בנושא
בכרם
חדשות
 
המקרה המוזר של דב הנמלים בשעת לילה / המשחק בקוביא
בביכורים מאז כ"ד ניסן ה´תשע"ה

ג'ימי רבינוביץ' היה סנאי עיקש מאוד וחסר חשיבות להחריד שאהב לפצפץ פצפצים. אהב עד כדי כך שהיה מסוגל למשל, להיכנס לחנות למוצרי חשמל, ולקנות שואב אבק יוקרתי ולו רק כדי לפצפץ את פצפציו. הוא אהב גם נקניקים בחרדל, חיפושיות זבל, וסנאית חמודה בשם קלרה. באותו בוקר יום שישי מהביל יצא ג'ימי בגופיה מביתו החמים כדי לשטוף את מכונית הספורט האדומה שלו, אהובת נפשו, ולפתע שמע קול טפטוף.

"מוזר" חשב, "מי מטפטף לו כך בימים טרופים אלה?", אך הטפטוף לא פסק. להפך, הוא המשיך לטפטף. בשלב מסויים זה כבר הטריד את מנוחתו, והוא החל לתור אחר מקור הטפטוף. "מיהו הטפטפן המטפטף טפטוף טורדני שכזה?" צעק ונופף בידיו בכעס. עיניו ירו גיצים, פיו רשף אש, ואצבעותיו נקפצו לאגרופים. כצפוי, היה זה יחזקאל, דוב הנמלים מהקומה למעלה, ששכח לסגור את הברז בביתו. "אח, יחזקאל, יחזקאל" נאנח ג'ימי והמשיך בשטיפה. "מה הבעיה?" התמרמר יחזקאל, שניכר שזה עתה הוער משינת הבוקר שלו, "בסך הכל ברז מטפטף, קורה, נשמה שלי.", "אין דבר. הכל בסדר יחזקאל, אתה יכול לחזור לישון" אמר ג'ימי, "אוה, תודה רבה באמת" מלמל יחזקאל והשתרך לעבר מיטתו במבט מפוהק.

ג'ימי זמזם שיר סקוטי ישן בניסיון מר לשעשע את עצמו. "איזה עוד דבר מסתורי יכול להתרחש בבוקר מוזר שכזה?" חשב לעצמו. לפתע נשמע רשרוש מסתורי מכיוון השיחים. ג'ימי, שהיה ערוך ומוכן להתרחשיות מסתוריות כגון זו, נשכב על הרצפה וזחל חרש לעבר מקור הרחש. ופתאום, כמו משומקום, קפץ מן השיחים ברווז מעונב, שצמה קלועה משתלשלת על גבו באצילות.

"היי, גבר" פנה אליו ג'ימי בנחמדות. "מה מביא אותך הנה?". "אהמ, אהמ" כעכע הברווז בחשיבות מוגזמת והיטיב את עניבתו הצהובה על חזהו. "ובכן, שמי הוא מר סמית ואני סוכן חשאי" לחש בקול מסתורי. ג'ימי גיחך. "סוכן חשאי? אתה? מטעם מי?", הברווז נעלב. "סוכן חשאי, ועוד איך. מטעם אגודת ב.ב.ב., שאלה הם ראשי התיבות של "ביון ברווזי בטחוני", או... שמא "בירווז בטחון ביוני", או אולי זה "ביטוח ביון ברווזי", ובכן, אינני זוכר במדויק". ג'ימי סקר את האורח בחשדנות, למען האמת הוא שידר אמינות יחסית. "אה, אמ... אני ג'ימי, ואני סנאי שמנמן, גרגרן, שונא אורחים וחסר מעצורים" אמר בלבביות אופיינית והגיש את כפתו ללחיצה.

"ואגב, אני משוגע על פצפצים, אז אם יש לך, דבר איתי", הוסיף.

 מר סמית הרצין ואמר בקול סמכותי: "ובכן, זמני קצר. אני בשליחות סודית ואתה מבזבז את זמני". ג'ימי נדלק. "שליחות סודית? של הב.ב.ב? דבר איתי!" מר סמית נענע בראשו לשלילה. "אין סיכוי. השליחות הזו חשאית מדי בשביל פטפטן שכמוך, ועתה, אני חייב לזוז אם יורשה לי", ג'ימי בלע את העלבון הצורב, אך לא ויתר, "רגע, מר סמית, חכה. אתה לא מכיר אותי... אני שומר על סודות כמו בכספת, ואני גם פיקח, ערמומי, חרוץ, ממולח ומפולפל. אין דבר בשכונה שלא ידוע לי. אם תרשה לי להצטרף אליך לשליחות ה... מסתורית שלך...". מר סמית בחן אותו. "בסדר" הוא אמר ומשך אותו באחת אל מתחת לשיח. "זה בקשר ליחזקאל קורץ. דב הנמלים", לחש. ג'ימי הנהן בהבנה.

~~~ 

"הכל התחיל לפני שלוש שנים" פתח מר סמית. "זה היה לילה גשום וסוער, הרוח טלטלה את התריסים בזעף ובחוץ השתוללה סופת ברקים. איש לא הוציא את אפו מביתו באותו לילה". ג'ימי האזין בסקרנות, ומר סמית המשיך. "אותו לילה היה ליל ירח מלא. טוב, זו אולי לא עובדה משמעותית כל כך, אך נדמה לי שהיא אופפת את הסיפור בעננת מסתורין כזאת, כך ש... ובכן, באותו לילה התהפך יחזקאל, שלהלן נכנה אותו "יוד" לשם הסודיות, על משכבו, ולא הצליח להרדם. מחשבה טורדנית-כפייתית הטרידה את מנוחתו. מול עיניו ניצבו להם חייו המשמימים והאפורים, המלאים בחוסר מעש מחפיר ובשעמום נוגה, ולפתע התעורר בו רצון כביר לעשות משהו". 

הוא לקח נשימה עמוקה, והמשיך. "מה לעשות? זאת יו"ד לא ידע, אבל הלכה והתגבשה בקרבו ההחלטה לעשות משהו נועז, מסעיר, חד פעמי. הוא קם ממטתו, ניער את שכבות האבק שהצטברו עליה כתוצאה מהזנחה רבת שנים, הזדקף וחכך בדעתו". "נו, ומה קרה אז?" שאל ג'ימי במצמוץ סקרני. "ובכן, זה בדיוק מה שמוטל עלינו לברר. אין בידינו מידע לגבי האופן שבו פעל והאמצעים שבהם נקט, מה שידוע לנו הוא שדבר אפל ונורא התרחש באותו ליל סערה. משהו שעוד רבות ידובר בו". ג'ימי נרעד, לרגע טיפס בקרבו חשש קל שאולי נכנס לפרשייה סבוכה מדי לסנאי חמוד שכמותו, שהדבר הנועז ביותר שעשה בחייו הוא לפצפץ פצפצים מול חלון ביתה של זילפה, השכנה הזקנה, בשעת מנוחת הצהריים שלה.

"טוב. אז... מה אתה מציע לעשות?" תלה במר סמית עיניים שואלות. "וכן, עלינו להכין מטווה פעולה חשאי, על מנת להערך ביעילות ובשיטתיות לכל תרחיש אפשרי" אמר מר סמית בקולו צופן המסתורין. "ואז מה?" "אז... אז כבר נראה מה נעשה".

ראשית רחרחו השניים מסביב לביתו של יחזקאל, תרים אחרי קצוות חוט, בדלי מידע, וקליפות של גרעינים שחורים, אך לאכזבתם, לא מצאו משהו שיכול לשפוך אור על הפרשיה. אחרי שעות של ריחרוחים וזחילות מסביב לבית, מכוסים בעלים וצבועים בצבעי הסוואה, לג'ימי כבר נמאס.

"תגיד לי, אתה בטוח שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים? כבר כואבות לי הרגליים, והגב שלי תפוס" רטן. "אוך, סתום כבר, סנאי עצלן. אנחנו ממש מתקדמים" השתיק אותו מר סמית, "מתקדמים? זה מתקדמים זה? כבר כמה שעות אנחנו זוחלים במעגלים כמו חבורת אוגרים! נמאס לי. נמאס לי, עייף לי, ורעב לי. אני חוזר הביתה למיטה החמה ולפצפצים". "מפחד?" גיחך מר סמית. "אני? מה פתאום? אולי אתה מפחד?" ג'ימי התרגז והרים את קולו "מי אתה בכלל? מישהו הזמין אותך? ומה זו העניבה המצחיקה הזאת?" צעק. "שקט!" היסה אותו מר סמית, וקול טפיפות רגליים נשמע מן הבית. "הוא מתקרב". השניים קפצו אל תוך השיח בדממה.

יחזקאל קורץ התקרב לעברם. הוא היה לבוש מקטורן ארוך ואפור ועיתון עבה היה תחוב מתחת לבית שחיו. הוא פסע באיטיות תוך שהוא מגניב מבטים חשדניים לכל עבר. לבסוף נאנח בשביעות רצון, התיישב על הספסל ופרש את העיתון כך שכיסה את כל ראשו. ג'ימי הבחין שיחזקאל גזר שני חורים עגולים בעמוד השער והציץ דרכם אנה ואנה. "מממ... מה הוא זומם?" לחש למר סמית. מר סמית סימן לו לשתוק, ולחש "בקרוב נדע. בשלוש אנחנו תוקפים". ג'ימי העתיק את נשימתו.

מר סמית ספר באיטיות "אחת, שתיים, ש ל ו ש", ושניהם קפצו מן השיח לעבר יחזקאל. "תרים ידיים, מר יו"ד!" צווח מר סמית בקולו הברווזי. "או שאני יורה!", מר סמית שלף אקדח טעון מול יחזקאל הנרעד. "ג'...ג'ימי? מ...מי זה? ומ...מה עשיתי?" שאל יחזקאל בקול יבבה. "אני זה ששואל כאן את השאלות" אמר מר סמית בנוקשות. "עכשיו, ספר לי ולחבר שלך מה עשית באותו יום שלישי סוער, לפני שלוש שנים". יחזקאל החוויר, פניו היו מוכי תמהון. לבסוף הרכין את ראשו ואמר בקול שקט "בסדר, אני אספר".

 "זה היה לילה גשום וסוער" פתח יחזקאל. "הרוח טלטלה את התריסים בזעף ובחוץ השתוללה סופת ברקים. איש לא הוציא את אפו מביתו באותו לילה" "תגיע לנקודה בבקשה" דחק בו מר סמית. "ובכן, באותו לילה לא הצלחתי להרדם, כל חיי המשמימים, הסתמיים והאפורים עברו לנגד עיניי כמו בסרט, ומחשבה נוראה הילכה עלי אימים - האם זהו גורלי המר? האם כך יעברו להם חיי, בשיממון, שידפון וירקון?, החלטתי לקחת את גורלי לידיי - קמתי ממיטתי, ניערתי את האבק..." "דלג על התיאור הזה בבקשה" מר סמית שלח אליו מבט נזעם. יחזקאל המשיך. "אוה, שכחתי כמובן לציין, שזה היה ליל ירח מלא. לא שזה משנה כל כך, אבל אתה יודע...בקיצור, מאותו יום אני חיי חיים כפולים. ביום אני דוב נמלים עצלן, זללן ומשעמם, ובלילה... בלילה אני..." מר סמית וג'ימי נעצו בו עיניים בסקרנות. "דבר!" פקד מר סמית. "בלילה אני סוכן חשאי".

ג'ימי ומר סמית הביטו בו בתימהון,ופרצו בצחוק מתגלגל. "סוכן חשאי? אתה? מטעם מי?" שאלו בגיחוך. "ועוד איך. מה אתם צוחקים?" נעלב יחזקאל, "מטעם  ארגון הד.ד.ד., שאלה הם ראשי התיבות של "דובים דפוקים דווקא", וכעת, סלחו לי, אני חייב למהר. אני בשליחות סודית".

ג'ימי הביט ביחזקאל ובמר סמית חליפות ואמר לבסוף: "טוב. חבר'ה, יש לי וידוי. אממ.. גם אני סוכן חשאי. התביישתי לומר לכם קודם. חשבתי שתצחקו". יחזקאל ומר סמית גיחכו. "אתה?!", "כן, אני" אמר ג'ימי בכעס, "מה הבעיה?  מטעם הס.ס.ס. , שזה אומר "סנאים סנובים סתומים". ועכשיו, אם יורשה לי, עזבו אותי באמא שלכם, יש לי מכונית לשטוף, ופצפצים לפצפץ, וכאלה דברים. בואו לא נפריע אחד לשני. אז ביי, וזה"

זו הייתה כבר שעת בין ערביים, השמיים עטו ערפילים אדמדמים ורוח חרישית נשבה לה בין צמרות עצי האורן. שלושה סוכנים חשאיים נפרדו זה מזה בשתיקה מסתורית, איש לדרכו שלו.

~~~



נונסנס

© כל הזכויות ליצירה שמורות להמשחק בקוביא
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ו´ אייר ה´תשע"ה  
אם כי לא ברור לי למה הנונסנס נשבר פתאום לכדי וידויים נרגשים. כך או כך, זה יפה, ונונסנסי במידה.

[כתמיד בנונסנס, אני נורא נהנה מהשטויות, אבל מחפש איזו אמת שרצה ברקע ומבקשת להגיד משהו. גם אם שטותי. זו לא דרישה בסיסית, סתם דפקט שלי.]

יהודה
ו´ אייר ה´תשע"ה  
ואת הצמה שלו
זה נהדר.
ז´ אייר ה´תשע"ה  
יעשה משהו מלהיב.

קצת מוזר לי לומר את זה, אבל קצת כמו יהודה, חיכיתי לראות מה מפעיל אותך מאחורי הנונסנס.
זה מוזר כי לכתוב ככה זה לחם חוקי, במידת מה. אבל אולי דווקא בגלל זה: אני מגיע לנונסנס לא כי אני מנסה להשתעשע בטכניקה, אלא כי יש משהו שממש מטריד אותי, איזה מניע שהוא עצמו אינו נונסנס. זה לא מגיע בסוף לקטע שאותו אני כותב, אבל זה מתפרץ במקומות מסוימים. גם אצלך זה הרגיש לי ככה. אני יודע, זה נונסנס וכו' וכו', אבל הקטע של 'לעשות משהו' 'משהו קרה באותו הלילה' – בטח כשבעצם בסוף כולם מלאי תעסוקה ורק מציגים פני כלום או להפך – זה כן משהו שמתפרץ.

לא, זה לא 'מה שניסית לומר' וזה בטח לא ניתוח ספרותי או משהו, אבל נו. לכן חיכיתי שיחזקאל יפרוץ דרך.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד