בנושא
בכרם
חדשות
 
מאפיית נחמה / קריספא
בביכורים מאז כ"ז כסליו ה´תשע"ה

מבין שלל הריחות התעשייתיים של הרחוב שובל ניחוח דגדג את קצה אפי. זה היה אחרי הגשם של הלילה, השמיים עוד היו אפרוריים ומעל לפרגולות הבד שבכניסה לחנויות השונות עוד טפטף גשם. מדרכות הבטון היו מלוכלכות בבוץ מעורב מהגשם עם שאריות שמן ואדמה שזרם לאיטו אל שפת הכביש ביובלים צרים בין סדקים ברצף הבטון. ערבוב ריחות הגשם, עשן אגזוזים ותנורים ומדי פעם גם צחנת ביוב יצרו אווירה עירונית שבתוכה הריח תפס אותי לא מוכן. ריח מתקתק של עוגות נאפות, ריח ביתי מנחם, שלא הותיר לי ברירה אלא ללכת אחריו.

אני צועד, מצטנף במעילי, נע בין אנשים, כל אחד בדרכו, מתעלם מהסביבה בניסיון להגיע למחוז חפצו. הולך מהר, מנסה לעקוב אחרי השובל הדק שלא יאבד בין שאר הריחות. ממשיך עד שאני נעצר מעצמי, מרים את המבט ומביט לשמאלי. 'מאפיית נחמה' אומר השלט על חלון הראווה, לא שום דבר יותר. מתקדם בזהירות שני צעדים קדימה ופותח את הדלת. צליל פעמון קידם את בואי והריח החזק משך אותי לתוך החלל. לפני נגלתה חנות קטנה מלאה במדפים עמוסים בכל טוב התנור. מיני מגדניות ומאפים מכל מין וסוג שריחם ממלא את החדר ואת נפשי. הריח הזכיר לי משהו.

כשהיא הייתה מחייכת אליי וזורקת את שערה לאחור לא הייתי יכול שלא להחזיר אליה חיוך. היה משהו מרומם רק להיות קרוב אליה, לנשום את האוויר שנגע, שנשא חלקים ממנה. השיער הגלי החום שגוונים זהובים נזרקו בו היה לבן טיפוחה, בכל הזדמנות הייתה מעבירה אותו מקדמת כתפה לאחורי גבה. כשהייתי רואה אותה תמיד היה משהו מאושר בעיני השקד שלה וער הפנים שלה זהר מלווה את החיוך ששכולה אין בו. כשנפגשנו תמיד היא החזיקה ממעשה ידה, מטעמים ועוגיות לכבד. שאלתי אותה פעם למה והיא ענתה רק שאי אפשר לדעת את מי תפגוש ושאין כמו אוכל לשמח אנשים חסרי נחמה. אני האמנתי שהיא דיברה עלי, שאני הייתי זה שזקוק לאוכל שלה ויותר מזה, ליחס שלה.

ניסיתי להיות טוב בשבילה. להיות אדיב, נחמד למצוא חן בעיניה. אף פעם לא ידעתי אם הצלחתי לחדור פנימה, אם זה היה נחמדות גרידא או שהייתה זו חברות או אהבה. קיוויתי, אוי כמה שקיוויתי, אבל לא הצלחתי להגיע לשם, לדעת את האמת. אין באמת שלא יודע מה קרה, לאן היא נעלמה. הרגתי את עצמי באומללות, האם זה בגללי? חיפשתי אותה בכל משעול, בכל טיפה של גשם, בכל ניחוח מבין הצחנות.

"אפשר לעזור?" שאל האופה השמנמן שיצא מהחדר האחורי, מנגב ידיים במגבת מלאה כתמי בצק.

"תודה," אמרתי, "אבל כבר לא חשוב."



אהבה אכזבה מאפייה נחמה עוגה ריח

© כל הזכויות ליצירה שמורות לקריספא
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ה´ טבת ה´תשע"ה  
החיבור בין החלקים מצויין והסוף מפתיע, כ"כ אמיתי. חיי היומיום.
ה´ טבת ה´תשע"ה  
ט´ טבת ה´תשע"ה  
רעיון יפה.
הפסקה הלפני אחרונה (או שתיים לפני האחרונה? לא יודעת אם כל שורה נחשבת פסקה...) לא הכי ברורה.
הפסקה שלפניה - קצת מפורשת מדי לטעמי. אפשר לתת לקורא להבין לבד את יחסו של המספר אליה (וטכנית, שיער מפוזר ומתנפנף במאפיה הוא מתכון בדוק למאפים עם שערות בפנים...)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד