בנושא
בכרם
חדשות
 
אלוהים שומר נגיעה / ילד, גדול.
בביכורים מאז י"ב אדר ה´תשע"ה

רציתי אלוהים לייט, 
כזה שמראה שהוא אוהב גם במגע ממש,
בחיבוק.
ששולח הודעות שאולי לא ראוי לשלוח,
כי זה מקרב מדי וכי עוד לא 
וכו וכו,
שלוקח אותי למקומות של אוהבים ומתייחד איתי,
אפילו שאסור.
לוחש לי,
לפעמים ניכשל
ניפול ביחד.

במקומו אלוהים בייניש,
שלא מיישיר מבט וממולל זקן,
גורם לי להתנדנד בחוסר שלווה 
בכל פגישה,
מסתיר פנים
שומר מילים של אהבה ל
אחרי החתונה.

(ורק בפורים פתאום 
הוא מתקשר
צוחק ואומר שהוא
אוהב אותי
ובוכה 
בוכה 
בוכה.)



אלוהים פורים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לילד, גדול.
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ז אדר ה´תשע"ה  
תודה לך.
והלוואי שנבכה ככה כל השנה
י"ז אדר ה´תשע"ה  
מחייך, נוגע, אוהב כזה. כולנו רוצים אהבת אלוקים.
י"ז אדר ה´תשע"ה  
ממש אהבתי.
י"ז אדר ה´תשע"ה  
אני מודה שמשהו בי קצת נרתע מהדימוי הזה
אבל זה כל כך נכון שזה כואב
ואי אפשר להתנגד למילים האלה
י"ז אדר ה´תשע"ה  
והבית האחרון.. זה הסוד של החג הנפלא הזה..
י"ז אדר ה´תשע"ה  
גורמות ללב לבכות.
תחבק את הרגע הזה חזק בין האצבעות. יום אחד אם יסתיר פניו תדע: הוא גם צוחק, בוכה, אוהב, אוהב, אוהב.
י"ח אדר ה´תשע"ה  
לפעמים צריך להגיב גם אם אין מה להגיד, כדי להביע את תשומת הלב ואת הרגש העמוק שהשיר הזה מעורר. השיר נגע בי מאוד מאוד.
וזה עצוב כל כך. למה לא כל יום פורים?? למה הוא רחוק כל כך? למה הוא צודק כל כך?
כ´ אדר ה´תשע"ה  
הפצצת
כ´ אדר ה´תשע"ה  
שמח שהצלחתי לגעת.
התגובות שלכם ריגשו אותי עד מאוד מאוד.
(ואיכשהו של טומבוי הכי שמחה אותי. כמו מילה טובה מהמפקד ;) )
כ"א אדר ה´תשע"ה  
שיר ענק! חימשתי...
כ"א אדר ה´תשע"ה  
כ"א אדר ה´תשע"ה  
ובאמת שיר מעולה, שלם ושבור כאחד. מטפורה חזקה שמפגישה שדות שאחרי שכתבת אותה ברור שזה אותו דבר, אותו דבר בדיוק.
תודה.
כ"א אדר ה´תשע"ה  
אבל בעיקר בגלל הבית האחרון. על כל השאר יש לי המון מה לומר, בעיקר שהוא מכאיב לי אישית.
ואולי קצת נעלבתי - בשם הביינישים שאוהבים באמת, ולא אחרי החתונה, ושומרים נגיעה.
כ"א אדר ה´תשע"ה  
בעיני אין מה להיעלב. אני לא הרגשתי שיש כאן עלבון אלא דווקא אמירה שלא עושה הנחות לאף אחד ובעיקר ממצבת את עצמה בתוך הקונפליקט, שהוא משל למציאות של נפש דתית בעמידה מול אלוהים, בין דין לחסד.
כ"א אדר ה´תשע"ה  
כן, כי חטא זה דבר מקסים ועצמאי ואמיתי וטבעי. זה חסד. לא?
כ"א אדר ה´תשע"ה  
או בקיצור,
אנחנו דתיים, משמע - אנחנו מאמינים במעשה רצוי. בגלל זה הדימוי הזה צרם לי חושילינג, כי זה רק מטאפורה, אבל זה מעיד על ההרגשה האמיתית. שבעיני אין לה מקום.
שאר השיר נהדר.
כ"א אדר ה´תשע"ה  
גם אם כוללני.
חזק וסאטירי, ונוגע בעומק העניין.

וספיציפית לאל הרי שומרון:
אתה יכול להכריע האם חטא זה דבר מקסים או לא. אבל אתה לא יכול להכריע מה בן אדם רוצה. יכול להיות שהוא רוצה חטא. הכותב לא אמר שלא לשמור נגיעה זה טוב, הוא אמר שזה מה שהוא מחפש. בן אדם יכול לחפש חטא. יכול להיות שעולם עם חטא מסוים קורץ יותר מאשר בלעדיו.
ברמה האישית אני יכול להזדהות עם הכותב ולומר שלפעמים נפשי הומיה דווקא למקומות שיש בהם מעט טעם איסור. גם אם לא החלטתי שזה טוב שזה ככה.

(במאמר מוסגר- לא הייתי אומר שחטא זה דבר מקסים. אבל טבעי ועצמאי זה כן, לפעמים גם אמיתי, ובהקשרים מסוימים זה יכול אפילו להיות חסד).
כ"א אדר ה´תשע"ה  
אני אומר מראש - ייתכן שאני טועה לחלוטין, ואני מתנצל בפני ילד גדול על הניתוח החד-שירי. אבל מקריאתי את הבתים הראשון והשני אני שומע קול שאינו מעוניין, כשהוא במודעות, בקרבה (בין אם אלוקים ובין אם זוגית) כפי שההלכה מכתיבה אותה. רק מתוך שבירת הכלים של השכרות מתגלה הכמיהה (לשתי הפנים).

וביחס לתרבות שהשיר משקף אליי (ולא לשיר עצמו) - כשחטא כמו נגיעה, ועוד רבים אחרים, אינו מוגדר כנפילה או חטא, אלא כדרך חיים - זו בעיה. חטא אינו דבר מקסים. כפי שהיטיב להגדיר זאת הרי שומרון - הוא אולי עצמאי וטבעי במידה מסוימת. אבל הוא אינו מקסים. לחיות בתוך גבולות ההלכה ולחפש בתוכם את דרכך שלך, זה מקסים. וזה עצמאי וטבעי באמת. החטא בשם הליברליזם והחשיבה החופשית - שהם שני מושגים-ערכים שנשטפו מזמן בזרם של יצרים - הוא אותו חטא.

ליכט, ייתכן שהכותב רוצה חטא והוא אינו רואה בו דבר טוב. איפה זה מתבטא בכתיבה? אני מקבל את הרושם ההפוך לחלוטין.
ובכלל, חסר כאן האומץ לומר "נפלתי, נכשלתי, אני רוצה לתקן ומוכנ/ה להתאמץ בשביל זה", ובמקום זה יש בכי של שיכורים. שהוא דבר נפלא וכבודו במקומו מונח, אבל איך אומרים?
זה לא זה.

אז אולי אין מה להעלב בשם הביינישים דלעיל, אבל בהחלט יש על מה להצבט בלב.
כ"א אדר ה´תשע"ה  
הלימוד הכי גדול בחיים שלי היה להרגיש את החיבוק ביום יום, אלוקים מחבק אותי כל בוקר וערב, וברווחים שביניהם.
קצת צר לי על מי שמפספס את קרבת אלוקים בטוב, אולי כדאי לחכות לאלול, כשהמלך בשדה, ללמוד להרגיש קרוב.
[ואולי פשוט ללכת לרב יהושע שפירא ברמת גן וללמוד...]

סבתא
כ"א אדר ה´תשע"ה  
חיכיתי שתבואי. איזה כיף שאת כאן, ועדיין ובכלל
כ"ב אדר ה´תשע"ה  
כ"ב אדר ה´תשע"ה  
לא ציפיתי שהשיר יגרור כזה דיון, אבל הדיון עמוק וטוב ומבורך ואני שמח עליו.
ראו. אני שומר נגיעה. לחלוטין. ואני אוהב את זה מאוד, זו אחת המצוות היותר יקרות לליבי. לא אומר שהדבר קל לי, אך הוא חשוב לי.
בעיניי, ולדעתי, (ובאמת שלא בטוח שאני צודק. אני אמנם הכותב, אבל לא הכל אני יודע על מקורות השיר העמוקים בנבכי נפשי.) השיר מתעסק בעיקר במה שנהיה משמירת נגיעה. הכבדות הזו, הפחד מאינטימיות, הפזילה הצידה. כל הדברים שאני מרגיש אצל חבריי, שפשוט נמנעים מקרבה כלשהי. כן, שמירת נגיעה היא נקודת הרתיחה של העניין. אך היא רק מייצג של התופעה שכואבת לי ושעליה ניסיתי לכתוב.
אצלי הפחד מקרבה הושלך על אלוהים. פשוט ככה. כי רציתי שהוא יאהב אותי ושאדע זאת. מי שיודע- אשריו. אני לא, ואני צועק את זה.
בנוגע ל'בייניש'- אני תלמיד ישיבה. והפחד הגדול ביותר שלי הוא להפוך לבייניש. במובן הכבוי של המילה. מי שיודע למה אני מתכוון- יודע.
שמח שהצלחתי להעיר כ"כ הרבה לבבות, ולוואי שנזכה לאהוב את בוראנו באמת,
ילד.
כ"ב אדר ה´תשע"ה  
איך אפשר ללמוד בישיבה ולא לדעת שאלוקים אוהב אותך?

אף אחד כאן לא דרש ממך להדחיק את עצם החיפוש. אין דבר כזה. אין חיה כזאת, יהודי שלא מחפש. רק לשנות מיקום.

לחפש אלוקים במעש, בבדד - לפעמים זה כמו ללקט שושנים במדבר.
לחפש אלוקים בישיבה - זה כמו ללקט שושנים בחממה שכולה שושנים.
G-d is in the detailes. בפעם הבאה שאתה אומר קדושה, שאתה מניח תפילין, שאתה מברך ברכת המזון, פתח עיניים, זה שם, מונח.
כ"ב אדר ה´תשע"ה  
מסכים מאוד עם שומרון. הפוסט-מודרניזם (בהשאלה, כמובן) הרוחני, שלא מכיל מציאות של חיפוש א-לוקים בצורה בריאה ומודעת, לפעמים לא מחפש מתחת לסטנדר שלו.
בכל אופן, הדיון שעלה באמת חרג מגבולות השיר, אבל אין ספק שהוא מעניין מאוד.
אז ילד, לפי דבריך לא הבנתי נכון את השיר, אבל עדיין. אחרי שכתבת שיר הוא יוצא מגבולותיך ונתון לפרשנות...וזה מה שאני קורא.
ואשריך שאלו חבריך. כפי שאתה יכול להבין, אני מתמודד עם מציאות הפוכה, בה החברים שלי זורמים בכיוון השני (עם דגש רב על "זורמים") וגם מכאן הקושי הגדול שלי עם הדברים שתיארתי.
כ"ב אדר ה´תשע"ה  
כי מה יש לשאול על מה שהכותב מרגיש, לומד בישיבה, או בן של רב. מה זה משנה? ככה הוא מרגיש. והוא מרגיש מספיק בטוח להביע את זה כאן, ויש לי הרבה כבוד והערכה לזה.
ולא יודעת מה אתכם, אבל גם אני לא תמיד מרגישה שאלוהים אוהב אותי. זאת עבודה, וזה מאמץ, וזה שווה כל רגע. אבל זה לא קל, או פשוט.
בהקשר לשיר, אני מרגישה שיש כאן אמירות שקשה לי איתם. נניח, אלוהים-לייט. כי אז מה שווה האהבה שלו? אני רוצה את הדבר האמיתי.
והדימוי הזה בכלל לאלוהים "כבד" או "זורם". קצת מעיק עלי.

אבל בכלל, אני חושבת שאנחנו מטילים על אלוהים את מה שאנחנו חושבים על עצמינו. אולי בפורים, כשאנחנו מפסיקים לשפוט את עצמינו כל כך בחומרה, ומשחררים את השליטה של עצמינו, אנחנו מצליחים להרגיש את האהבה שלו, שתמיד נמצאת שם, ופשוט חולפת לידינו.

בכל מקרה, שיר חזק, שראוי לדיון.

תודה על השיתוף.

כ"ב אדר ה´תשע"ה  
תודה.
עניינים עמוקים ורגישים. הרגשתי שאמרת את זה בפשטות שמעידה על הגודל של כל מה שמאחורי זה

והבית האחרון הוא
פורים. מדוייק
כ"ג אדר ה´תשע"ה  
לא קשה ללמוד בישיבה/מדרשה ולהרגיש רחוק. קל לסגל חיי "איש הדר" ולהפוך כלים לאורות. הכלים ביופים גם מסתירים, והבכי הוא על המחסום והמשקל הכבד מדי שלעיתים אנו נוטים להעניק לכלים.
ילד גדול-תודה שוב על השיר הנפלא.
כ"ג אדר ה´תשע"ה  
א. אני לומד בישיבה ומחפש את אלהים, ובכל זאת מרגיש לי כמו ללקט שושנים במדבר. בחיי. (דווקא מחוץ לישיבה - קל לי יותר להרגיש כמו בחממה).

ב. מעבר לנושא שאל הרי שומרון ועז דיברו עליו, של "למצוא את אלהים בטוב", אני חושב שיש כאן פספוס של העניין. הרי הנושא כאן הוא לא האם אני מוצא את אלהים ואיפה אני מוצא אותו, אלא איזה אלהים אני מוצא. בשיר הזה יש ציפיה למצוא אלהים אחר, אלהים שמתנהג אחרת. הציפיה הזו בדרך כלל נכזבת, והיא יוצרת תסכול. זה, בעיני, טבעי וכמעט אוניברסלי. אמנם יש בכך בעיה, לצפות מאלהים להתנהג אחרת... נו, זו בעיה. אבל כולנו מתפללים ומבקשים כל היום מאלהים מה לעשות ואיך, ככה שאין בציפיה הזו איזה פגם דתי.

ג. הדימוי של אי-שמירת הנגיעה הוא אולי חריף, אבל אשוב ואומר שבעיני הוא קולע ואף נצרך. כי החוויה שהדימוי מתאר היא בעצמה חריפה.

ד. כפתח לעיון רחב יותר, אומר בקצרה, שכל נושא החטא שדובר בו בדיון הזה, הוא מורכב ועמוק מאד. מסוכן- כן, עלול להיסחף ביצרים- אולי, אבל גם טמונה בו אופציה לחוויה דתית כוללת, שלא מוציאה גם את החטאים מעולמה של עבודת ה'.
"בכל דרכך דעהו- ואפילו לדבר עבירה".
(מי שרוצה מוזמן לעיין במי השלוח, חלק א', פרשת בהעלותך, ד"ה ותדבר מרים. וברסיסי לילה, אות י"ז).
כ"ד אדר ה´תשע"ה  
זה אחד השירים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה.
תודה רבה!
הלוואי....
כ"ד אדר ה´תשע"ה  
שיר יפיפה. תודה
(ואני עם ההתחלה של אלגביש)
כ"ד אייר ה´תשע"ה  
בהחלט טוב.
כ"ד אייר ה´תשע"ה  
הדיכוטומיה.
שזה או לייט או בייניש מדובלל. כאילו אי אפשר להיות מקפיד לגמרי ועדיין עוצמתי.
הקושי הוא פחו. כלפי השיר, יותר כלפי הקיבעונות שאנחנו בונים בחיים שלנו.
כ"ו אייר ה´תשע"ה  
בד"כ שירים כאלה על אלוקים מקוממים אותי
והוא כ'כ גאוני ונוגע
א´ אדר ב´ ה´תשע"ו  
ב´ אדר ב´ ה´תשע"ו  
כ"ג ניסן ה´תשע"ח  
אתם צריכים להתחתן :)
לא זוכרת איך בדיוק הגעתי לשוטט בכרם שלך, אשרי, אשריך, אשרינו, יש בשירים שלך חתיכת חיים.
טוב.
ה´ אדר א´ ה´תשע"ט  
הרי זה שיר נהדר. בקשת אלוהים כנה, ולקראת פורים.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד