|
|
 |
בִּבְלִי דַּעַת
תַּחַת הָאֵין-שָׁמַיִם
אוֹטוֹנוֹמִי לְשִׁטַּתְךָ וּבוֹרֵא
עֵת לְעֵט
הִיא עֵת הַגֶּשֶׁם
עֵת לִבְלוּב, פְּקִיעַת נִיצָן
עֵת עָסִיס,
אֵינְךָ יָכוֹל לִקְצֹר סְתָו.
הַמְתֵּן
©
כל הזכויות ליצירה שמורות לרוני תשואות
|
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
| |
| |
ו´ טבת ה´תשע"ה  | | 5 |  | י"ז טבת ה´תשע"ה | | עת לעט היא עת הגשם עת לבלוב וכו', נהדר ומפליא בניגודים בין קלילות וכובד. והאביב עט לעת?
| | כ"א טבת ה´תשע"ה | | התחייכתי מתגובתך..
אולי בניגוד לניק שלך, נדמה לי שהשיר הזה היה יכול להיותץ מדויק יותר עם חוליה מקשרת שתשים את הכובד על נקודה שלא בטוח שעוברת עכשיו ולאו דווקא על הבית השני. בכל מקרה תודה רבה!
משה, תודה גדולה גם לך, כרגיל, התגובות שלך ככ משמחות, גם בקצרה.. | | כ"ב טבת ה´תשע"ה | | לענ"ד זה לא עניין של ניגודים, גם לא של כובד או קלילות, אלא פשוט אנשים כבר שכחו איך לנשום.
הדגש בשירך על הבית השלישי והוא טוב בצמצומו אם-כי קצת נוקשה בחריפותו. נמתין :)
| | |
rss
שלח לחבר
הדפס יצירה
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי