בנושא
בכרם
חדשות
 
שנים אוחזים בסוס / אמי 1
בביכורים מאז כ"ו כסליו ה´תשע"ה

 שלוותה הרוגעת של עיירה מנומנמת / הופרעה יום אחד בהמולה נזעמת / בליל של קריאות, צעקות וקללות / חתך את האוויר, כשהוא נשמע בשני קולות / בעיירה כזו שלווה, מקרה כזה נחשב / לאירוע שימשוך לבו של כל עובר ושב / וכך יצאו מן השוק מוכרים וגם קונים / סנדלרים ונגרים, אבות וגם בנים / ובעקבות הקול הלכו כסקרנים / לעיניהם נגלה סוס שחור ומרשים / שעל גבו רוכבים שני אנשים / אשר בלי כל שימת לב לקהל הצופים / איש את רעהו מחרפים ומגדפים.

דבר כזה, ללא ספק, קצת מבהיל ודי מתמיה / ואין לכעוס על מי שמילה לא השמיע / אך כמה אנשים עוז בנפשם הרהיבו / לומר לרוכבים: "רבותיי, אולי תרחיבו / על מה ולמה תרגזו וכך תריבו?"

ענה אחד: "היום רכבתי על דרך המלך / ולפתע הבחנתי בצד השביל בהלך / רוח חסד שנחה עלי לעת מצוא / פיתתני להציע לו טרמפ למקום חפצו / והנה, הגענו לעיירה המיועדת / ובן הבליעל מסרב עתה לרדת".

"הכל אמת", הגיב רעהו בזעם שפוך / "מלבד העובדה שהסיפור בדיוק הפוך. / אני הוא שרכבתי, ולבי עליו ריחם / ולי הוא משיב, כנגלה לעיניכם / רעה תחת טובה, ושוד תחת צדקה" / וכאן הוסיף גידוף הגון וצעקה.

זה צועק: "גנב" מעומק גרונו / וזה מקלל במלוא פיו ולשונו / קצת לפני שאגרופים הצטרפו לתגרה / התערב בויכוח נפח העיירה / ואמר: "אם תסלחו לי, אציע הצעה / שתפתור את הסכסוך בתוך פחות משעה / יש בעיירה חכם גדול – מעין קוסם / ששמו בעולם הולך ומתפרסם / לאחרונה התחיל גם במשפט לעסוק / ובטוחני שישמח דין צדק כאן לפסוק."

פנו שניהם אל ביתו של הדיין / מוקפים בסקרנים ובעלי עניין / פרשו את טענותיהם בפניו / וציפו שיכריע מיהו הגנב / החכם הזקן הקשיב בשתיקה / ולכמה רגעים בהרהורים שקע / לרגע נדמה שברשותו אין מוצא / אך לפתע הוא אמר: "מצאתי עצה / כל אחד תובע על הסוס בעלות / ומאשים את השני בשקרים ובנוכלות / לטענות שניכם הרי אין ביסוס / אך ישנו עד נוסף, הלא הוא הסוס / אמנם אין בכוחן של חיות לדבר / אך על כך ניתן בקלות להתגבר" / והוא ניגש אל הסוס, על פיו הצביע / אמר מילת כישוף או שתים, ומיד השביע: / "אמור נא לנו, סייח בן סייח / מי הוא אדוניך ולמי אתה שייך".

הסובבים הביטו בדיין בהפתעה / ויותר משמץ שחוק על פניהם נראה / אך כל זכר ללגלוג מן הקהל נמחה / כשהסוס פתח את פיו, והשיב בבטחה: / "אדוני האמיתי (בפרסתו הורה) הוא זה / ואילו השני הוא רמאי ומתחזה".

