בנושא
בכרם
חדשות
 
לבד / lhisaking
בביכורים מאז ח´ טבת ה´תשע"ה

פנים, יום.

ילד קטן.

מעבר דירה.

אורות אלכסוניים נוגעים במרצפות

וחלקיקי אבק קטנטנים שנראים

כמו אבקת קסם

ממלאים אותם, בורחים

מהיד הקטנה

שמנסה לתפוס אותם.

זו פעם חמישית בעשר שנים

שעוברים דירה

כי המשפחה גדלה

ועוד כל מיני דיבורים של גדולים.

הוא דווקא אוהב את החדר שלו

ואת הקירות הצבועים

ואת ארון המשחקים

שנתרמו לעניים.

הבטיחו לו משחקים חדשים

של גדולים

הבטיחו לו מחשב

והוא מביט בעיניים הגדולות שלו על הפועלים

שסוחבים ארגזים כבדים ומקרר

ורק רוצה להישאר.

*

חוץ, לילה.

ילד קטן.

בית ספר תיכון.

הירח משחק במחבואים עם העננים

והכל חשוך – מואר – חשוך ושוב מואר לרגע

ופנסי רחוב מרחפים

בינות לערפל גינות

וחתולים קטנים מייללים

אל הירח, כמו שזאבים עושים

בדרך כלל.

מוקף בחברים הוא עומד איתם

נעלי ספורט חדשות וחולצה

עם סמל של מותג-חיקוי-כאילו

אבל נראית טוב

אמא קנתה לו אתמול

וביקשה שישמור עליה.

חברים רוצים ללכת, אבל הוא

עוד מחכה לטרמפ

כי זה בשכונה אחרת וחושך

ומפחיד לחזור לבד

והם גרים קרוב.

הם צוחקים והקריאות:

"פחדן, מה אתה ילד?"

מלוות אותו עד שהם נעלמים

בקצה הרחוב.

בעיניים הגדולות והמפוחדות

הוא מסתכל סביב

על הרחוב החשוך

ומתכווץ

כשיללה בוקעת מפח זבל סמוך.

*

חוץ, יום.

ילד קטן.

כרים של דשא.

בחורה יפיפייה מחייכת במבוכה

שמלתה טורקיז ונעליה גבוהות

ושערה אסוף לאחור, כמו שהוא אוהב.

היא יפה וחכמה ומעניינת

והיא חברה שלו, רק שלו

כבר כמה חודשים.

לפחות בתוך הראש שלו זה נשמע בסדר.

היא עדיין לא יודעת

כמה בוערים הרגשות

וכמה הוא כמה לומר לה

"אני אוהב אותך", ו"תהיי שלי"

איך הוא לא נרדם אתמול בלילה

כמה התרגש

והיא עוד חייכה אליו בבית הכנסת

בשבת האחרונה

ואמרה לו שהיה חזן היטב, והוא רק

עוד לא אמר לה

ששר את כל שיר השירים

רק בשבילה.

נשימה עמוקה שמנפחת את הבטן

וקול רועד ומתרגש ממבוכה

והחיוך שלה נעים ואז דוקר אותו

ישר בלב

כשהיא אומרת "זו אני, זה לא אתה"

הוא מהנהן כי הוא יודע

אין עוד טעם לנסות

בעיניים גדולות הוא רואה איך

היא הולכת

להתראות.

*

פנים, יום.

ילד קטן.

בית מגורים.

עכשיו יש לו בחורה אחרת

וחברים אחרים

אפילו בית משלו

והוא פוחד

שהם ילכו לו

והוא נעלם

לתוך עצמו

בדפיקות לב

והזיות

וצעקות

והתפרצות

והוא

לבד

לבד

לבד

וזה

באשמתו.

*

פנים, יום.

ילד קטן.

מיטה.

חרדת נטישה.

-------------

[חרדת נטישה בויקיפדיה]



חרדה לבד סיפור אמיתי קטע

© כל הזכויות ליצירה שמורות לlhisaking
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ט טבת ה´תשע"ה  
הפסיחות, הגמגום, הצורה שבה הקטע מעביר את החרדה - נאים בעיני.
כ´ טבת ה´תשע"ה  
תודה :)
כ"א טבת ה´תשע"ה  
לא בטוחה שזו ההגדרה הפסיכולוגית הנכונה, אבל הרגש עובר פה היטב.
הטלטלות והחיפוש אחרי עוגנים.
מאחלת ימים מעוגנים בתוך סערות הקיום.

עז
כ"ד טבת ה´תשע"ה  
קצת פחות מוצלח. בכללי אהבתי מאוד.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד