בנושא
בכרם
חדשות
 
אז בשביל מה באמת / אל הרי שומרון
בביכורים מאז כ"ב טבת ה´תשע"ה

בשש בבוקר שטילר מעיר אותי, אומר לי בוא, חייבים אותך על הגג. מה קרה, יורים על מחלקה אחת, התקילו אותם ממערב, אנחנו חייבים לחפות על הנסיגה שלהם. טוב. ורצנו לגג כמו משוגעים והתמקמתי ישר על הפינה. לא ראיתי אף אחד, שטילר סימן לי בית ופשוט יריתי לכל החלונות. פירקתי. אני חושב שפולק או ארנרייך היו לידי, בכל מקרה היו שם גם כמה קלעים, וגם בוזגלו והברמן עם לאו. יריתי בצרורות קצרים ושטילר לידי ניסה להקשיב לקשר עם כל הרעש. איפהשהוא באמצע אני קולט שאנחנו מטרות מושלמות, שורה של ראשים מבצבצים על גג מואר, יורים מערבה במקום דרומה. ואיך שאני חושב על זה מתחילים לפגוע כדורים בקיר לידי מדרום. אני מרגיש אותם אחד אחד, מרגיש את הקיר רועד דרך המאג. שטילר יורים עלינו. שטילר יורים עלינו. שטילר יורים עלינו! והוא בתנוחה הקבועה שלו עם המע"ד צמוד לאוזן כאילו שזה החבל הצלה שלו, הוא אומר לי אין מה לעשות. נסיים פה דקה שתיים ונעוף למטה. הוא מדבר וכדורים ממשיכים לעוף, אני שומע שריקות פה ושם, זאת אומרת שהם כבר עוברים את החומה מדי פעם. הרוב עדיין פוגעים בקיר לידי. תק. תק. עוד אחד. ומה רץ לי בראש, אני אומר לעצמי בואנה, הם חבורה של עקומים. ואז אני אומר לעצמי, אבל בשקט ברגוע, עוד שניה אני נפצע. תתכונן, תתכונן לצעוק נפצעתי, עוד שניה אני חוטף כדור בדיוק כמו שיוסי חטף. עוד שניה אני על הרצפה מדמם וממלמל שטויות. ואז, פלאק, אני רואה ענן אבק על הקיר לידי, ומרגיש כאילו מישהו בועט לי בצד של הגוף מעל המותן, מכה חזקה כזאת. ישר אני נופל אחורה, משכתי את המאג איתי, ואני צועק נפגעתי, נפגעתי נפגעתי. אני שומע אותו מבקש רופא והוא נשמע לחוץ ורץ לי בראש רגע, אבל זהו, לא כואב יותר, והתפתלתי שם על הרצפה לנסות לראות מה קרה. מנחם היה לידי, אמרתי לו תעזור לי, תעזור לי לפתוח את השכפ"צ. יש משהו? הוא עושה לי בידיים ובראש סימן של כלום. צעקתי שאני בסדר. סגרתי חזרה, שמתי את המאג איפה שהוא היה קודם, אני שומע את שטילר לידי מבטל את הפינוי, הברמן צעק למי שעמד במדרגות שלא צריך, שיגידו לו שלא צריך. סיימתי את השרשיר ושטילר שמע בקשר שמחלקה אחת חילצו אחורה בלי נפגעים, אמרתי אחלה. הייתי ממש מבסוט. לקחתי את המאג מהידית כמו פלנגה ורצתי שפוף למדרגות כאילו אני בורח מהמוות של עצמי. במדרגות אחרי זה ישבתי רגע ליד אשחר לנוח, הסתכלתי לראות מה קרה לשכפ"צ ואני רואה שהוא מלא אבק לבן של טיח, ופתאום אני מסתכל ובאמצע הטיח תקוע כדור. תקוע תקוע, הוא עבר את כל הבד ונתקע על השכבה של המיגון עצמה. כל הפלוגה באה לראות, יש תמונות של זה, תזכיר לי להראות לך. אבל מה אני אומר לך בעצם,

 תכלס, אמינות? אני יכול להגיד לך, לא פחדתי לשנייה. אם הייתי פוחד לא הייתי עולה לשם כי אני יודע מה זה אומר להיות על גג באור, אם הייתי פוחד הייתי מוריד את הראש ועף משם בשניה שהכדור הראשון הגיע. כשאמרתי הנה אני הולך להיפצע זה לא היה בפחד, זה לא היה בלחץ, זה היה במוכנות, טוב, מה הסדר פעולות של פציעה, תהיה פה עד שיקרה משהו וכשיקרה משהו תצעק ויטפלו בך. ואם אני אמות אני אמות. יאללה. חיכיתי שזה יבוא. לא בקטע אובדני, לא הייתי שמח, אבל ידעתי שזה יבוא וחיכיתי. בסוף לא בא. בא, ולא בא. ככה אם תסתכל על זה מהזוית הנכונה תראה שמה שקרה זה שבא מישהו עם פינצטה ומשך אותי ואמר לא, אתה לא מת, לא עכשיו. הייתי ככה קרוב. אני אומר לך. יותר קרוב מזה זה לחטוף כדור. אין יותר קרוב מזה. ואני אומר מה, מה עכשיו, אז יופי נפחת בי משמעות כאילו אמרת אתה צריך לחיות בשביל משהו ולא אמרת לי בשביל מה. אז בשביל מה באמת. אין לי איזה משהו לספר שעשיתי אז אלוקים פרגן לי, יאללה בירכת יפה על העוגיה היום אז בוא תמשיך לחיות בוא אל תמות. מה שזה עשה זה לתקוע לי בראש מה אני עושה עכשיו, מי אני בכלל חתיכת בטלן, חתיכת טיפש.

אבל מה אני חופר לך. עזוב אחי. מה איתך?



מוות משמעות עזה צבא

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאל הרי שומרון
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ח טבת ה´תשע"ה  
וואו. וואו.
הייתי מוריד את השורה בסוף ומוסיף עוד איזו פסקת הרהורים, אבל מעבר לכך - מדויק, חד ונהדר.
כ"ח טבת ה´תשע"ה  
את רשימת הצלשי"ם ממבצע צוק איתן,
הגיעה לעיניי היצירה הזו.
אשריך.

כמה פתאום הכל מקבל משמעות..

(סליחה על התגובות הקודמות
המחשב שלי התחרפן)
כ"ט טבת ה´תשע"ה  
וכתוב ברצף, שזאת דרך בדוקה לגרום לי להתייאש באמצע, הקטע הזה הצליח לתפוס אותי.

לא הייתי מורידה את השורה בסוף. כי למרות שהיא פתאום מורידה את הכל למקום אחר, זה בדיוק חלק מהעניין. שלפעמים אנחנו נמצאים באיזה מישור של הרהורים קיומיים, ופתאום אנחנו ב"מה קורה, וזה?"
קוראים לזה להיות בני אדם נורמלים. בעיניי, זה עובד.

ובשביל מה באמת כולנו חיים. האנשים הקטנים. הנורמלים. שלא עושים דברים גדולים שאפשר למדוד. שלא משנים את העולם בצורה גלויה. רק חיים את החיים שלנו, בקיום פשוט. למה באמת אנחנו כאן.



כ"ט טבת ה´תשע"ה  
לא הייתי מוריד את השורה בסוף, אולי הייתי משנה אותה למשהו סתמי, שלא פונה למישהו.
לא יודע. צריך לחשוב.
א´ שבט ה´תשע"ה  
על התגובות החמות. שמח שאהבתם.
בנוגע לשורה האחרונה, אלגביש - קלעת בול
ו´ שבט ה´תשע"ה  
שוקלת כמו כל שאר הקטע ביחד.
ו´ שבט ה´תשע"ה  
קולח ואמין, דוקר עד העצם. תודה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד