רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה

רק חברים בכיפה יכולים לדרג יצירות

דרוג היצירה

הזה בין לשון של תפילה עתיקה, לבין שפה עכשווית ודימויים עכשוויים. אני לא בטוח אני אוהב את זה או לא.

אבל השיר בכללותו חזק מאד. ומרתק.
תודה.

שִׂים בִּי
שָׁלוֹם וּסְלִיחָה וַאֲוִיר
וְהַרְגָּע רְעַמֶיךָ; הְיֶה עִמָּדִי
בְּהַכְבֶּד עַל כְּתֶפָי מַשָּׂאֶךָ

צֵא לִקְרָאתִי
בְּבָרְחִי מִפָּנַי
אֵלֶיךָ

הכי אני אוהב איך שאתה חוזר אלינו כל פעם עם פנינה.

(ובעיניי השילוב שעליו דיבר ליכט יכול היה להיות בעייתי..אבל אתה עושה אותו מושלם)

תודה.

אני אוהבת את זה
שונה מאד ממה שאתה כותב בדרך כלל, אבל יפה בדרכו שלו. בדרכך שלך.

מנסה להיזכר בשם מי דיברנו, בראש השנה כניראה, על זה שחזרה בתשובה היא להתפלל מהנפילה, לא לאבד את הדיבור עם בורא עולם.

עז

להגיב. להגיד שהייתי כאן, שקראתי.
---
זה שיר קשה, אתה יודע. מהמורכבים יותר שלך. כי הוא מכיל שתי תנועות שהן, בעצם, הפוכות. הבריחה ממך אליך, ממנו אליו. זה להיות ולא להיות, וזו חתיכת שאלה, חתיכת פרדוקס.

לא יודע מה להגיד. בהתחלה חשבתי שזה הממסד (הדתי, ההלכתי, הלא-יודע-מה), אבל זה לא. זו התנועה האמונית עצמה. הנחת את האצבע על נקודה נהדרת, והקריאה לאל שימנע ממך את הקריאה הזאת עצמה - ובכן, זה גדל'ס.

עוד אני אומר שקצת היה לי מוזר הסגנון. קצת פיוטי (במובן הימי-ביניימי של המילה). אני לא כ"כ אוהב את המילים המאוחדות האלה. "שביך" במקום "השבי שלך", וכן הלאה לאורך כל השיר.
ברור לי שזה בכוונה. יכול היה להתפרש בתור אחדות של תוכן וצורה, ושהשיר הזה כאילו חותר תחת עצמו (יפה אמר ליכט, שילוב בין לשון של תפילה ובין שפה עכשווית. כמו למצוא את האל בעולם, רק הפוך), אבל אני לא בטוח שאתה מרויח כאן את מה שהיית רוצה להרוויח. יכול להיות שלהפוך את זה (דימויים ישנים בשפה עכשוית) היה מכוון יותר, אם כי עם אפקט נמוך יותר.

וכמובן, תמשיך להיות ולכתוב ולנשום.
ושתחלץ.

כולל סינקופות מדויקות.