בנושא
בכרם
חדשות
 
בגמרא זה אחרת / ביכור
בביכורים מאז כ"ו אלול ה´תשע"ד

א.

גם היום השמים מחייכים אליו. העננים משתקפים בשלוליות, ילדים חפונים במעילים כבדים מגניבים אליו חיוכים. שלמה אוהב את יום ראשון. השבוע נפתח מולו, מבטיח. עיני האנשים במעבר החצייה מנומנמות משהו, רשמי מוצאי שבת ניכרים על פניהם. שלמה פוקח עיניים גדולות, אמא אמרה לו פעם שאין עיניים יפות משלו בכל העולם. שלמה מאמין לה. האוויר מלטף אותו. אוויר קר. 'אין כמו רוח הבוקר בירושלים' הוא חושב ויחד איתה מתנער מהרהוריו וממשיך במלאכתו.

שלמה ממהר מאד ועובד בנחת. הוא קבע עם אליהו בחמש. דורה מחכה לו בבית החולים ואסור לאכזב אותה. הוא הבטיח שהוא יביא מישהו שיכול לעזור לה. את דורה הוא פגש מזמן, כבר לא זוכר מתי. את אליהו הוא פגש לפני שנה וחצי בדרכו חזרה מהתנדבות של יום שלישי. היה קיץ והשמים חייכו אליו.  דמותו השתקפה בחלונות ראווה. הוא חייך לעצמו באהבה, ונופף לשלום. ההשתקפות לא נופפה חזרה ורק חייכה אליו. הוא התקרב בחש  ההשתקפות לא זזה. עכשיו הוא כבר הצמיד את פניו אל השמשה. נגיעה קלה בכתפו הקפיצה אותו "שלום. מה שלומך?" שלמה הביט בזקן שעמד מאחוריו. "הכל בסדר" אמר בחשש, ספק עונה ספק שואל. "אל תדאג מהחלון, סתם רציתי להצחיק, אני כבר לא מבין את ההומור של הצעירים, מצטער" הזקן לחץ את ידו והוסיף "נעים להכיר, אליהו".

דורה חולה מאד. המחלה אוכלת לה את החיוכים. ואת הגוף. דורה הייתה פעם שמנה מאד. היום היא אוכלת מעט והיא יותר נמוכה. השיעול שלה מפחיד את שלמה, אבל הוא לא מראה לה את זה. לידה שלמה תמיד מחייך. מספר את כל היופי שדיבר איתו היום. הוא גם מביא לה מאכלים מיוחדים שאמא מכינה במיוחד. שלמה מבקר אותה כל יום ראשון. בשבוע שעבר היא ביקשה שלא יבוא יותר. "אני לא רוצה לזכור מה אני מפסידה" וכבר לא בכתה. דורה אומרת שנגמרו לה הדמעות, נגמר לה הכל, נשאר רק שלמה. "אני יביא מישהו שיעזור לך, אני מבטיח". לשלמה לא נגמרו הדמעות.

"תודה שהסכמת לבוא" שלמה מחבק את אליהו בשמחה. "זה מאד חשוב לי" " זהירות ילד, אני כבר לא צעיר" אליהו נוזף בו בחמלה, "תספר לי בינתיים קצת על החברה שלך". הם נכנסים  תוך כדי שיחה לבית החולים ומושכים מבטים תמהים מכל עבר. אחרי מספר שניות שלמה משתתק. הוא תמיד שוכח שאסור לדבר עם אליהו ליד אנשים. 'העיקר שדורה תבריא' הוא חושב. הביקור לא נמשך יותר זמן. דורה בדיוק ישנה ושלמה לא רוצה להעיר אותה. אליהו ניגש אליה ונושק בעדינות למצחה. הוא משתהה מול פניה הישנות עוד שניות מספר. הם מסתובבים ויוצאים בשקט מהחדר. מחוץ לבית החולים אליהו מבטיח "יהיה בסדר, ה' יעזור " ומתכוון לכל מילה. משם הם ממשיכים לטיול הקבוע שלהם. שלמה מספר לאליהו מה היה השבוע, כמה ילדים חדשים הגיעו למשפחתון ויש קצת בעיות בקליטה. אליהו מקשיב בהתמסרות, כהרגלו. לאחר מכן הוא מציע בעדינות פתרונות לבעיות. מסביר מה מתאים לכל ילד. איזה משחקים יפייסו את ליבם, אילו שירים יטביעו בהם אהבה. עם מי כדאי להתנהג בקשיחות ולמי כדאי לוותר. מה לתת לאכול בארוחת צהרים, ומה לספר לפני השינה. הוא לא צריך להוסיף שצריך לעשות הכל עם חיוך. שלמה תמיד מחייך.

ב.

חדר לבן גדול. חלון קטן,סמוך לפינה. מיטה אחת, לבנה. ארון בגדים לבן. פיג'מה לבנה, בתוכה יושב שלמה. 'קר כאן' חושב שלמה, 'קר ולבד'. המזגן קבוע בתוך הקיר, אי אפשר למשש אותו, רק להרגיש את הרוח הקרה שמנשבות בו הקירות. 'אולי גם זאת רוח של ירושלים' מנסה לנחם את עצמו, ויודע שזאת לא. 'אני מתגעגע לאליהו' חושב שלמה.

הרופא מחייך אליו. שלמה לא אוהב את החיוך הזה. 'איך קוראים למילה הזאת שאליהו לימד אותי' מנסה להיזכר. הוא לא מצליח, אבל יודע שהיא חסרה בחיוך של הרופא. "אתה כאן כי אתה חולה" מסביר הרופא, "זה הדבר החשוב ביותר שאני יכול ללמד אותך. בלי רצון להירפא, אין לי מה לעשות איתך". "אני מצטער" שלמה משפיל מבט, " אני באמת לא מבין מה המחלה שלי, אני לא מבין למה אני כאן".

כבר כשסיפר לאמו על אליהו, ידע שעשה טעות. היא בחנה את עיניו היפות ונאנחה. במהלך השבועות מאז השיחה שאלה אותו אימו מדי פעם על אליהו, קולה עטוף כאב. שלמה שמח על העניין למרות שלא הבין את הפער בין התעניינותה לעצב הנשקף מפניה. היה מספר לה בשמחה, מתי נפגשו ואיפה, ועל השיחות העמוקות. הוא אפילו סיפר לה שאליהו הוא זה שריפא את דורה, "לא נס רפואי ולא בטיח" אמר ובת צחוק בפניו. לא קל היה לאמו לקבל את ההחלטה, אך הימים חלפו ונראה שהמצב רק מידרדר. כשסיפר לה שלמה כי אליהו מייעץ לו איך לעזור לילדים, הבינה שאין ברירה, בדמעות חייגה את המספר ששמור אצלה כבר מספר שבועות.

"סכיזופרניה. אין ספק" הנהן הרופא בסיפוק. "אחד התסמינים הבולטים הוא מחשבות שווא. לעיתים מדמיינים דברים קיימים כמשהו שאינו , למשל, שומעים את הרוח וחושבים שמישהו בוכה. במצבים קשים הדמיון בורא לעצמו דמות. אדם שמנהל מערכת יחסים עם דמות שאינה, הוא במצב קשה. אל תדאג" הוסיף, "יש לנו תרופות שיסדרו אותך. הכל יהיה בסדר". שלמה הניד ראשו, עיניו ברצפה. הרופא המשיך בדבריו. "מתי הוא מגיע?"שאל. "יש רגעים או מקומות שדווקא שם אתם נפגשים?" שלמה הרים את ראשו. "כשאני עוזר לאנשים", אמר בגאווה.

החדר לבן וריק. שלמה לבד. תמיד לבד. "אסור לך לעזור לאף אחד"  אמר לו הרופא. זו התרופה הכי טובה בשבילך. שלמה לא עוזר לאף אחד. אין למי לעזור. אתמול הגיע האיש שמביא לו את האוכל. קצת התקשה להעביר את העגלה בדלת החדר. שלמה מיהר להושיט יד, מרגיש את החיוך מתחיל להתפשט. שלמה מבלה את כל הצהרים בניסיון לתפוס את הרגע הזה. את ההקלה שעלתה בפניו של העובד, בהרגשה שהוא לא לבד. "זה מה שהאנשים מחפשים כל החיים" הסביר לו פעם אליהו "החיוך שלך שובר להם את הבדידות". שלמה מנסה לחייך, והבדידות לא נשברת. 





© כל הזכויות ליצירה שמורות לביכור
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ כסליו ה´תשע"ה  
"אסור לך לעזור לאנשים"

זה כתוב באמת טוב, אבל יש בזה משהו אולי מדיי מפורש, ועלילה שאינה מספיק מפותחת. הנקודה האחרונה היא בעצם לא בהכרח חיסרון. לפעמים גם בלי עלילה של ממש אפשר לעשות פלאות. אבל נדמה לי שכתיבה פחות מפורשת היתה עושה לזה טוב.

בגלל הכותרת יש לי הרגשה שפספסתי משהו חשוב.
ג´ כסליו ה´תשע"ה  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד