בנושא
בכרם
חדשות
 
מכולות מלכויות ושלום אחד רחוק / דממת מדבר
בביכורים מאז כ"ה אדר ה´תשע"ה

 דוד המוכר הג'ינג'י של המכולת השכונתית, היה יוצא כל אחה"צ מהחנות ומתיישב על הכסא של שאול הבישן, שתמיד היה מגיע בבוקר, מתחבא קצת בין המדפים של הכלים, יוצא עושה קפה עם סיגריה של בוקר וקורא עיתון. הילדים בשכונה תמיד היו שרים לו שירים מיוחדים, לא הצליחו לשכוח איך הוא פוצץ ת'צורה לפלסטיני הזה שניסה לחטוף להם פעם את הגולות. ואם זה לא מספיק אז הפעם ההיא שהוא נלחם בדב מהעיריה שרצה לשחוט את כל הכבשים של החבר'ה העניים מהחווה של נתן, נו זה שהיה בשותפות עם אוריה בחיטים.

דוד הג'ינג'י, שבכלל רצה שיער בלונדיני, לא אהב את כל הסיפורי גבורה האלה, מה הוא כבר ביקש, קצת שקט. לשבת עם עיתון ולהסתכל במבט הנוגה הזה בשמש שאט אט יורדת, להגניב מבט לחנות שאף אחד כבר לא מגיע אליה, ואז שוב בשמש, שבינתיים נעלמה, ולשתוק.

אבנר ניסה לפתוח חנות מתחרה והוא עשה לדוד קצת בושות. דוד לא עשה עניין, למה לו כל הבלאגן הזה, מה הוא כבר צריך, כמה פרוטות בשביל סיגריה של ערב?, בשביל עוד כמה לקוחות לריב?

יואב שהיה חבר של דוד עוד מהגן לא הבין איך דוד לא עושה כלום, "מה ז'תומרת לא איכפת לך? בשביל מה השקענו כל כך הרבה בחנות הזאת שלך? מכולת רצית לא? לעזור לאנשים, להביא להם קצת שלום על לחם, להקשיב לזקנה המסכנה שהנכדים כבר לא באים לבקר, ולבן הפושטק של השכנה שרק לך הוא מקשיב, רצית או לא רצית?"  דוד לא הגיב. לקח שאכטה ארוכה, שיחרר עשן והמשיך לבהות בשמש השוקעת. "אתה יודע מה דוד? אני אגיד לך מה? אתה תשב כאן ולא תעשה כלום וכל האימפריה שלנו תקרוס! אז אתה יודע מה? אני לא אתן לזה לקרות, אני לא אתן לך ליפול ככה!" דוד שתק, למה לו לריב עם יואב, הרי הם חברים מהגן, וגם ככה מחר הוא ישכח מהכל כמו תמיד, וגם בדיוק התחילה עכשיו  ברדיו התוכנית הזאת של השירים האלה שהוא אוהב. אז הוא עשה לו מבט כזה של בסדר בעיינים, קם להגביר קצת את הרדיו, חזר להתיישב, הדליק סיגריה ועצם עיניים בהתענגות.

בבוקר דוד שמע בחדשות שהיתה קטטה באיזה מסיבת בריכה אצל החבר'ה הגבעונים האלה מההתנחלויות. "נורא. פשוט נורא, כל הברברים האלה" הנמשים של דוד התקמטו בעצבנות ביחד עם המילים שיצאו מפיו. מבחוץ היה אפשר לשמוע את הצעקות של אבנר על איזה מישהו שחשב שהוא לולין וניסה לאכול חרבות בלי הפסקה, ושכמה שהוא כיבד אותו הוא אמר לו שבסוף כל העיסוק הזה בחרבות עוד יפגע במישהו.

דוד שנזכר בפעם האחרונה שמישהו ניסה לעשות לידו קסמים עם כלי נשק, לא הבין למה אנשים חושבים שיצא להם מזה משהו טוב, ושאיזשהו קסם מסכן יוכל להעביר להם איזה מצב רוח רע. "למה שלא יסתפקו באיזה מוזיקה טובה?! רק דמיונות וקסמים יש היום בראש של כולם.." הנמשים של דוד שוב התקמטו, ויחד עם הלחיים הסמוקות והשיער האדמוני, היה אפשר לחשוב שפרצה שריפה במכולת הקטנה, שרק חיכתה שיבוא עוד איזה לקוח, ולא חשוב איזה, העיקר רק להרגיש שוב קצת שקט ושלווה

***************************************

עברו כבר שלושה ימים מאז שהסולחה התפוצצה, ודוד עדין לא אכל, הוא חשב שהכל כבר אבוד, ושהוא כבר לא יזכה לקצת שקט ושלווה, שמהמכולת שלו כבר לא תצמח לו איזו ישועה, ושאולי שווה לסגור את כל העסק. אפילו עם יואב הוא הצליח לריב, ויואב הרי הוא חבר קרוב, ממש משפחה, אבל אחרי שהוא סגר חשבון עם אבנר הוא כבר לא היה יכול לעבור על זה בשתיקה, "אז הוא היה חייב לנו כמה גרושים, ומה זה משנה אם הוא מהחנות המתחרה, בשביל זה כזה דחוף לסגור חשבון?!".

עיניו הכבויות מעצב של דוד, בהו בלי חשק בעיתון. ליד מודעת האבל על אבנר, היתה פרסומת לסרט חדש על איזה גיבור-על עם גלימה, הנמשים של דוד שוב התקמטו והתכוננו יחד עם הלחיים הסמוקות לסערה המתקרבת לבוא.

דוד קרע את העיתון לגזרים וזרק אותו לשמים, הוא אמר שעדיף ככה, שההוא שם יותר טוב ממנו, ושאולי עדיף שנעביר את הכל אליו, אולי הוא יעשה שלום עלינו, ואם לא עלינו אז אולי לפחות על כל ישראל.

והעם, רואים את הקולות, ויעמדו מרחוק, ופחדו מגשת, ולא ידעו מה עושים ומה לומר, רק בשקט בשקט, בלי שאף אחד ישים לב לחשו בחשש מהול בתקווה

אמן.  



אחדות כבוד מלכות קרע שלום שמואל ב´

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדממת מדבר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ח אדר ה´תשע"ה  
כ"ח אדר ה´תשע"ה  
(תוהה ביני לביני האם זה שהבנתי את הנמשל די בהתחלה זה טוב או לא)
כ"ח אדר ה´תשע"ה  
כלומר, בעיני הסיפור הזה לא נושא את עצמו. אני לא מצליח למצוא בו סיפור שאני לא מכיר כבר מהתנ"ך. אין כאן דמות אחת שהיא שלך.
(אני טורח לומר את זה, כי הסיפור כתוב טוב. באמת.)
ג´ ניסן ה´תשע"ה  
אני קצת עם אביצר.
כתוב טוב, משאיר מקום לפרשנות ולהרהורים של הקורא, אבל בסופו של דבר נשארתי עם תהיה - האם זו פרשנות לסיפור? העתקה שלו? אמירה על הסיפור המקורי? על ימינו? כי כמו שאמר אביצר - זה לא עומד בפני עצמו, לא יודעת מה יקרא פה מי שאינו מכיר את המקור.

אבל לא חושבת שנכון לומר שאין פה דמות אחת שהיא שלך. דוד הוא לגמרי שלך.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד