|
 |
אָדָם הוּא רַק מָשָׁל לְחֶמְאָה הַנִפרֶסֶת עַל פְּרוּסַת לֶחֶם גְּדוֹלָה מִדַּי. הוּא יוֹשֵׁב סָמוּךְ לַשֻּׁלְחָן וְרֹאשׁוֹ נוֹפֵל, מְיַחֵל לִשְׁקֹעַ בַּמִלמוּלים הַשְּׁקֵטִים שֶׁמֵעֵבֶר לַפַּרְגּוֹד. וְהָעִנְיָן הַזֶּה מַעֲלֶה בּוֹ דְּמָעוֹת.
©
כל הזכויות ליצירה שמורות להקבצן הגידם
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
כ"ג אב ה´תשע"ד  | | קצר וקולע. אנו נשמח לקבל עוד יצירות פרי כרמך.(מקווה שאני מדבר בשם עוד מישהו...) הן מעולות. סחטיין ותודה על הדגים |  | כ"ד אב ה´תשע"ד  | | מעולה, שיר שמזכיר לי למה אני אוהבת שירים קצרים (ואולי שירה בכלל...) תודה! |  | כ"ו אב ה´תשע"ד  | | איזה יופי! הסיום ממש נהדר... תודה! |  | כ"ו אב ה´תשע"ד  | | אחרי יותר פעמים שאני קורא את זה, אני קולט כמה זה משובח. |  | כ"ו אב ה´תשע"ד  | | השיר הזה הוא לראות משהו יפה ושלם, אבל מבחוץ, משום שלא הצלחתי לרדת לסופו.. בכל אופן, הסיום החיצוני לכאורה ואירוני, מאוד איכותי.. |  | כ"ח אב ה´תשע"ד  | | מה עם להוסיף ריבה לחמאה? |  | כ"ט אב ה´תשע"ד  | | מתחילה ועד סוף. :) |  | ל´ אב ה´תשע"ד  | | מייחל לשקוע מעבר לפרגוד. ממש אחד משישים במיתה. |  | |