בנושא
בכרם
חדשות
 
אני חושבת... / אישהשמחה
בביכורים מאז כ"ב טבת ה´תשע"ה

אני חושבת ששכחתי את קיומך.

אולי החבאתי אותך אי שם מחוץ לגופי, מעבר להרי החושך, איפה שכל הצפרדעים קרקרו בביצה מול הנרקיס הבודד שחשב עצמו למיוחד.

אני חושבת שכאשר הוצפנת בכלל לא הייתי שם או שמא עיניי כוסו בכיסוי שחור.

לא השמעת מילה, אפילו "הצילו" לא צעקת, כן לא צעקת.

זו בעיה, אתה יודע?

לפעמים חייבים לצעוק כדי שישמעו אותך. לפעמים חייבים לצרוח.

אתה אומר שאתה לא רוצה. אבל לא כל מה שאתה רוצה נכון לך. היית צריך לצרוח.

ולמה לא בכית? כשבוכים שומעים, ניגשים, מחבקים, מתחברים.

אבל לא, אה? החלטת שלא וזהו. אתה תמשיך לעמוד מוחבא מעין כל, מעונב, לבוש בקפידה ותמשיך להסתתר לך.

אני חושבת שזו החלטה שגויה. אבל זה הקול שלך. תעשה בו כרצונך.

אני את שלי רוצה אצלי. אני צועקת, צורחת, בוכה. גם אם אני לא רוצה, אתה תשמע, כי זו תשוקה.



קול קיום

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאישהשמחה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ז טבת ה´תשע"ה  
קטע יפה. הוא גם חצי-שירי.

ההרגשה כאילו בהתחלה יש רמז למשה רבינו, "הוצפנת", "איפה ששכל הצפרדעים קרקרו בביצה" אבל זה לא נראה מההמשך.

בסוף תהיתי למה התכוונת ב"כי זו תשוקה"...

רק טוב,
צביקה
כ"ח טבת ה´תשע"ה  
ממליצה בחום על דף כתיבה ושירה - יחסי אנוש ,
בפייסבוק. חדש אבל נראה מבטיח..;)
ב´ שבט ה´תשע"ה  
יש פה כל כך הרבה קטעים מושלמים כל השיר מושלם!!!!
ב´ שבט ה´תשע"ה  
מחמם את הלב. תודה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד