בנושא
בכרם
חדשות
 
שאלה / על גג בית המדרש
בביכורים מאז א´ אייר ה´תשע"ה

מדוע תמיד

כשהאושר מציף את הגוף

למוד הסבל,

אתה נשכח אי שם

במעמקי השכול?

 

מדוע רק כשעצוב

וכשכתפיי לא מסוגלות עוד

לשאת את המשא,

רק אז, כשעוצמת עיניי

אני מרגישה אותך לידי...

 

מדוע לא תוכל

ליום אחד לפחות

להשאר תמיד איתי?

 

למה תגיע רק בלילה

בחושך המאיים, בדמעות...



שכול

© כל הזכויות ליצירה שמורות לעל גג בית המדרש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
א´ אייר ה´תשע"ה  
פשוט מאוד. מי שמת - לא צריך להישאר איתנו כל הזמן. לא צריך לסחוב את האבל לכל מקום. טוב מאוד להתגבר עליו ולשמוח תמיד. וכמובן, כשפתאום עצובים בגלל משהו אחר, או שחשוך ובודד - זה צף ועולה. כי עצב מתחבר לעצב, כי כשפותחים לו מקום - הוא נכנס. אבל גם זה לא אומר שהוא צריך להיות שם.
לפעמים הבת שלי עצובה בגלל משהו מסוים, ופתאום כל דבר קטן נהיה סיבה לבכי בשבילה. לדעתי צריך להתגבר על זה.

לכן אני הייתי לוקחת את השיר שלך, מערבבת אותו טוב טוב והופכת אותו לבית אחד משיר, ומחפשת את ההמשך הטוב, את הסוף של התהליך, את הנקודה שבסוף המשפט, ולא את סימן השאלה, כדי שלא להשאיר אותו ככה. למרות שזה מותר...
ב´ אייר ה´תשע"ה  
מי שמת נשאר איתנו תמיד, זה לא משהו קטן ומעציב שילדה צריכה להתאמץ כדי "להתגבר עליו".
המתים נשארים בחושך, בשקט, ברגעים הקשים, כמו שהשיר מתאר בצורה יפהפייה.
אבל הם נמצאים גם ברגעי השמחה והאושר, ולפעמים שם החסרון שלהם מורגש אפילו יותר.
אבל הם שם, ולא צריך להתגבר עליהם, ולא צריך לדחוק אותם לשום פינה. וסימן שאלה בסוף זה הכי טבעי והכי מחובר לחיים, לא תמיד יש סוף טוב. ולא תמיד יש סוף לתהליך.
ב´ אייר ה´תשע"ה  
אבל אני חושבת כמו זה שמעליי...

גם ברגעים שמתגברים צריך לזכור אותם, ודווקא אז, אני חושבת. אולי כדי שלא נעוף על עצמנו ונדע שאנחנו בסה"כ כלום.
ה´ אייר ה´תשע"ה  
ואני בכלל קראתי את זה על הקשר שלנו עם הקב"ה , שנזכרים בו רק כשרע ואז התפילו הכי חזקות .
אבל כשטוב...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד