המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
שלא כהוגן / אביצר
בביכורים מאז כ"ב חשון ה´תשע"ה

בְּעוֹלָם מַקְבִּיל
אֱלֹהִים
לֹא עָשָׂה חֶסֶד

וּמִתְבָּרֵר
שֶׁגַּם אִם אַתָּה דְּמוּת
מִקְרָאִית יֵשׁ לְךָ, אֵיךְ
לוֹמַר, צְרָכִים מְסוּיָּמִים שֶׁבְּדֶרֶך כְּלָל
לֹא מַרְחִיבִים עֲלֵיהֶם אֶת
הַדִבּוּר, אֲבָל כְּשֶׁשְׁבַע-עֶשְׂרֶה נְעָרוֹת
מַשְׁקוֹת אוֹתְךָ מַיִם... וּכְבָר
לֹא נָעִים, אֲנָשִׁים
מִסְתַּכְּלִים בְּעַיִן עֲקוּמָּה, מַה הוּא
רוֹצֶה, לָמָּה הוּא כָּזֶה
בַּרְרָן
וַעֲשָׂרָה גְּמַלִּים צְמֵאִים וְאִישׁ אֶחָד שֶׁשָּׁתָה
יוֹתֵר מִדַּי מַעֲלִים אָבָק בַּמִדְבָּר
בַּדֶּרֶך חֲזָרָה

בְּעוֹלָם מַקְבִּיל
רִבְקָה הִיא אִשְׁתּוֹ הַשְׁלִישִׁית
שֶׁל פִּלְדַּשׁ אוֹ יִדְלַף
(הָיְתָה קְצָת חוֹלָה
בְּאוֹתוֹ יוֹם)
וְיִצְחָק דּוֹקְטוֹרַנְט
שׂוֹכֵר בְּדִירַת רַוַּוקִים
בַּבִּיצָה שֶׁל גְּרַר, וְהַקָאמֶל
שוֹרֵף אֶת הַרֵיאוֹת, צוֹרֵב אֶת
הַעֵינַיִם
שְׁלוֹשָׁה עֲדָרִים רוֹבְצִים וְהָאֶבֶן גְּדוֹלָה
עַל פִּי הַבְּאֵר





© כל הזכויות ליצירה שמורות לאביצר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ג חשון ה´תשע"ה  
אתה פשוט ענק.
כ"ג חשון ה´תשע"ה  
גובה המותניים, ומטה. לא ככה אני רוצה לקרוא את זה, זה גם לא מתחבר לי לשום דבר בסיפור התנ"כי למעט זה שיצחק התחתן מבוגר.


תגובה על התוכן ולא על הצורה, אבל יש כתיבות שלענ"ד מזמנות את זה.
כ"ד חשון ה´תשע"ה  
אם אריאל אומר
אז מי
אני, שאתוכח?!
כ"ד חשון ה´תשע"ה  
זה שיר ממש, ממש טוב בעיני.
הבית השני הולך לאיבוד איפשהו באמצע, אבל השיר בכל זאת נסגר על עצמו.

יש כאן משהו מפוכח מאד אבל לא נטול חמלה, זה קסם.

בעיקר הבית השלישי. ההיתה קצת חולה באותו יום, הקאמל. והאבן, אוי אלוהים, האבן.

תודה לך.

רעות.
כ"ד חשון ה´תשע"ה  
אני לא בטוח שהבנתי בדיוק מה מפריע לך (לא שאני לא מבין שהשיר הזה עשוי להפריע. רק שלא הבנתי את הנקודה המדויקת שהפריעה לך). אני גם לא בטוח איך ומה הבנת את בשיר.
בכל אופן. אני חולק על מה שעומד מאחורי טרמינולוגיית המדידה של פרשנויות למקרא בהשוואה לאיברי גוף אלה או אחרים. אני משתדל ללמוד את התנ"ך בגובה התנ"ך, וַיֵצֵא העגל הזה. מה זה אומר? שאני לא קורא נכון? אולי. שהתנ"ך הוא נמוך? אולי. כנראה לא. שלתנ"ך יש עומק ומורכבות שכוללים גם רבדים נמוכים? אולי.
אני לא רוצה לפרש את עצמי יותר מדי. רק אומר שכל השיר כפוף לשורות הראשונות, מה שאומר שהוא כנראה לא ממש מדבר על התנ"ך.

קל להתעסק בביקורת ולקבל את החיוב כמובן מאליו. אז תודה למערכת על ההמלצה, ולכולם על התגובות המפרגנות. אתם אחלה. אביאל.
כ"ד חשון ה´תשע"ה  
כן. פרשנות התנך בהחלט לא נמצאת פה. אם הבנתי.
ולא ידעתי שאביצר זה דמות תנכית. בהצלחה בכל מקרה. מקווה שיעלה קצת יותר מאבק. שידלף לא יקח גם את הרביעית. שיהיה במזל טוב. יום אחד.
כ"ד חשון ה´תשע"ה  
תודה על התגובה!

אם הסיפור המקראי לא משמש פה מצע, והשראה ואלגוריה - למה לא קוראים להם בר ואלכס?
ואם לנתק מההקשר המקראי, אז לחלוטין לא הבנתי מה ניסית להגיד. בעיקר בבית השני.


[גם ככה אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף מה אתה מנסה להגיד, לפחות לא בחלק מהקטעים ואולי גם במכלול, אבל זה לא רלוונטי להערה שלי. אני לא צריכה להבין את הפרשנות המדויקת בשביל להבין שעשית כאן השלכה שאני לא אוהבת מהחולשות שלך אל התנ"ך.

אגב, גם הטרמינולוגיה של "אני קורא תנ"ך בגובה התנ"ך" היא אמנם מקסימה, והמילים שלך באמת חדות, אבל במחילה זה קשקוש. אתה קורא תנ"ך בגובה שלך. כמו שאני קוראת בגובה שלי, וסביר שאני נמוכה ממך . אבל אני שואפת ללמוד גדול יותר, גבוה יותר, לעומק ולכל הכיוונים. אם אני לא מצליחה - זה לא ממקם את התנ"ך במקום אחר מאיפה שהיה אם כן הייתי מצליחה.. לכן לא הבנתי את יתר מה שאמרת שם.]
כ"ד חשון ה´תשע"ה  
פעם אחת שאני מסכימה עם שואלת, ודווקא בגלל שהשיר לא ממש מדבר על התנך.

זאת אומרת, הנקודה של עצם ההשוואה, יש בה חסד מסוים מאוד, בלומר, יש את הסיפור שלא סיפרו בתנ"ך. אבל בגלובלי לדעתי הענייה זאת גישה שיכולה להתאים גג לגיל 22, והיא הולכת יד ביד עם הלא-הכינו-אותנו-בישיבה/אולפנא/-שזה-העולם.
לא כי הדיאלוג עם התנך צריך להיגמר חלילה, ולא כי לא נאחס. להיפך! כי תפרגן לאנשים בוגרים יותר שהם מתגלגלים במציאות שלהם ועדיין מצליחים לאחוז באיזו הבנה, על השגחה פרטית, על אמונה, וגם אם לא, לפחות לא אוחזים באמונה אינפנטילית שגן העדן האבוד חייב להיות כמו בחזיונות מהתיכון או כמו זה שבתנך. שאגב, אני לא בטוחה כמה היה גן עדן. איך שאני קוראת את הסיפור, ליצחק ורבקה היו זוגיות ומשפחתיות מאוד, מאוד לא פשוטות. לא אידאה פיקס, רחוק מזה. ובהמשך של השיר אני פשוט לא מאמינה לו. לא מאמינה שהוא חומל על אף אחד, המרירות שלו סטריאוטיפית, הביטוי שלו מכליל מדי, מקיא צינה מנוכרת לסובייקט, כתוב קל מדי, מהמותן, אפילו הקאמל הזה, למען השם, נגמרו הווינסטון בקטמון? (סתם. זו שנינה בסדר)

סליחה ממך, אביצר, צר לי כי נדמה לי שלא יצא לי להגיב לך על שירים שלך שאהבתי, ואתה משורר אחלה, ואני בכללי לא מתה על לקטול שירים, אבל השיר הזה בעיני הוא לא פסגה שלך גם אם יש בו כמה הברקות.
זו כמובן דעתי שלא נחשבת יותר מדעתו של איש ונראה שאנשים נהנו ויופי.

אבל אני מרגישה חייבת לומר משהו שלא לגמרי שייך לכאן, אבל גם שייך כי זו דוגמא חיה, והסמסטר (ומקביליו) התחילו וסביר שלא יהיו אנשים בפורום.
תכלס, הבאסה הגדולה כאן היא על העריכה. לעורכים מגיעה הצדעה גדולה, תמיד, על ההשקעה והעבודה האפורה, בהתנדבות, אבל אם תמיד תהיו עטופי דבש לא תגיעו רחוק, זה מדביק.
אף פעם לא החזקתי מהמלצות כמדד קבוע לרמת השיר, לטיבו או לטובו.
אבל המלצות הן כן חשובות, כי הן קובעות טעם, ומראות כיוון וקובעות סגנון וקאנון (=איזה יצירות חשובות יותר, מוסכמות יותר).
ההמלצות באתר לפעמים, (מדגישה - לפעמים) נראות לי תמוהות. יש כאן, לצד המלצות ראויות ונוטות למגוון ואפילו אמיצות, המלצות אחרות שבאות כמו אוטומט לשירים ספיציפיים, נקרא להם שירי שלוף. עם סגנון מסוים, קצת ירושלים (או ראיה ירושלמית) עדיף הרבה נחלאות, קצת אוניברסיטה, זהות דתית לאומית מתיסרת, שלא תחפור מדי, העיקר שיהיה נגיש למיליֶה מסוים.
לגיטימי שאנשים ימליצו על מה שנוגע בהם, אבל לראות יצירות אחרות, מבריקות, חדשניות, נותרות כביכול סתמיות בעיני קובעי הטעם זה פשוט פספוס לאתר, שגם ככה ניזוק משנה לשנה מהפייסבוק ומסיבות שונות, ואולי, אולי, אם היתה בו התרחשות, אם היה כאן חידוש גלוי ונלהב זה היה יכול לגרום לו קצת להתרומם.
אני לא מודעת לשיקולים של שולחן העריכה, בטוח יש רבים ומסובכים,
אבל היו כאן לא מזמן גילויים, של יותר מיוצרת אחת, של spoken word (פואטרי סלאם), ברמה נהדרת, אני באמת לא יודעת מה ולמה, אבל אותי אישית היה משמח לראות דברים כאלה ואחרים- שונים - מומלצים,
מושכים קדימה, צבעוניים, מרבים את הקולות, פותחים את השורות.
שיהיה באמת "לית אתר פנוי מיניה" (אתר, הא הא)
ואם זה לא ככה, פשוט קצת צר המקום.
עצוב אם צריך להביא רק שיר סופר אקסטרה-אורדינרי או פרובוקציה כדי לספר סיפור טיפה אחר, להשמיע קול פריפריאלי, או סתם כזה שלא ירגיש כל כך מהבראנז'ה ובכל זאת יישמע, לעומת שירים אחרים שמדברים בשפה ה"נכונה" פשוט תמיד זוכים, מהר מדי, לציון נהדר ונפלא ונוגע ועמייאת.


זהו. אביצר, סורי שהתלבשתי לך על השיר. לפחות הצלחת להתסיס משהו, כבר הרבה בימים אלה באתר של תרדמת חורף. נו בטח, קר בעיר הקודש.
כ"ד חשון ה´תשע"ה  
לגבי השיר עצמו - אני לא רוצה להתחיל להיכנס לפרשנות ולהתווכח.. אני אישית חושבת שאין קשר בין לפרגן לאנשים בוגרים ראייה יותר מורכבת ובין לכתוב שיר שמנכיח שבירה, או פער, או כאב, או פשוט רצון עמוק מאוד (תקראי לו אינפנטילי..) לחסד.

אני קראתי את השיר בדיון ההמלצה. והרגשתי משהו חזק. והמילים יפות והתוכן נהדר בעיני. ואני חושבת שזה שיר בהחלט טוב. אפילו מצוין.

עכשיו זה מתקשר למה שכתבת בקשר להמלצת העורכים.. ומקווה שזה בסדר להגיב כאן.. כיף לקבל המלצה, זה משמח, זה מעלה את כמות הצפיות והתגובות, אבל בעיני זה לא מדד איכות או איזה כרטיס כניסה לפנתיאון היצירות הטובות ביותר שנראו במאה הזאת ובזו שקדמו לה... המלצת העורכים כשמה כן היא.. קראנו, אהבנו, כדאי גם לכם... כמו שיש המלצת הצוות בחנות ספרים. ולכן, יש יצירות שיכולות להיות מעולות בעיניך, אבל יתפספסו. ויצירות שלא ברור לך מה הן עושות שם בריבוע הכחול הזה. ולמה? כי זה עניין של טעם. לא של איכות. גם בתור עורכת היו יצירות שהייתי המומה שהומלצו ויצירות שהייתי היחידה שרצתה להמליץ.. אבל חשוב לי שכולנו כאתר נשנה את ההסתכלות שלנו על ההמלצות..
כ"ה חשון ה´תשע"ה  
המקום של הדיון הזה הוא באמת ובתמים בפורום, אז ברשותכם אני אגיב שם.

אני כן אגיב ספיציפית לשיר הזה ואגיד שגם אני הצבעתי בעד בדיון ההמלצה, בגלל, כמו שאמרתי בתגובה שלי קודם, הפיכחון שאינו נטול חמלה, שלפחות בעיני פחות נפוץ במחוזותינו. אני מתכוונת - פיכחון כן, חמלה כן, אבל הסינתזה הרכה הזאת בעטה לי בבטן. זהו.
כ"ה חשון ה´תשע"ה  
של השיר עצמו. אני הבנתי שבכלל אין פה דיבור על יצחק. בטח לא על זה שהוא התחתן מאוחר. להפך. הוא מוצג כניגוד לחיי המשורר, שאיתו א-להים לא עשה חסד, והוא תקוע בבאר.

שיר נחמד, סך הכל. רחוק מלהיות מהמותן, לענ"ד. לא אגיד שהכל חדש, אבל לא נכתבו שבעת אלפים כאלה עד היום.

לגבי הדיון האוף-טופיק, רוני תשואות - אני לא כל כך מסכים עם עצם הטענה שלך ששירים כאלה זוכים להמלצה אוטומטית, דווקא בתור אחד שיש לו נטיה לאהוב שירים כאלה הרבה יותר בשל הרלוונטיות שלהם לחיי. זה פשוט, לענ"ד, לא נכון.

בנוסף, לעניין המלצת העורכים: אני אגיב בפורום.
כ"ה חשון ה´תשע"ה  
טוב, נו, לא אף אחד. אבל הדיון, שלכבוד הוא לי שפיתחתי אותו, לא ממש קשור לכוונת המשורר, והרמז שזרקתי כנראה רק סיבך את העניינים.
המשורר התכוון כנראה לדבר אחד מאד פשוט: שכל החיים שלנו כאן תלויים בחסד אלהים. המשורר מרגיש שהוא עומד ליד באר ומחפש את הנערה, אבל אין לו שום כלים למצוא אותה, והדבר היחיד שהוא יכול לעשות הוא לבקש מאלהים שיעשה איתו חסד. כיון שלמשורר אין האומץ והכלים להתמודד עם האפשרות שאלהים יענה לבקשתו, הוא בחר לתאר את האפשרות שאלהים לא יענה לה, והתוצאה היא השיר שלפניכם: פחדיו הכמוסים של המשורר ממה שעשוי להיות הוא יום אחד.
ראוי להבהיר: המשורר הוא בל"ח בן 22 (רוני, בדקת בכרם?) שהניסיון שלו בעולם הדייטים הכושלים, והייסורים בכלל, הוא מצומצם עד אפסי (הרבה פחות משבע-עשרה) והלואי שישאר כזה. הוא גם בסך הכל יהודי שמח בדרך כלל.
כשאמרתי שהשיר לא מדבר על התנ"ך שיקרתי. הוא כן. הוא אומר את מה שבעיני היא האמירה של סיפור העבד, אלא שהדרך שבה הוא בוחר לעשות זאת היא לתאר מציאות מקבילה, שעוסקת לא בדמויות המקרא עצמן אלא בגירסה מקבילה שלהן. אני עדיין מחכה להבהרה מהי הנקודה המדויקת שמפריעה לכם השיר, כדי להתמודד איתה חזיתית. בכל אופן, ברור שאני קורא את התנ"ך בגובה שלי. יש לי ברירה? אבל אני משתדל כמה שיותר להקטין את נקודת המבט שלי ולתת לתנ"ך לשאוב אותי. זה הכל. (מעשה לסתור: הציבור מופנה להתקפה אכזרית שביצעתי על עזריאל613 בשירו "רשימת מטלות", על קריאת התנ"ך בגובה המשהו.

רץ לראות את הדיון בפורום
אביאל
כ"ה חשון ה´תשע"ה  
"כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע".
תודה.
כ"ו חשון ה´תשע"ה  
סיבכתי גם אותי ואני צריכה לעשות הפרדת רשויות ולהגיב כאן לשיר ולדיון בפורום..

אביאל, א', אהלן. ב', אהבתי מאוד את ההסבר שלך, גם אם הוא לא השיר אלא הפרשנות שלך שהיא במקרה גם הכוונה המקורית. וככה זה בכתיבה, אתה לא יכול אף פעם להיות ערב לעגל הזה - שהכוונה והתוצאה יהיו זהות ובטח לא על מה שהמילים שיצאו לך פועלות אצל אחרים. כל אחד יקרא משהו קצת אחר.
אני שמחה שלקחת את הדברים כמו שהתכוונתי אליהם, ולא לקחת אישי את החינגה שפתחתי על חשבונך. איכשהו הרגיש לי שזה יהיה בסדר..יכולתי להשתמש בפלטפורמה רק של יוצר שכוחו כבר מוכח, גם אם זה לא היה הכי קשור.
באמת קפצתי לכרם שלך (מוזמן בשמחה לעשות ביקור גומלין), רציתי לראות אם הגבתי לך בעבר כבר וכנראה שה22 הזה התפלק לו בבלי דעת.
לשאלתך, הכוח של התחבולה כאן הוא גדול וזה דו כיווני, וזה בדיוק גם מה שבעוכריה. מצד אחד - היכולת לקחת את סיפור יצחק ורבקה ולהעיף אותו למקום רחוק, לבנות תילי תילים מעבר למשמעות המקורית. לזה התכוונתי בשלוף. גם אם זה יישמע עכשיו מצחיק, שלוף זה לפעמים הגאונות של משוררים. זה ברק, אפילו מוזה. היה לא מזמן דיון בפורום מה חשוב ממה, כישרון או עבודה. אני חושבת שכישרון הוא חשוב מאוד, אפילו יותר.
אבל מצד שני, אתה הלכת רחוק מהסיפור. עולם מקביל אמרת. לי ההקבלה פותחת אלף שאלות. אתה (לא אתה, הרווק דנן) מוכן להתחתן כמו יצחק, בשידוך? יכול להיות שזה יהיו נישואים נפלאים, אבל רגע, ליצחק היו נישואים נפלאים? "ויאהביה", והיא? אולי. מי יכול לדעת. הזכרת את יצחק - הזכרת עולם. אבל התעלמת מצדדים שלו והשתמשת בקליפת הסיפור - במטאפורות (שחלקן נפלאות אגב) ובשורה תחתונה - יצחק מצא אישה.
והמציאה היא אכן חסד, אבל דווקא עם יצחק, קצת מוזר לי הציור הזה שמול יצחק אנחנו מעוכבי חסד.
יצחק הוא דין. הוא התנחם ברבקה על החיים הקשים שעבר עד אז (ושכנראה לא הפסיקו להיות קשים אחרי שבאה) כמעט שחטו אותו, אמא שלו מתה, הוא התחתן בן 40. ועוד מישהו היה צריך למצוא לו את האישה, אולי כי כבר לא נשאר לו כוח לחפש, לצאת מהארץ עד חרן, להסתכן בעוד אכזבות.
ועדיין, רבקה היא חסד.
אני בקריאה שניה מנסה לספוג מהשיר שלך בלי כל המטען הזה שהמשל מטעין. אלא ככה, פשוט, חסד, סוף לנדודים, לכאב. ואני צריכה להתנתק מההקשר, כמו שניסית שנעשה, להיזרק ממנו רק בשביל לקוות שאצליח לראות את החסד שבכל העולמות, בלי שהעין תהיה צרה לא במי שהתחתן בן 20 ולא בדמות מקראית. כל אחד והאבן שלו. העיקר שתעוף. ואמן כמה שיותר מהר כמה שיותר בקלות.
הנושא רלוונטי גם אליי. גם אני התרגשתי מהבאר שלך, וגם מהדיבור-לא דיבור על הצרכים המסוימים, אבל לי משהו היה חסר מהתמונה בריגוש הזה.

בוטום ליין, בל"חיות זה טוב.
ואמן ואמן, לך ולכולם ולכולנו.

עלמה לבד, אל תכניסי לי אמירות לפה. אני לא בזתי לא לשבירה ולא לכמיהה, בטח לא זאת, והאחרונה שתצא נגד הצורך להנכיח אותם. לא צריך להתווכח אם לא רוצים אבל אם בוחרים שכן מינימלי לקרוא קצת יותר לאט ולהבין מה נאמר. לשאר אגיב בפורום.
כ"ט חשון ה´תשע"ה  
ז´ כסליו ה´תשע"ה  
ודווקא אהבתי מאוד את הבית השני. הוא מצריך קריאה שנייה ושלישית כדי ליהנות ממנו באמת.

בעניין השימוש בסיפור מהתנ"ך, אני לא חושב שהכוונה כאן היא להגיד מה קרה ולפרשן, אלא להשתמש בתוכן סיפורי ולהגיד דרכו משהו על החיים. סיפור ההיכרות של יצחק ורבקה הוא קיטש אחד גדול והחיים, מה לעשות, לא ממש כאלה, לא לכולם. בעיני להגיד משהו על האנשים האמתיים שבתנ"ך במקרה שלנו יצחק, זה חסר טעם. כל דיבור עליהם הוא דיבור עלינו כל כתיבה עליהם היא כתיבה עלינו.
ז´ כסליו ה´תשע"ה  
נוסיף את המדרש שהשיר מתבסס עליו:
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן; לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן, ואלו הן: אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי.
אליעזר עבד אברהם - דכתיב: "והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני"; יכול אפילו חיגרת, אפילו סומא? השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה" (תענית ד)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד