בנושא
בכרם
חדשות
 
הילדה הזאת היא אני / ציפור אש
בביכורים מאז כ"א אדר ה´תשע"ה

אני הילדה. כן אני. הילדה. עם עיני הדבש ותלתלי הדבש. וחולצת תלבושת מעוצבת בתכלת של בית יעקב. אני הילדה עם הגרביים וחצאית הקפלים וילקוט מלא בשיעורים לכל החיים. עם הורים שמרנים ומיליון אחים גדולים וקטנים וסבא וסבתא חילונים. מה זה חילונים, אמא?

אני הילדה שרואה עולם מלא צבעים בלי סוף. אני הילדה עם המעוף והדמיון. שרואה בבלוט הזה סבא זקן עם כובע צמר וזקן שפיצי. אני הילדה שאין לה גבולות. שרצה על ההרים, מטפסת על העצים כמו אינדיאנית בערבה, שצוחקת ובורחת בלי לפחד מאף אחד. מי זה אף אחד, אבא? למה אני לא מכירה את הבני דודים? למה אתה לא מרשה לי לראות סרטים?אתה יודע, יהודית וייס מהבצפר, רואה סרטים מצויירים מה-זה יפים. וההורים שלה לא חילוניים.

אתה חילוני, סבא? מה זה חילוני?

יש לך טלוויזיה בבית. כשאנחנו באים אתם לא מדליקים. סבתא לא רצתה לגלות לי, אבל אני יודעת שאתם נוסעים לים עם הבני דודים, בשבת. אסור ליסוע בשבת, סבא שלי. אפשר ארטיק? זה כשר? אין דבר כזה ארטיק לא כשר. מסטיק? אני רוצה.

מה מברכים על מסטיק, סבתא?

כשאני אהיה גדולה אני אהיה מלכה. בכל העולם. יהיה לי ארמון בכל מקום. וכולם יכולים להיכנס לארמון שלי. בכל מקום. גם חילונים בלי כיפה שנוסעים בשבת. כשאני אהיה גדולה אולי אני אדע לעוף. עכשו אני יודעת קצת. בכאילו. אני גם אפליג בספינת שודדי הים. בטוח. ואני אמצא את הפנינה האבודה. כנראה שזו תהיה אני. יפיפיה קטנה עם תלתלים בהירים ועיניים זוהרות כמו כוכבים. 

אני אוהבת אותך א-לוהים שלי.

אמא, אנחנו אשכנזים או ספרדים? כן אני יודעת שאנחנו יהודים. אבל בבצפר אמרו שאשכנזים מברכים לקרוא את ההלל בראש חודש וספרדים לא. או להיפך. אני רוצה לברך לקרוא את ההלל. בסדר אבא?

בכיתה כששאלו אמרתי שאני רוצה להיות סופרת כשאהיה גדולה. כולן צחקו. רק המורה לאה לא צחקה. היה לה מבט רציני כזה שילדה בכיתה ד׳ לא אמורה להבין. היא חושבת שאני חכמה מדי. הלב שלה מתכווץ.

הודיה חושבת שהיא חברה שלי. אני אוהבת אותה, אבל לפעמים לא. היא שחצנית. חושבת שהיא הכי טובה מכל העולם. זה לא יפה לדבר ככה. אני יודעת שאני יותר טובה ממנה. בהרבה. אבל אני בחיים לא אגיד את זה. זה לא יפה לדבר ככה. אני חושבת. כולם הכי טובים בעולם. וכולם יכולים להיות אפילו יותר טובים. זאת מחשבה גדולה. ואני קטנה. אז אני לא אומרת אותה. אני קטנה. אני בת עשר וחצי וכולם חושבים שאני בת שש עשרה. אני לא. אנשים. יש לי עוד הרבה חיים. אל תקצרו לי אותם.

היום אני בת עשרים ואחת. ילדה. הילדה הזאת היא עדיין אני. ואני אוהבת אותה. נכון, אני נראית אחרת. אני מדברת אחרת ומתלבשת שונה לגמרי. אבל היא עדיין אני. ואני שלימה עם עצמי. לא חזרתי בתשובה. לא חזרתי בשאלה. אני מעשנת ושומעת מוסיקה. בשבת. ומברכת את ה׳ יתברך על כל זית ותמר וענב וגרגיר רימון. ואוהבת אותו. ואת שבת שנתן לי. אוהבת עמוק. אוהבת אמת. אמיתית. אין בי שאלות. אין בי בלבולים.

תחשבו על המכנס שלי מה שאתם רוצים אנשים. אתם לא יודעים ולא מכירים. אתם לא א-לוהים. אז מי אתם? מי אתם שתכתיבו כללים לאחרים?

אנחנו חיים בדור הגאולה. משיח יבוא ויפתור לכם את השאלות, יחזיר לכם את הגבות שהורמו למקומן ויפתח את העיניים שצומצמו במורת רוח. גם לי. לכולנו. עד אז, תנוחו.

ואל תתבלבלו, הילדה הזאת היא אני. עדיין אני.



דתיות חילוניות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לציפור אש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ח אדר ה´תשע"ה  
לא כל כך אהבתי את הנימה החינוכית לקורא בסוף, עדיף לדעתי להעביר את המסר דרך התיאורים ולא באמירות ברורות.
כ"ח אדר ה´תשע"ה  
הופכת את זה מיצירה נהדרת למאמר דעה די טרחני. חבל.
כ"ח אדר ה´תשע"ה  
והפסקה האחרונה מרגישה לי בפשטות מביעה כעס על כל המציאות הזו של דתיים וחילונים.
כ"ח אדר ה´תשע"ה  
יש בשיר הרבה כיוונים
הוא חד ומתוק ואמיתי
ואמיתי
בלעתי כל מילה!
תודה!
כ"ח אדר ה´תשע"ה  
לגבי הפיסקה האחרונה עם המשיח היא דיי סותרת את כל הקטע (לא באופן חיובי במיוחד... ) אבל אולי זה החלק התמים של ההתחלה
א´ ניסן ה´תשע"ה  
נהניתי לקרוא אותך. כתבת אמין וישיר.
-- שאלות זה טוב והכרחי וממלא ומוסיף. רק אומרת.

"שרואה בבלוט הזה סבא זקן עם כובע צמר וזקן שפיצי"
ד´ ניסן ה´תשע"ה  
הסיפור נתן לי עוד פרפקסטיבה של ענווה על העולם
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד