
כשהוצאתיך מהגן
ולא רציתי שתפסיק

ובגן המשחקים
"אבא!" לי קראת
ורצית שאותך אראה
מתגלש לבד למטה

ואיך אפשר לשכוח
מקלחות בקצף וסבון
וקריאת שמע בשמחה
כשעלית למיטה לישון

ושמחה וחיוכים
וקול צחוקך המצטלצל
כל בוקר כשקמת
קולך כמלאכי אל

ואיך אחרי טיול ארוך
כשאותך הרמתי כי נרדמת
פקחת רגע את עיניך
ולחשת "אוהב אותך אבא"

ובכל שישי, בליל שבת
ממש אחרי הסעודה
קפצנו וצחקנו יחד
בסלון על הספה

ואיך בצהרי יום השבת
היינו שנינו מהלכים
עד שרצת לפני
שתספיק לתהילים

ואיך שם לבד עמדת
בלי מורא ובקול גדול
אמרת דבר תורה
ממש כמו רב גדול

וכולם בהשתאות
בך הביטו בשמחה
ואיך הרגשתי שאני
כבר מתפוצץ מגאווה

ואיך לשנינו יש שפה
המובנת רק לשנינו
שבחיוך ובקריצה
אחד את השני הבנו

ואיך הייתי רק רוצה
שרגעים כאלו ימשכו
לעד ולעולמים
לפני שהם יילכו

אבל הזמן אינו עוצר
ולבגרות אתה נכנס
כבר לא קופצים על הספה
כבר לא משתובבים כמו אז

ומה שרק נותר כעת
מילדות קסומה ומתוקה
הם הזכרונות שלנו יחד
חיבוק חזק ונשיקה