הנס הגלוי את כולם כל כך הפתיע / שלרגע עמדה עיירה שלמה בלי ניע / ומיד קטע המפסיד את הדממה / וצעק: "זה מגוחך! מי מאמין לבהמה?" / כמה נערים מיד קפצו להשיב / אך רוב האנשים לא טרחו להקשיב / ובמקום זאת מיהרו בהמולה נרגשת / אל הזוכה ואל השופט לגשת / הזוכה את יד הדיין נישק / והודה על שהציל עשוק מיד עושק / ואחר כך זכה לחיבוקים והוקרה / מצידם של כל אנשי העיירה / הוא קיבל את המושכות ועלה על האוכף / ועד קצה העיירה באנשים היה מוקף / ואז דהר במהירות על סוסו השחור / והותיר את כולם הרחק מאחור / אנשי העיירה עוד נותרו מכונסים / משוחחים על דיינים מופלאים ועל ניסים / ולבסוף, באכזבה מסוימת התפזרו / והעניינים למסלולם הרגיל חזרו.

הרוכב, מצידו, דהר חצי שעה בערך / ואחר כך ירד אל צד הדרך / זמן קצר הוא התמהמה / ווידא שאין כל רואה או שומע / וכשנחה דעתו, פתח והקשה: / "ענה לי, סוס מופלא, בבקשה / הלא כמוני גם אתה יודע, בודאי / שעמיתי דיבר אמת ואני הוא הבדאי / אותו לא ראיתי, גם איתך לא נפגשתי / עד לרגע בו ממנו טרמפ ביקשתי / בקיצור, השב נא על השאלה / מדוע עם שקרי שיתפת פעולה?"

"שמע", ענה לו הרמך (אחרי רגע של היסוס) / "אני, כידוע, אינני אלא סוס / בתור שכזה, אין לי עניין / במקח וממכר, מסחר וקניין / אך דע לך: אדוני המקורי / הוא אדם אטום לב ואכזרי / ביום תמיד הדהיר אותי ללא מנוחה / ובלילה סיפק לי ארוחה דלוחה / טוב לבו לא נראה כעומד לקראת שיפור / ועל כן, כשקיבלתי יכולת דיבור / בן רגע החלטתי לקחת הימור / שהמצב כנראה לא יהיה יותר חמור / ואולי האדון שאבחר בעצמי / אותי לא יתיש, ירעיב ויצמיא / ואם הוא לא ינעץ דרבנות בצדדי / הרי שהחילוף משתלם למדי / כל זמן שכראוי אני ישן ואוכל / לא מענייני אם אדוני הוא נוכל".

ובזאת פתח הסוס בדהרה קלילה / ומאז לא הוציא מפיו אף מילה.



בבא מציעא הומור סיפור בחרוזים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאמי 1
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ טבת ה´תשע"ה  
והסיפור מעניין, גם אם יותר מדי דידקטי (הקונפליקט, נניח, מוצלח למדי)
ד´ טבת ה´תשע"ה  
התגיות מגלות לי שחסר לי רקע...

אולי זו הסיבה שלא הבנתי (דידקטי? מה המסר, לא להתעלל בבע"ח?)

כתוב וחרוז היטב ומשעשע.
ה´ טבת ה´תשע"ה  
התגית בבא מציעא היא מעין בדיחה פרטית. גם אני לא הבנתי למה דידקטי.
תודה לשניכם, בכל אופן.
ו´ טבת ה´תשע"ה  
זה כתוב מעולה ויכול לשמש כסיפור לדים.
רק חסר צייר טוב...אה וגם אני לא יודע אם זה מספיק חינוכי.
שיעשעתני-יונק על חור פתן.(אם כבר דוסים)

תודה
כ"ב טבת ה´תשע"ה  
שלסיפור יש התכתבות מודעת עם העולם האמיתי, ובלעדיה הוא לא מתקיים בפני עצמו. כלומר, שהוא מנסה להגיד משהו (כאן, ספציפית: "כל זמן שכראוי אני ישן ואוכל / לא מענייני אם אדוני הוא נוכל"), ובלעדי המשהו הזה אין לסיפור קיום.
זה לא נכון אודות הסיפור כולו (כאמור, הקונפליקט מוצלח), ואני חושב שזה משהו שהוא יותר במדיום ההעברה ובפחות בתוכן עצמו. כלומר שהיה אפשר לספר את זה אחרת, בצורה שבה הסיפור פחות עומד על הפאנץ' שלו, אבל ניחא.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד