דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה ... וְסִימָן לַדָּבָר: מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה חֲמוֹר נוֹעֵר. שְׁנִיָּה כְּלָבִים צוֹעֲקִים. שְׁלִישִׁית תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, וְאִשָּׁה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעְלָה.
אָרְטֵמִיס הָיְיתָה אֵלָת הַצַּיִד וְהַיָּרֵחַ
הַחֲמוֹר נוֹעֵר
בְּאַשְׁמוֹרֶת אַחֲרוֹנָה
שֶׁל הַלַּיְלָה,
הוּא אֵינוֹ מֵבִין שֶׁכְּבָר אֵחַר זְמַנּוֹ.
לוּ רַק הָיָה מֵרִים מַבָּטוֹ
הָיָה רוֹאֶה אֵיךְ אָרְטֵמִיס
פּוֹצַעַת אֶת הַשָּׁמַיִם
בְּקִנְאָתָהּ.
אַךְ הוּא רַק חֲמוֹר
וְאֵין לוֹ עִנְיָן בְּמָה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ,
וּמִנְחַת קְנָאוֹת בְּקָרְבָתָה
טְהוֹרָה הִיא.
בְּשָׁעָה אֲבוּדָה זוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה
שְׁצִלֵּי אָדָם
מַקְרִיבִים בְּאָבָק
חַיֵּיהֶם,
גַּם שֵׁמַע קוֹל בִּכְיוֹ שֶׁל יֶלֶד
לִשְׁדֵי אִמּוֹ,
וְגַעְגּוּעֵי אִשָּׁה לְבַעֲלָהּ
רַחֲקוּ מֵאָזְנָיו.
עָל בֵּית סָבָתִי
עוֹד לֹא הֵאִיר הַבּוֹקֶר,
קֶרֶן רִאשׁוֹנָה שֶׁל שֶׁמֶשׁ מְסָרֶבֶת
לִפְרוֹץ דַּרְכָּהּ מִתּוֹךְ קִרְעֵי שָׁמַיִם
כְּשֶׁיְרֵחוֹ וְכוֹכָבָיו
יוֹשְׁבִים עָל מַלְכוּתָם,
שֶׁאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בֲּחַבֶרְתָּהּ.
וְאַף כִּי שְׁעַת רָצוֹן הִיא
וְהַמֶּלֶךְ מְסַיֵּר בַּשָּׂדוֹת
אֵין דַּעְתָּהּ לְעוֹרֵר
מְדָנִים וּמִלְחָמוֹת.
וּבַחֲצַּר הַבַּיִת
הַגֶּבֶר מַכְנִיס רֹאשׁוֹ בֵּין כְּנָפָיו
לֹא מֵעֵז לִקְרוֹא תִּגָּר עָל הַבּוֹקֶר
שֶׁמָּא יִהְיֶה כַּפָּרוֹת עָל רָאשֵׁי כּוּלָּנוּ.
וַהֲרֵי אָנוּ אֵלּוּ הַצְּרִיכִים לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָתוֹ
כְּשֶׁהוּא מוּנָּח עָל הַמַּאֲכֶלֶת
וְדָמוֹ נִזְרָק
לְטַהֵר
וּמוֹתוֹ מְטַמֵּא
וְאֵיךְ נֹאמַר:
"יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה"
אֲנִי יָשֵׁן
וְחַלּוֹנִי
עֵינָיו קְרוּעוֹת אֶל הֶחָצֵר.
מִבֵּין הַסְּדִינִים
מִתְהַפֵּך עָל מִשְׁכָּבִי
חֲסַר מְנוּחָה מֵחֲלוֹמוֹת
הַמְשַׁבְּרִים אֶת הַגּוּף.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ
לֹא שׁוֹמֵעַ
אֶת הַחֲמוֹר בּוֹכֶה אֶת הֱיוֹתוֹ
לֹא מֵבִין
אֶת הַלַּיְלָה.
אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחֲמוֹר הוּא
וּלְעוֹלָם לֹא יָבִין.
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
כ´ אלול ה´תשע"ד  | |
להגיב לשיר הזה כמקשה אחת. החלקים בו מאוד שונים זה מזה, ודעתי מאוד שונה מאחד לשני. בכל אופן, יש בו קטעים שהמתח הלוגי שצריכים להחזיק בראש כדי להבין, קצת קשה מידי, ביחס לעוצמה השירית שמובעת בו, ואז זה מתפספס, ויש קטעים שהשירה חשופה ורגישה, וזה ניפלא. יש מקומות שבהם הכתיבה הייתה לי כבידה ומקשה, ויש שבהם דווקא הכבדות שבה הייתה כל הקסם.. בכל אופן, קשה מאוד להחזיק בקריאת השיר מהלך, למרות שלפי התפתחות הנושא אני מבין שהוא כן מהלכי..
אלו רק נקודות, בינתיים אין לי משהו יותר מגובש מזה.. בכל אופן, יש לך סגנון מצד אחד מאוד מיוחד אופייני, ובעיני עמוק ואותנטי. מצד שני, הייתי מציע לך לנסות למתוח אותו קצת לסגנונות ולמקומות אחרים של כתיבה.. (תהליכים שאני עובר וממליץ בחום. אם רלוונטי לך, כמובן.)
בכל אופן תודה, ומקווה לחזור לקריאות נוספות. |
 |
כ"ו אלול ה´תשע"ד  | |
כמה צלילות ומתק הלשון והמבע. אני אוהב מאוד את הכתיבה הזאת. זלדה ריחפה לי פה בין הבתים. גם בקפיצה בין המקומות, בין האנשים, ובכלל. וזאת מחמאה גדולה... איך שלקחת את הסיפורים האלה ביחד ונתת להם לדבר. בסוף הלילה, בסוף אלול, החמור גם מבקש רחמים. ואולי |
 |