בנושא
בכרם
חדשות
 
אומר לך מהי אלימות / אוליב (:
בביכורים מאז ג´ כסליו ה´תשע"ה

עֲמֹד עַל הָרָצִיף. מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת נִיבָּטִים אֵלֶיךָ חַיֶּיךָ, נִיתָּקִים מִמְּךָ 

[אספר לכם כיצד היו מתגעגעים / אז מה]

 

אֵינְךָ מֵבִין - שְׁתִיקָה אֵינֶנָּהּ רַק הָאֹפֶן בּוֹ הַמִּלִּים נֶעְדָּרוֹת.

הִיא הָאֹפֶן בּוֹ הַמְּצִיאוּת מְסָרֶבֶת לְהִתְעַצֵּב

אֶל צוּרוֹת שֶׁנִּתָּן לְבַטֵּא בַּשְּׂפָתַיִם,

חוֹתֶכֶת עָצְמָה מִן הָעוֹלָם הַמּוּכָּר: הִנֵּה.

אַתָּה זָר

 

אוֹמַר לְךָ מַהוּ צִמְצוּם: קוֹלוֹת הָרְחוֹב מִתְחַלְּקִים לִמְּאַיְּמִים וְשֶׁאֵינָם.

גֶּשֶׁם מַחֲנִיק אֶת קוֹל הַצְּעָדִים. עֲנָנִים אֵינָם מְאַפְשְׁרִים

לְהַבְחִין בַּצֵּל לִפְנֵי בֹּא הַמַּכָּה. שֶׁמֶשׁ הִיא טוֹבָה וּמְסַנְוֶרֶת:

תָּמִיד לִהְיוֹת עִם הַגַּב אֵלֶיהָ

עִם הַפָּנִים אֶל הַצְּעָקָה


עַמּוֹד עַל הַמִּרְצֶפֶת. יָד לְכָל יֶלֶד. יְנוֹפְפוּ בִּידֵיהֶם

אֶל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים, אַתָּה אַל תַּנַּח יָדְךָ. תָּמִיד הֶיֶה נָכוֹן.

זוֹ הַמִּרְצֶפֶת הַנְּכוֹנָה כַּאֲשֶׁר אֵין יָדֶיךָ פְּנוּיוֹת לִבְעָתָה

רַגְלְךָ לֹא תַּחְלִיק מִן הַבְּעִיטָה

אַתֵּר מִבְּעוֹד מוֹעֵד אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת. הַנָּח אֶת יְדֵי הַיְּלָדִים בְּיָדָהּ.

בְּרַח.

 

אֵינְךָ מֵבִין. בְּגִידָה הִיא הָעֵינַיִם שֶׁכְּבָר אֵינָן מְסַפְּרוֹת. פַּחַד הוּא הַכֹּל.

אֱכֹל וְשָׁתֹה אֶת הַפַּחַד, רַק כָּךְ תּוּכַל לִהְיוֹת רָעֵב מַסְפִּיק, עֵרָנִי מַסְפִּיק, זָרִיז

חַי. עֲדַיִן.

 

גַּעְגּוּעַ

כַּאֲשֶׁר הָעֵינַיִם שֶׁבַּגַּב נֶעֱצָמוֹת וְדוֹמְעוֹת

וְאֵין אִישׁ מְנַצֵּל אֶת הָרֶגַע כְּדֵי לְהַכּוֹת

[באיחור מה, לכבוד כל הנשים שמגיע להן]. 



אלימות שתיקה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאוליב (:
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ה´ כסליו ה´תשע"ה  
הבית הראשון ממש מושלם. מזכיר את שימבורסקה.
כל הכבוד.
אם יורשה לי- הפספוס היחיד
כַּאֲשֶׁר אֵין יָדֶיךָ פְּנוּיוֹת לִבְעָתָה

רַגְלְךָ לֹא תַּחְלִיק מִן הַבְּעִיטָה

פחות חזק, צריך להחליף.
כל השאר מצמרר ומדויק.
ה´ כסליו ה´תשע"ה  
לשיר המצוטט למעלה, כמובן.

http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=48440#.VHcHujGUdIE
ה´ כסליו ה´תשע"ה  
הקישור שעשית דווקא לשיר ההוא.. האמת שהקונספט שם בהחלט מבריק, אבל אני מחפש איזו התכתבות מהותית גם, שאותה עוד לא הצלחתי למצוא.. (אודה על האמת, לא מספיק ניסיתי).

הפחד כתוב אצלך בשיר, לא רק במילים, אלא גם באווירה, המבע מתרחש מתוך לחץ, הוא מפוזר, הוא רווי דמיון וההקשרים בו נודדים בחופשיות בין הלוגי לאסוציאטיבי. הכתיבה לנמען גבר, גם היא מוסיפה מאוד לאווירה האובססיבית. על אף שלא מצאתי לכך אזכור מפורש, די ברור שהדוברת היא אישה, והשאלה שצועקת מתחילה ועד סוף היא, למי לעזאזל היא כותבת את המכתב הזה, את מי היא מכניסה אל החיים המתפוררים שלה, ואז עולה לך מחשבה הזויה שהיא כותבת את זה למי שהיכה אותה.. ואז אתה שואל את עצמך, למה? (אפשר גם להבין את זה כצורת מבע של דיבור אל עצמי, דיאלוג שהוא בעצם מונולוג.. אבל בכל זאת)
יש כאן שתיקה, צמצום, פחד, בגידה, ואז געגוע.
אם אני מנסה לנתק את זה קצת מההקשר הספציפי, זה לוקח אותי למקומות אחרים בחיים שמכים אותנו, שאין לנו באמת צורה להיות בהם, מקומות שאלימים כלפינו ובכ"ז, אנחנו מתקשים להתנתק מהם, אנחנו אפילו מגדירים את הזהות שלנו על פיהם, אנחנו אפילו מתגעגעים אליהם.

השיר הזה מדובב אישה, שמפרשת את חייה מתוך הפחד. היא מכריחה את השמש לקחת תפקיד במשחק המסחרר שהיא חיה בו, היא משתמשת במזג האוויר כדי לפורר על ידם עוד את ביטחונה במציאות, ואפילו את ילדיה היא מכניסה בעל כרחם למעגל האימה הזה, זוהי האלימות שהיא מפעילה כלפי עצמה, וכפועל יוצא גם, מנחילה בסביבתה ובילדיה. היא נובעת מהאבסורד הזה שהגעגוע והטראומה מנהלים ביניהם, והוא מאוד נמצא בשיר וזה בכל אופן מה שאני רואה כחוט מרכזי.

והסוף שלך שהכול פשוט כתוב בו.
תודה.
ו´ כסליו ה´תשע"ה  
שימבורסקה. ואספר לכם.

ובהמשך להערה הראשונה של פיסת בר (תודה שנתת לזה מילים), אני תופסת שכל השיר הזה כרוך לי בקשר נסתר כלשהו בינך לבין ארגמון.
[או בין הדובר אצלו לנמען אצלך].

זה הקשר המהותי שאני מוצאת פה, והוא משאיר אותי אלומה.

תודה על זה.
ש
ח´ כסליו ה´תשע"ה  
מה אני אמור לומר?

אי פשוט לא יודע איך לקרוא את השיר הזה, אם אני בכלל יכול. רק אומר שהצד המנותק שבי משדר שאפשר לקרוא אותו כמעין ביקורת על השיר המקורי. אתה חושב שאתה יודע מהו צמצום? מה פתאום, *זה* באמת צמצום.

אני אגב לא חושב שזו הכוונה של אוליב. נראה לי יותר שזה מקרה בו שיר מהדהד שיר ללא הסבר רציונלי מהודק. אבל זה מה שאני נתקלתי בשיר.
(אולי, כרגיל, נתקלתי בשורשים שלי עצמי ונתתי להם שם של מישהו אחר.)
ח´ כסליו ה´תשע"ה  
האם לפרסם את השיר הזה.
בין השאר כיון שחשבתי שאולי זה לא הוגן כלפי השיר [המיוחד, והאהוב עלי מאד] של אז מה.
במידה רבה יש צדק במה שכתבת – הקישור הראשוני היה אסוציאטיבי. כשקראתי את "חייך ניתקים ממך" בשיר המקורי, השיר הנוכחי החל להכתב.
ועם זאת, יש קשר ברמה המהותית. אני עדיין מתלבטת האם ניתוח כמו-ספרותי של הדבר ייטיב או יזיק.
ח´ כסליו ה´תשע"ה  
(לא יודעת אם ייטיב או יזיק, אבל הייתי שמחה לקרוא.

"תָּמִיד לִהְיוֹת עִם הַגַּב אֵלֶיהָ
עִם הַפָּנִים אֶל הַצְּעָקָה"
מעלה לי מול העיניים את הצעקה של מונק. לא יודעת אם זה שם או שזו אסוציאציה לא קשורה שלי).
ח´ כסליו ה´תשע"ה  
הערה-שאלה טכנית: למה השיר לא כתוב בלשון נקבה?
ח´ כסליו ה´תשע"ה  
כי האשה מבינה. לה לא צריך להסביר.
ח´ כסליו ה´תשע"ה  
לא כל אשה מבינה, למרבה המזל.

והשיר מעולה, כתוב מצוין וחזק. הסוף המייאש בעיקר. על אף הכל - געגוע. ובכן, מה אפשר להוסיף? טובים ממני כבר חלקו לו שבחים הראויים לו, אבל רציתי להעיר את מה שכתבתי למעלה, ובלי להתייחס לשיר המצוין הזה עצמו - אי אפשר.

ח´ כסליו ה´תשע"ה  
ראוי לכל התשבחות והמילים היפות,
ובכל זאת אין לי.
אולי בהמשך..
תודה לך.
ח´ כסליו ה´תשע"ה  
ח´ כסליו ה´תשע"ה  
וכרגיל כיפה ניצחו עם הפרסומת האקראית למעלה- "ואל, הלוואי שיום אחד הסיוט הזה ייגמר". זה השתלב באופן כל-כך מזוויע עם השיר שלא נותר לי אלא לבכות.

מוזר לי שאני כאילו מכירה משהו בך, רק מהבזקי מילים. אני מעריצה אותך. על השיר הזה, על הכל.
ח´ כסליו ה´תשע"ה  
אלימות היא נושא שהתעסקתי בו הרבה בתקופות שונות בחיים, הן במסגרת עבודתי והן במסגרות התנדבותיות, והן במסגרות אחרות. זה נושא שמאד מפריע לי במרחב הציבורי, ומאז שאני זוכרת את עצמי ניסיתי לפעול כדי לשפר היכן שהיה ביכולתי. לא רק אלימות פיזית, גם אלימות בדיבור, גם אלימות באמנות.

וככל שהנושא הזה תופס מקום , קשה מאד בעיני לבטאו [בשירה, בסיפורת, במוזיקה] באופן שאיננו אלים, באופן שהביטוי יהיה תיקון, או לפחות לא קלקול נוסף. אני בדיעה שאפשר לכתוב על הכל, אך לא כל מה שנכתב ראוי לפרסום [וכן, אפשר לא להסכים איתי. זו דעתי]. קשה לי מאד עם יצירות שמפעילות אלימות על הקורא / הצופה, בעיני זה סוג של תרתי דסתרי.

בזמנו כאשר השיר "אספר לכם כיצד היו מתגעגעים" התפרסם, נכתב כתגובה השיר לעיל. בניגוד להרבה דברים אחרים [שכתבתי ושאחרים כתבו] שבעיני הפומביות אינה יפה להם, אני סבורה שכאן לא מופעלת אלימות על הקורא, שיש כאן אפשרות להביט בלי לקלקל. ולכן בסופו של דבר החלטתי כן להעלות – כדי שיוכלו להביט.

אני חושבת הרבה על המקום שבו צריך לפרסם כדי לעורר, כדי לדון, כדי לאפשר הבנה, תיקון – מול המקום שבו הפרסום מזיק, מעצים דברים שלא צריך להעצים, מוריד, מנמיך.

[אנסה להמשיך אחר כך]
י´ כסליו ה´תשע"ה  
את היכולת להגיב, במידה מסוימת בגלל הקישור לכאורה לשירו של אז מה, שאני אוהב מכדי לקשור אליו שירים אחרים.

(וגם כי אני מתמודד כרגע עם יותר מדי אלימות, ואלימות מינית דווקא, במקום המקצועי-ניהולי שלי כרגע, ואני לא יכול להחזיק את המקום הזה גם כאן, בבית)
י´ כסליו ה´תשע"ה  
זאת בדיוק המילה בשירים שלך.
וגם התבוננות.
הסוף שלך כיווץ לי את הלב. ועדיין השאיר בי רצון לחזור אחורה, ולקרוא מחדש.
י´ כסליו ה´תשע"ה  
אומר לך כמה אושר יש בלהבין שאני לא מבינה מה היא אלימות, כמה מפונקת ומוגנת אני זכיתי להיות.
עז
י"ג כסליו ה´תשע"ה  
העיניים שכבר אינן מספרות
ואין איש מנצל את הרגע כדי להכות


תמיד להיות עם הגב אליה, עם הפנים אל הצעקה
אכל ושתה את הפחד
אכל ושתה את הפחד
כאשר אין ידיך פנויות אל הבעתה


אין לי מילים. אין לי מילים.
כ"ט טבת ה´תשע"ה  
ממליצה בחום להיכנס לדף החדש(כתיבה ושירה) -

https://www.facebook.com/pages/%D7%99%D7%97%D7%A1%D7%99-%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A9/413177812180629
כ"ח תשרי ה´תשע"ז  
להתמודד עם זה. ולא אכפת לי שאף אחד לא, כנראה.

--
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד