מושכני אליו

בעבותות אש ובד

קורא לי - אני שומעת.

אך מדוע זה כך

נעלם הוא, הזמן

לנצח?

הרי כך או כך

ובינתיים

יישאר הוא הזמן, ואולי

ידי האוחזת במרחביו כנוטעת

תרפה סוף סוף מעליי?

---

ידי האוחזת במרחבי הזמן

כמו נרפתה לפתע

נמוגה, נסוגה.

והמחוג המתקתק

את אהבתו הנצחית

שילח בנו אותותיו,

מזכיר

שהנצח לא נשאר לנצח.

וכאילו כנגד

ברחתי בזחילה,

וישיגני הזמן

הנמרח, הנמתח

הקצוב עד כאב.

וידי שאחזה במרחביו

נמסה אל מול שאריותיו

ונתבדתה עם הרוח.