בנושא
בכרם
חדשות
 
גרבים / הירושימה
בביכורים מאז ז´ חשון ה´תשע"ה

קמתי בבוקר באיחור הקבוע והתלבשתי מכף רגל ועד ראש. טוב, כדאי להעמיד את הדברים על דיוקם המוחלט: מקרסוליים ועד ראש. פשוט לא מצאתי גרביים. יכולתי להישבע בפני עדים שראיתי איזה זוג תואם אתמול, אבל קצת פחדתי להסתכן במאסר עולם.

ראיתי זוג כזה אתמול, אני יודע. אני חושב. אולי בעצם זוכר או מדמיין, הם כל כך דומים, שניהם, ואני כמו מבוגר טוב, נוטה קצת לבלבל ביניהם, הולך לאיבוד בין סובייקט למשנהו.

כשאני מפשפש טוב יותר בזיכרוני- דמיוני, אז אולי זה היה בלילה, כשראיתי את אותו זוג, בזמן ששוטטתי לי בעיניים סגורות ולב פתוח בארץ הצמר גפן המתוק והסוכריות הקופצות. או בעצם כשנלחמתי בפחדנות מופלאה על מקומי כגבר בליגת כדורסל הנשים, בשאיפה לשוויון מוסרי, צודק, וחסר כל היגיון, מוסר וצדק.

"בכלל, אנשים בעולם הזה קצת אובססיביים לגבי הגרביים שלהם", נאמתי באותו אצטדיון כדורסל שוצף סוכריות, "שיהיו בדיוק באותו הצבע, באותה המידה, באותה הגזרה, באותם קימורים, באותו כיוון, באותה מגירה". באותו הרגע עצרתי ולקחתי נשימה, כדי להגיד את המשפט הבא בלהט משכנע, עם סימן קריאה עצום בסופו. "כל האובססיביות הזו גורעת לא מעט מהחופש של אותם זוגות גרביים, ואפילו יותר מזה של בעליהם. הם טוענים שהם מחפשים זוג מושלם בחנויות נעלים, או בבתי קפה למיניהם, אך האמת העירומה מצויה דווקא בהשתעבדות לפיסת בד, או יותר נכון בזוג פיסות תאומות". (!).

אולי בגלל הנאום הזה קמתי מהורהר כל כך בנושא הגרביים. האם גרב ששונה מחברתה עלולה להאפיל עליה, או ללכת לאיבוד בתוכה?

-אולי פשוט אנעל סנדלים.

האם אנו חייבים לשדר מסר אחיד בכל חלקי גופינו? טיפשים שכמונו, בהתעקשות לזוג גרביים תואמות אנו קוברים את עצמנו תחת אשליות נעימות למראה ומושלמות כמו מדבר צחיח.

-מחשבות עמוקות מידי לשמונה בבוקר. נסה שנית עוד שעה שעתיים, אחרי שהמוח יירדם קצת עם כוס קפה טובה.

אולי כשהמוח יירדם הוא לא ישים לב לשוני בצבעי הגרביים. אלבש אחת חלקה וזוהרת לב עם לב גדול ואחת עם פסים ומשבצות וכל מיני צורות גיאומטריות ישרות בצבעי פסטל.

ובינתיים, כל עוד הוא ער להפליא, קמתי בבוקר, לבשתי בגדים נורמטיביים לחלוטין מראש ועד קרסוליים, ומתחת לנעלי הספורט החבאתי היטב גרב אחת סגולה וגרב אחת אדומה. "סגול יכול להיות די קרוב לאדום לפעמים", חשבתי ביני לביני בנימת התנצלות, ומייד התנצלתי על הנימה. "אנשים בעולם הזה אובססיביים מידי לגבי זוגות הגרביים שלהם", פסקתי בליבי בהחלטיות, והורדתי זוג גרביים לבנות שהיו תלויות על החבל וטרם נתייבשו לחלוטין.





© כל הזכויות ליצירה שמורות להירושימה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ח´ חשון ה´תשע"ה  
קראתי והחזקתי את עצמי כל הזמן: מתי זה ייפול, לאן זה ייפול. ואני שמח שזה לא נפל, ששמרת על רמה אחידה לאורך כל הקטע, שיצאתי מהורהר מהקריאה (כי באמת, מה הסיפור עם גרביים תואמות). וקצת נוסנס וקצת הומור, וסיום נכנע. היה לי קצת חסר איזושהי המראה מהקטע הקצר הזה למשהו ארוך יותר, מהודק יותר, שלם יותר באמירה שלו. אבל אולי זה רק אני.

בהצלחה!
ח´ חשון ה´תשע"ה  
יפה מאוד.
יפה שיש לך אומץ לכתוב קטע על גרביים (לי אין)
ויפה עוד יותר שהצלחת להחזיק אותו כמו שיהודה אמר מעליי.
מצפה לעוד :)
ח´ חשון ה´תשע"ה  
חדשה בכל העניין הזה של לפרסם דברים שכתבתי, אז תגובה על התגובות מחממות הלב ומעלות הביטחון.
ותודה גם על הביקורת הבונה שחשובה לא פחות :)

ט"ו חשון ה´תשע"ה  
אהבתי...
קטע זורם קליל, ומעלה נקודות למחשבה...:)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד