המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
סמים קלים / כן, סליגדו
בביכורים מאז ב´ סיון ה´תשע"ה

כשנגמר לי החומר, עברתי לסמים קלים יותר- שינה.

אין ספק, זה הרבה פחות מספק, על כל מיליגרם או שניים צריך כמה שעות טובות וגם אז עוד לשכנע את עצמך אבל בסוף זה עושה את העבודה- הטשטוש מגיע ובמובן מסויים יש בו אפילו משהו ממשי יותר (מזכיר את ההבדל בין כימיקלי לטבעי). אתה הולך ואשכרה אין שום זוהר בחפצים, הם כבר לא באמת יציבים כל כך, אתה יכול ממש לראות את הרעד.

תשמע, זה גם ממכר בטירוף, והרבה יותר זמין וזול. אתה פשוט צריך לשכב, לעצום עניים והגוף כבר יעשה את העבודה. בלי כדורים, מזרקים, פילטרים וכל החרא. פשוט לכבות את עצמך.

...

צניחה איטית בצינור לחץ קשיח וחבטה. שוב אני כאן. אור בגינה האחורית, מריצה הפוכה וחוטי ברזל חלודים מונחים ברישול על הצהוב שהיה פעם דשא. אבא עובד מקדימה על בריכת הדגים הסדוקה- מרוקן, מנקה, מנקש, אוטם ובין לבין מוחה זיעה ושותה מהבקבוק המונח על גזע העץ. אני עולה במדרגות הצרות אל הרחוב המוליך אל בית הכנסת המרכזי. מודעת האבל המקומטת כבר איננה, היא פינתה מקום לאיזה כרזה על ערב לימוד אבות ובנים בליווי קטעי זמר של ילדי הקהילה. כיבוד קל יוגש במקום. הציבור מוזמן. על יד הכיור מחכה לי הנטלה האדומה שטיפות מים מבריקות את כתמיה השחורים. אני רוחץ את ידי ומחכה לטהרה שתגיע. לאחר מכן מנגבם בחופזה לוקח סידור קטן מהחדר הסמוך ונכנס להיכל המרכזי. החזן מודיע ששומר ה' את כל אוהביו ומבטיח שבתמורה אנחנו נברך אותו מעתה ועד עולם. הללויה. עוד מעט יגיע השקט. התפילה שלי מסרבת לצאת מהסידור. אני מתחנן אליה שתתן לי קצת, שתדבר איתי, אך היא מצטנפת לה באותיות השחורות ולא מוכנה לעלות. אני מנסה לנענע אותה, לקפוץ, למחוא לה כפים אך היא בשלה. כמוצא אחרון אני מנסה לצעוק על אף חוסר הנימוס שבדבר, היא מתרגזת ומפילה אותי לקשיות הספסל. יודעת מה? לא צריך! אני משיב לה. בכל מקרה אני לא לגמרי בקטע שלך. בכלל, אני אוהב יותר את התורה, יש בה יותר עניין והאותיות שלה נדיבות בהרבה ממילות התחינה וההודאה שלך. פותח בהתרסה את הספר החום שרק המתין לי על הסטנדר ומתנחם בדיבורים שלו על אלוהים. ההוא שעומד במרכז מכריז שביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ואני יוצא עם כולם הביתה.

...

היא (שם בדוי) עומדת כל הזמן ברקע. לעיתים רחוקות אני רואה את פניה, רוב הזמן היא רק שובל מעומעם של צבעים דהויים. כאן, אני אפילו מדבר איתה לפעמים. שם, אני חומק מפניה באגביות ומשתדל שלא להגניב מבט לאחור. פעם אהבנו, יש לי שירים שיוכיחו את זה, אפסנתי אותם עם שאר שאריות האהבה במדף הזיכרונות, מעל למגירת הגעגועים. משמאל.

רגע, ת'מבין? אני שולט בזה לגמרי... כל מה אני צריך לעשות זה להיכנס לאיזה עולם שאני רוצה כרגע. אין כמו החופש הזה, תאמין לי. יותר טוב מהרב קוק.

השראה היא יכולת, רק שלאחרונה היא התחילה לקרוא קצת על חירות ומימוש עצמי אז היא מרשה לעצמה להתחבא מדי פעם. אני עוד אתפוס את הקטנה הזאת פעם אחת ואראה לה מה זה, ממני לא בורחים. אני אאסור עליה לצאת מן החדר ורק אם היא תתנהג יפה אקח אותה לשאוף אוויר צח מול איזה נוף. טוב, שנינו יודעים שבמקומות כאלה אני כבר די חייב אותה. בכל זאת, היא יודעת לכתוב, לא אני.

...

התפוררות, ערפול איטי ומגע קל. נחתתי שוב לכאן. הקולות האחרונים שאני זוכר הם של משמרת שלישית של לילה בה אישה מספרת עם בעלה ומכונת כביסה חורקת. בכדי להשלים את האפקט אני משפשף עיני בשאריות רוח רעה. זהו, אפשר לפקוח עיניים. (גבריאל בלחסן קעקע על זרועו- "גם כשעיני פקוחות איני רואה דבר". כמה שזה מדויק). חיצונים קטנים נתפסו בקורים שעל עיני במהלך הלילה. טועם אותם, יש להם מרקם חמצמץ משו. (ועיין בשו"ת מצעדי גבר שדן אם יש בהם משום לא תאכלו על הדם והעלה להתיר בשעת הדחק). מוודא שהכחול בחוץ מספיק בהיר, לובש את המכנסיים החומים שקניתי בעיר עם צביקי (האמת, אני מעדיף את עלי התאנה מפעם אבל הם יצאו מהאופנה) ויוצא מהחדר. בבית המדרש תמונות משם יופיעו. ממלמל, מתעטף, מניח, קורא בשם ה' ומודיע עלילותיו אך לפי האטימות נראה שהוא כבר התפלל במניין המוקדם. הלו! ישתבח שמך לעד יוצר חושך. שמע, ישראל מייחדים אותך מלך אוהב צדקה ומשפט. אל ארך אפים. כלום. אני מחפש את היציאה הקרובה. תופס טרמפ עם הרכב והסוסים של אלה לחדר האוכל, אולי בברכת המזון יהיה משהו. אך אני לא מספיק לספר שלא ראיתי צדיק נעזב, ברחם על משכן כבודך איבדתי את זה. שוטף שאריות טחינה ועגבנייה מהצלחת. ניגש לסדר את הבוקר. עדיין אין חברותא. פרק שני בבבא מציעא הוא חומר נפלא למושררים, אוצר בלום של דימויים: אבידות, ייאוש, דעת ועוד על מיני דברים כאלה שהם אוהבים לכתוב עליהם בשורותיהם הקצרות. אולי איזה חידוש יקפוץ לבקר היום. נוכל אחר כך למסגר אותו ולהניח ליד המיטה. אגב,  יש חלקים בגמרא (בתחילת הדף, כשלאמוראים יש עוד מוזה) שכתובים בשורות קצרות כמו שיר. פעם שמעתי רב אחד שדיבר על אביי ורבא כשחקנים המרכזים של הסוגיא. כאילו שהמילים האלו הם טקסט של סרט או מחזה. מעניין אם הביקורות היו מפרגנות ליצירה שכזו. הכבדות בראש מתחזקת. קולות משם לוחשים בי הזיות. אין, החומר הזה חזק בטירוף. זוג חמוד מתענג על הסוגיא מאוחרי. אין כמו נחלת דוד ליד הקפה. בכללי כדאי לחברות מסחריות לשווק אחרויינים עם הקפה שלהם. אפשר גם להוציא סדרה של טעמים לפי סוגיות בש"ס (במקום קצב ברזילאי, שור הנוגח פרה או משהו בסגנון) זה יכול לתפוס. המהדורה מוגבלת. מחיר מבצע.

יש מוסדות עם פינת עישון. אצלנו יש מזרון בבית המדרש למקרה שבחור יצטרך לחדש את הספקת החומר בדם. נראה שעוד נצטרך אותו היום. קורה הרבה שאין לי מספיק כוח בשביל ללכת עד למיטה שלי. אני מודה שכל הדיבור הזה מעורר בי חשש שאולי יום אחד אטול מנת יתר ולא אוכל לצאת. אבל אולי עדיף. כבר סיפרתי שאיני מצליח להיכנס לשום מקום.

...

דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים, הם רק מכניסים ומוצאים. שינה היא הכי קרוב למיתה או לנבואה שתוכל להשיג כאן. ורק כאן זה 1/60. שם זה ממד של נצח. אין משחקים של פנים וחוץ. אתה מקבל את החלק שלך וזהו. שמעתי שיש נשמות שמדגישות במרקר את "מחיה המתים" לפני שהם מגישות את התפילות לעיון במשרד לענייני שוועת עניים. צדיקים לא יבנו זאת. אין להם מנוחה לא כאן ולא שם ולא כאן. אנשים כמוני יקנו את החומר הזה בכל מחיר. עד שיום אחד שם יהפוך לכאן, צניחה איטית בצינור לחץ קשיח וחבטה.

אור לבן ממלא

גוף נשאר קר

ותלולית עפר.

 



סמים שינה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לכן, סליגדו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ו סיון ה´תשע"ה  
הדברים הקטנים והשנינויות ואוירת הסוריאליזם ששורה כאן על הכל.
מאד מאד קטע
י"ח סיון ה´תשע"ה  
(איך כתבת? פשוט לכבות את עצמך.)

וזה לא פשוט, אצלי זה בור שעלול להיות סופני.
כ´ סיון ה´תשע"ה  
עד כמה זה אתה ומנין כל העייפות הזו
כ"ט סיון ה´תשע"ה  
יש כאן כמה פיסקאות טובות ממש. וכל הסיפור הזה ממש מחודד.
וקצת מעורפל לי, כנראה שזו אווירת החומר על הסיפור, מה שמצריך לקרוא אותו שוב כדי שיתחבר קצת יותר.
ב´ תמוז ה´תשע"ה  
נוגע ללב.
תמיד כשאנשים כותבים/מדברים על ה׳כיבוי׳ שלהם וזה נשמע לי כ״כ מודע ומחובר, אני מתקשה להבין איך לזאת יקרא ׳כיבוי׳...

כשסיימתי לקרא הסתכלתי על העולם בעיניים האלה שלך, כהמשך למה שקרה כאן.
שבת שלום והרבה אור
ג´ חשון ה´תשע"ז  
זה היה לי מאוד ארוך, בוודאי ארוך מדי.

מצד שני זה מלא בדיוקים יפים ונדמה לי שאפילו כנים. נראה לי שזו הסיבה שבסופו של דבר אכן קראתי עד הסוף.

ותודה לנועה ולנר שהביאתני עד הלום.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד