בְּשָׁעָה אֲבוּדָה זוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה
שְׁצִלֵּי אָדָם
מַקְרִיבִים בְּאָבָק
      חַיֵּיהֶם,
גַּם שֵׁמַע קוֹל בִּכְיוֹ שֶׁל יֶלֶד
לִשְׁדֵי אִמּוֹ,
וְגַעְגּוּעֵי אִשָּׁה לְבַעֲלָהּ
רַחֲקוּ מֵאָזְנָיו. 

עָל בֵּית סָבָתִי
עוֹד לֹא הֵאִיר הַבּוֹקֶר,
קֶרֶן רִאשׁוֹנָה שֶׁל שֶׁמֶשׁ מְסָרֶבֶת
לִפְרוֹץ דַּרְכָּהּ מִתּוֹךְ קִרְעֵי שָׁמַיִם
כְּשֶׁיְרֵחוֹ וְכוֹכָבָיו
יוֹשְׁבִים עָל מַלְכוּתָם,
שֶׁאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בֲּחַבֶרְתָּהּ.
וְאַף כִּי שְׁעַת רָצוֹן הִיא
וְהַמֶּלֶךְ מְסַיֵּר בַּשָּׂדוֹת
אֵין דַּעְתָּהּ לְעוֹרֵר
מְדָנִים וּמִלְחָמוֹת.

וּבַחֲצַּר הַבַּיִת
הַגֶּבֶר מַכְנִיס רֹאשׁוֹ בֵּין כְּנָפָיו
לֹא מֵעֵז לִקְרוֹא תִּגָּר עָל הַבּוֹקֶר
שֶׁמָּא יִהְיֶה כַּפָּרוֹת עָל רָאשֵׁי כּוּלָּנוּ.
וַהֲרֵי אָנוּ אֵלּוּ הַצְּרִיכִים לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָתוֹ
כְּשֶׁהוּא מוּנָּח עָל הַמַּאֲכֶלֶת
וְדָמוֹ נִזְרָק 
לְטַהֵר
וּמוֹתוֹ מְטַמֵּא
וְאֵיךְ נֹאמַר:
"יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה" 

אֲנִי יָשֵׁן
וְחַלּוֹנִי
עֵינָיו קְרוּעוֹת אֶל הֶחָצֵר.
מִבֵּין הַסְּדִינִים
מִתְהַפֵּך עָל מִשְׁכָּבִי
חֲסַר מְנוּחָה מֵחֲלוֹמוֹת
הַמְשַׁבְּרִים אֶת הַגּוּף.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ
לֹא שׁוֹמֵעַ
אֶת הַחֲמוֹר בּוֹכֶה אֶת הֱיוֹתוֹ
לֹא מֵבִין
אֶת הַלַּיְלָה. 

אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחֲמוֹר הוּא
וּלְעוֹלָם לֹא יָבִין.